נהיל רית', תושבת חברון
אני ילידת העיר חברון. כעת אני גרה בבית של אבא שלי בעיר חברון, בשכונת ג'בל ג'והר שבאזור H2. בפברואר 2001, הכרתי איש מעזה ששמו מוחמד האשם א-שובכי. התחתנתי איתו וגרנו יחד בבית שכור בשכונת אבו סנינה בעיר חברון. מוחמד הגיע לעיר חברון בשנת 1998 ועבד כשותף בחנות לממתקים עם אדם ממשפחת מטאווע. הוא נשוי לאישה מעזה ויש להם תשעה ילדים. אני האישה השנייה שלו וגם עבורי אלה נישואין שניים. לפני שנים התחתנתי עם בן דוד שלי ונולדו לנו ארבעה ילדים. התגרשתי ממנו שלוש שנים לפני נישואיי למוחמד. בעלי לשעבר מונע ממני לפגוש את הילדים שלי ובקושי אני רואה אותם מידי פעם, בסתר. לפעמים אני נאלצת לחכות להם ברחוב ליד בית הספר. קיוויתי שהנישואין למוחמד יפצו אותי על ניסיון הנישואין הראשון, הכושל, וישכיחו ממני את הסבל שלי. מוחמד סיפר לי שלפני האינתיפאדה נהג לנסוע לעזה מדי פעם כדי להיפגש עם בני המשפחה שלו ועם אמא שלו, והיה שוהה שם יום או יומיים וחוזר לחברון.
הייתי מאושרת בנישואיי למוחמד ובשנת 2000 נולדה לנו בת, לין, שהיא כעת בת שנתיים וחצי. מוחמד הפסיק לבקר בעזה. לאחר הנישואין הוא ניסה כמה פעמים לקבל היתר מהקישור, אבל כל הבקשות שלו נדחו. בקיץ של שנה שעברה, 2003, אמא של מוחמד חלתה מאוד. היא בת שמונים, והיא סבלה מסכרת ומלחץ דם. מוחמד החליט לנסות פעם נוספת לנסוע לעזה. הבקשה שלו נדחתה ולכן הוא רצה לנסוע לירדן, כדי לעבור משום למצרים ולהיכנס ממנה לעזה. כשניסה לצאת לירדן דרך הגשר הישראלים החזירו אותו. מוחמד המשיך לנסות ולהגיש בקשות ולבסוף הצליח לקבל היתר דרך מעבר ארז, לתקופה של שלושה ימים. ראיתי את ההיתר בעצמי. מוחמד נסע לעזה בספטמבר 2003. הוא נפרד ממני ואמר לי שהוא יחזור לאחר שיראה את אמא שלו. שבוע לאחר שהוא נסע, הוא התקשר ואמר שהוא נאלץ להאריך את תקופת ביקורו בגלל התדרדרות במצב של אמא שלו ובגלל בעיה משפחתית.
כשמוחמד רצה לחזור הישראלים לא נתנו לו לעבור במחסום ארז. הוא הודיע לי בטלפון שהוא ניסה פעמיים או שלוש פעמים לקבל היתרים בעזה כדי לחזור לגדה המערבית אבל הבקשות שלו נידחו. מוחמד ביקש ממני לבקש היתר לנסוע לעזה. הגשתי כמה בקשות לקבלת היתר דרך משרד הקישור הפלסטיני וכולן נדחו. את הבקשה האחרונה הגשתי לפני עיד אל-פיטר, כי במשרד הקישור הפלסטיני אמרו לי שהצד הישראלי נותן היתרים בחג, אבל גם הפעם נדחתה הבקשה. בעלי ניסה לעזור לי והתקשר לארגון "סנט איב" בבית לחם, שעוזר בקבלת היתרים במקרים הומניטריים, אבל גם הם לא הצליחו לעזור. בינתיים נולד לנו בן, חמד, והוא עכשיו בן שבעה חודשים. מוחמד לא ראה את חמד אף פעם. הצעתי לו לשלוח תמונה שלו אבל הוא סירב ואמר שזה יעציב אותו עוד יותר.
באוגוסט 2004 בעלי נסע למצרים בתקווה שגם אני אסע לשם, דרך ירדן, ונוכל להיפגש שם ולהיכנס ביחד לעזה. חשבתי על העניין וניסיתי לשכנע את אבא שלי ואת האחים שלי להסכים לכך. אבא שלי אמר שהנסיעה תעלה הרבה כסף ואין לו מספיק לתת לי. מוחמד חיכה לי במצרים חודש אבל עוד לפני שהגענו להחלטה, מוחמד התקשר ואמר שהוא קיבל התקף לב. הוא טופל בבית החולים נאסר וחזר לעזה להמשך הטיפול. הוא שלח את הדו"חות הרפואיים שלו כדי שאציג אותם בפני הצד הישראלי. צירפתי את המסמכים לבקשת ההיתר ולמרות זאת נדחתה הבקשה.
כשנואשתי מהסיכוי שאחד מאיתנו יקבל היתר, עזבתי את בית הנישואין המושכר בשכונת אבו סנינה ומכרתי את כל הרהיטים שקנה מוחמד כשהתחתנו. במחצית הכסף שילמתי את החובות שנצברו: דמי השכירות של הבית וחשבונות החשמל והמים ואת. את שאר הכסף הוצאתי על הילדים שלי לין וחמד. מאז שנסע בעלי לא נרגעתי ואני מרגישה שהחיים שלי לא יציבים. אני מרגישה שאני נטל על אבא שלי והאחים שלי ואני מעסיקה אותם יותר מידי. אבא שלי אדם עני ויש לו מכולת קטנה שרווחיה מכסים בקושי את ההוצאות שלו ושל שמונת האחים שלי שרובם לומדים בבתי הספר. הוא מוכן לשלם רק על חלב וחיתולים לילדים שלי, וזה יוצא יותר מ300- ש"ח בחודש. הבית שאנחנו גרים בו קטן. אני ישנה עם האחיות הלא נשואות שלי בחדר שלהן ואני מרגישה שאני מטרד בשבילן וגורמת לצפיפות בבית. בעלי לא שלח לי כסף בכלל. מאז שהוא נסע הוא לא עובד והוא נע ונד. פעם הוא בבית אישתו הראשונה, פעם אצל אמא שלו ולפעמים במסגד. הוא מיואש לגמרי וחולה מאוד. אבא שלי מרגיש לא נוח מכך שבעלי לא שולח לי כסף. הוא ניסה לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעה נגד מוחמד כדי לאלץ את מוחמד לשלם לי מזונות, אבל אני התערבתי והסברתי לו את המצב הבריאותי והכספי של מוחמד.
אבא שלי כועס על מוחמד ועלי. רוב הזמן הוא מתלונן ואני מרגישה לא בנוח. לפעמים אני יושבת לבדי ובוכה, לפעמים מייחלת למוות ולפעמים אני מייחלת לכך שלא הייתי מכירה את בעלי מוחמד. לין, הבת שלי, התרגלה בהתחלה לקרוא לסבא שלה "אבא". לפני מספר חודשים הסברתי לה שזה סבא שלה ושאבא שלה נסע והוא יחזור. הילדה רואה את הדודים שלה משחקים עם הילדים שלהם ושואלת "איפה אבא?". היא מסתובבת בבית ושואלת על אבא שלה, שהיא לא מכירה. לפעמים היא הולכת למכולת של סבא שלה ושואלת "איפה אבא?". היא חוזרת אלי בוכה ואומרת שלא מצאה אותו. אני מנסה להעסיק אותה ומרגיעה אותה ואומרת לה שהוא יחזור מחר. אני לא יודעת מתי נתאחד שוב. מוחמד בעלי מבטיח לי שהוא רוצה אותי ורוצה לראות את שני ילדיו לפני שיקרה לו משהו רע, חס וחלילה.
נהיל עבד אל-מוחסן עבד א-סלאם רית', בת 29, היא אם לשניים ותושבת ג'בל גו'הר שבחברון. את עדותה גבה מוסא אבו השהש, ב-8.12.04, בביתה.
