בת 25, נשואה ואם לחמישה ילדים בגילאים תשעה חודשים עד תשע, תושבת שכונת א-נסייראת
לי ולבעלי תאמר, בן 30, יש חמישה ילדים: היאם, בת תשע, ג'יהאן, בן שבע, עבד אל-כרים, בן ארבע, מאהר, בן שנתיים, ומוחמד, בן תשעה חודשים.
היאם משותקת ברגליים מאז שנפלה מגובה רב לפני כמה שנים ועמוד השדרה שלה נפגע. היא טופלה בבית החולים אל-מקאסד ושם אמרו לנו שהיא צריכה טיפול בישראל או בחו"ל, אבל אנחנו לא יכולים לממן את זה. היא לא יכולה לזוז ולא שולטת בצרכים. היא צריכה חיתולים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקנות לה כיסא גלגלים חשמלי וזה מגביל אותה מאוד ומקשה עליה גם בבית הספר. כואב לי הלב לראות אותה ככה אבל אין לי שום אפשרות לעזור לה.
אנחנו חיים בצפיפות מאוד גדולה, בדירה בשטח של 50 מטר מרובע ששייכת למשפחה של בעלי. אין לנו מכונת כביסה ומקרר או טלוויזיה לילדים, ואני יכולה רק לחלום על מוצרים כאלה, שיקלו על החיים שלנו ושלכל משפחה אחרת יש בבית. בעלי עובד בעבודות ניקיון ובנייה מזדמנות. הוא משתכר בערך 60-50 שקלים בחודש, ומזה אנחנו חיים. זה ממש לא מספיק לצרכים שלנו. אני חולמת על בית מרווח יותר, שבו יהיה חדר לבנות וחדר לבנים, אבל אין לנו שום אפשרות להרשות לעצמנו דבר כזה.
המצב שלנו פוגע גם בתזונה של הילדים, ואני לא יכולה לקנות להם מספיק מזון טרי וטוב. אני משתדלת לא להגיע איתם לשוק כדי שלא יבקשו דברים שאני לא יכולה לקנות. בעבר קיבלנו קצבה של בערך 800 שקלים ממשרד הרווחה, אבל היא הופסקה. את הבגדים שהילדים לובשים קיבלנו מתרומות.
המצב שלנו גורם לי להרגיש חוסר אונים, תסכול ועצב. מגיע לילדים שלי לחיות כמו ילדים אחרים. אני יודעת שהרבה אנשים ברצועת עזה חיים בעוני ואנחנו לא היחידים. אנחנו סובלים מחוסר חשמל. כמו אנשים אחרים ברצועה אנחנו מקבלים כרגע אספקת חשמל רק בין שעתיים לחמש שעות ביום. בקיץ הסבל הוא כפול שלא יכולים להפעיל מאווררים.
החלומות שלי ושל הילדים שלי הם פשוטים. היאם למשל חולמת שיהיה לה מאוורר שפועל על בטריות, גם כשאין חשמל. היא חולמת על חדר משלה, עם מיטה לעצמה וארון בגדים. אני חולמת לראות את הילדים שלי שמחים ומחייכים. שיהיו להם את הדברים הכי פשוטים שיש לילדים אחרים. אני חולמת שנקים עסק קטן וככה תהיה לנו הכנסה קבועה.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם אולפת אל-כורד ב-18.7.23.