סאמר א-שריף, בן 21
אני מתגורר עם משפחתי בשכונת ח'לת אל-עאמוד בשכם. אתמול, אחרי שהעיר הייתה בעוצר כבר ארבעה ימים, החלטתי לצאת מהבית כדי לקנות לחם. שמעתי שיש חנות קרובה שאליה אפשר להיכנס מדלת אחורית.
יצאתי מהבית אחרי 11:30 ואחרי שהלכתי כשלושים מטרים, נתקלתי בג'יפ משמר הגבול שסייר ברחובות השכונה. ברחתי מהג'יפ, נכנסתי לאחד הבתים ועליתי לגג. החלטתי לברוח ולהסתתר, כי הערכתי ששוטרי משמר הגבול לא יקבלו את ההסבר שלי לעובדה שיצאתי מהבית בעוצר. מעבר לזה, שמעתי שהם אלימים מאוד.
השוטרים כנראה ראו אותי ואחד מהם עלה אחריי לגג. הוא עמד על הגג במרחק של כעשרה מטרים ממני, כיוון לעברי את הרובה שלו ואמר לי: "אתה, תתקרב אלי!". התקרבתי אליו ואז הוא אמר: "אתה יודע? אני כועס עליך, היום תראה משהו שלא ראית בחיים שלך." לא ראיתי את השוטר הזה אף פעם ולא הבנתי למה הוא מתנכל לי. הוא דיבר ערבית שוטפת וכנראה היה דרוזי.
השוטר תפס את החולצה שלי מאחור והוליך אותי למטה. כשהגענו לגי'פ, הוא הורה לי לשבת על מכסה המנוע ולהחזיק ברשת המגן שעל החלון הקדמי. אחר כך הוא הוציא מהג'יפ צעיר נוסף, שהם כנראה תפסו קודם. לא הכרתי אותו. הוא נראה לי בערך בן שש עשרה. השוטרים הורו גם לצעיר הזה לשבת לידי על מכסה המנוע לידי.
הג'יפ נסע מהר מאד ואז נעצר בפתאומיות. הוא נסע שוב מהר ושוב נעצר בפתאומיות. השוטרים חזרו על זה ארבע או חמש פעמים. כל פעם שהם זיהו קבוצה של צעירים שזורקים אבנים הם נסעו לכיוונם, כשאנחנו יושבים על מכסה המנוע של הג'יפ. כל הזמן פחדתי שאני עלול לעוף מהג'יפ. בכל פעם שהם עצרו, הם הורידו אותנו, נתנו לנו מכות ואז החזירו אותנו לשבת על מכסה המנוע.
זה נמשך כחצי עד שהשוטרים הבחינו בצלמי עיתונות שלא הכרתי. הם נסעו לכיוונם במהירות רבה, היכו אותם והורו להם להסתלק מיד מהמקום. אחרי זה, השוטרים הורידו אותנו ממכסה המנוע, היכו אותנו שוב והכניסו אותנו לתוך הג'יפ. הם הסיעו אותנו לבית הספר בסאם א-שקעה, שנמצא ליד רחוב פייסל וליד קבר יוסף. הם הכניסו אותנו לבית הספר, שלא היה בו אף אחד, בעטו בנו והיכו אותנו בקתות הרובים שלהם. הם הורו לצעיר השני, שאינני יודע את שמו, לחזור הביתה ברגל. אותי הם לא שחררו עד 14:00. הם המשיכו להכות אותי במשך הזמן שהייתי שם ואז ב-14:00, הם הורו ללכת לבלאטה, מרחק של חצי ק"מ מבית הספר, להיכנס לעיר העתיקה, לעבור בשכונות, לספר לצעירים שמיידים אבנים איזה מכות ספגתי מהם ולהגיד להם שאם הם יזרקו אבנים יעשו את זה גם להם. הם אמרו לי שהם יסתכלו עליי עד שאכנס לבלאטה ואז שיחררו אותי.
הלכתי מרחק של כמאתיים מטר ואז התעלפתי. התעוררתי כשהגיע אמבולנס שלקח אותי לבית החולים רפידיא בשכם. סיפרו לי שאנשים ראו אותי מהחלונות ושהם שהתקשרו להזעיק אמבולנס. אושפזתי בבית החולים כשאני סובל משטפי דם בכל חלקי גופי. עכשיו, אחרי שקיבלתי טיפול, אני מרגיש יותר טוב.
סאמר כמאל סאמי א-שריף, בן 21, רווק, הוא תושב שכם מובטל. את עדותו גבה -ידי עלי דראר'מה, בבית החולים רפידיא בשכם, ב-22.1.03