דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

נייר עמדה בנושא דו"ח ועדת טירקל על אודות מדיניות החקירות בדבר הפרת דיני הלחימה

נייר עמדה חדש שמפרסם הארגון מצביע על הפוטנציאל הטמון בהמלצות דו"ח טירקל כמו גם על מגבלותיו

דו''ח ועדת טירקלהוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל הגישה את הדו"ח השני שלה אודות מדיניות החקירות בדבר הפרת דיני הלחימה ב-6.2.2013. היום, כחצי שנה לאחר מכן, בשלה העת לדון בביצוען. במכתב ששיגרה השבוע מנכ"ל בצלם ג'סיקה מונטל לראשי המערכת המשפטית האזרחית והצבאית, ציינה מונטל כי מאז הוגש דו"ח הוועדה עלתה הסכמה רחבה בדבר חשיבות ההמלצות לקידום אפקטיבי של חקירות במקרים של חשדות להפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. מונטל הוסיפה "למרות השפה המנומסת, ועדת טירקל אמרה בבירור שהמערכת לא עובדת בכל הקשור לחקירת חשדות להפרות של דיני הלחימה. לא מדובר בתיקונים קוסמטים אלא בשינוי מהותי וחשוב לנצל הזדמנות זאת. מדובר באינטרס ישראלי מובהק, להראות שניתן לעשות צדק מבית. כארגון מומחה, בעל ניסיון רב שנים בעבודה מול גורמי החקירה ואכיפת החוק, בצלם ישמח לתרום לקידום יישומן של ההמלצות." במקביל לפנייתו למזכיר הממשלה, מפרסם היום (חמישי, 8.8.2013) בצלם נייר עמדה המנתח את המסקנות. הוועדה הבהירה כי לדעתה, מדינת ישראל ממלאת את החובה המוטלת על כל מדינה, לחקור חשדות להפרות של דיני הלחימה, אולם "בתחומים אחדים שנחקרו יש מקום לתיקונים במנגנוני הבדיקה והחקירה וכי באחדים מן התחומים יש מקום לשינויים במדיניות המקובלת". למרות אמירה זהירה זו, המלצות הוועדה מרחיקות לכת והן יכולות, אם אכן ייושמו, להוביל לשינוי של ממש באיכות החקירות ובמערכת אכיפת החוק בכלל.

בהתחשב בליקויים הקיימים היום במנגנון של מתן דין וחשבון על פגיעות בפלסטינים, שינוי כזה הוא חיוני. זאת, משום שמניסיונו של בצלם בעבודתו מול הצבא, מנגנון החקירות בכל הנוגע לחקירת תלונות של פלסטינים על פגיעה בזכויותיהם כמעט שאינו מתפקד. המנגנון קיים, לכאורה – תלונות מוגשות, חקירות נפתחות, והחלטות מתקבלות – אולם בפועל ההליך אינו יעיל והוא נמשך שנים ארוכות. המלצות הוועדה מתייחסות לבעיות אלה, ומחייבות שינוי בשיטות העבודה של הפרקליטות הצבאית תוך קביעת לוחות זמנים מחייבים עבור כל שלב. אם אכן ייושמו ההמלצות, יחול שיפור משמעותי בתפקוד המערכת הקיימת: החלטות על פתיחה בחקירה יתקבלו תוך זמן קצר מהאירוע, החקירה תתנהל במהירות על ידי גורמים מקצועיים ומנוסים יותר וההחלטה על המשך הטיפול בתיק תתקבל בתוך פרק זמן שיאפשר את מיצוי הדין. יתרה מכך, כל החלטה של גורמים במערכת אכיפת החוק תנומק, והקורבנות יוכלו לערער עליה באופן אפקטיבי ולקבל תשובה בתוך פרק זמן סביר. במערכת כזו ישנו סיכוי רב יותר למיצוי הדין ולאכיפת החוק, דבר שיכול להוביל להרתעה מפני ביצוע עבירות נוספות. גם המלצת הוועדה לוותר על התחקיר המבצעי במקרים שבהם לא ברור אם קיים חשד לעבירה פלילית היא מבורכת. יישום המלצות הוועדה בנוגע לחקירות בתלונות שהוגשו נגד חוקרי שב"כ – העברת החקירות למח"ש ותיעוד חזותי של החקירות – צפוי להביא לשיפור הטיפול בתלונות גם בתחום זה.

מגבלותיהן של ההמלצות:

יחד עם זאת, אין די ביישום המלצות הוועדה כדי שחקירת חשדות להפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי תעמוד בסטנדרטים הנדרשים. הבעיה העיקרית בהמלצות הוועדה נובעת מכך שהן עוסקות בשיפור המערכת הקיימת בלבד, וכמעט שאינן מציעות שינויים מערכתיים באופן שבו הצבא חוקר כיום חשדות להפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בכך מתעלמת הוועדה מהעובדה שהצבא, ורק הצבא, חוקר את עצמו – מציאות המעמידה בסימן שאלה את עצמאותה של מערכת החקירות. מעבר לכך - שני נושאים מרכזיים במערכת החקירות נותרו ללא מענה ממשי. הראשון מתייחס למקרים שבהם חיילים פעלו בהתאם לפקודות הצבא – אשר קיבלו את אישור הפצ"ר או הדרג המדיני – אך קיים חשד שהן עומדות בניגוד להוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. במקרים כאלה, הפצ"ר – האחראי הן על מתן הייעוץ והן על ההחלטה על פתיחה בחקירה – שרוי בניגוד עניינים ויתקשה להורות על חקירה. הנושא השני שהוועדה אינה מספקת לו פתרון נוגע למקרים שבהם הדרג המדיני מעורב בקביעת מדיניות הצבא או בפקודות שניתנו לו. הוועדה ממליצה כי במקרים כאלה לא ייבדקו החשדות באמצעות חקירה פלילית אלא על ידי הקמת ועדת חקירה.

על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, אכן אין כל חובה שהחקירה תתנהל דווקא במסגרת חקירה פלילית. כפי שמציינת הוועדה, החקירה חייבת רק להיות "אפקטיבית" – "כזו המסוגלת לזהות את האחראים ולמצות עמם את הדין" – ולצורך כך עליה לעמוד בחמישה עקרונות כלליים, הנגזרים ממשפט זכויות האדם: עצמאות, העדר משוא פנים, אפקטיביות ויסודיות, מהירות ושקיפות. ואולם, עצם הקמת הוועדה תלוי ברצונה הטוב של הממשלה, ובנכונותה לחקור את אחריותו של הדרג המדיני, שבמקרים רבים יכלול את נציגי הממשלה עצמם, לביצוע פשעי מלחמה.

לפיכך, גם אם ייושמו כל ההמלצות –חקירת החשדות של הפרת הוראות במשפט ההומניטארי הבינלאומי תתבצע עדיין בתוך הצבא בלבד, כאשר כל הסמכויות מרוכזות בידי הפצ"ר: הוא שאחראי על מתן הוראה לפתיחה בחקירה, הוא שאחראי לפקח על החקירה והוא שאחראי על קבלת החלטה על המשך הטיפול בתיק. הפצ"ר אינו מוסמך להורות על חקירות של הדרג המדיני, והוא נמצא בניגוד עניינים כאשר עליו להורות על חקירה של פקודות שניתנו על סמך ייעוץ שנתנה הפרקליטות הצבאית, ולא פעם אף ייעוץ שניתן על ידיו באופן אישי.

אחת האפשרויות לשינוי מערכתי שיאפשר פתרון לבעיות הללו היא הקמת ועדה עצמאית וקבועה, כפי שהציעו פרופ' יובל שני וד"ר עמיחי כהן, ואשר תבחן נושאים שאינם מטופלים היום על ידי אף גורם, לרבות "טענות וחשדות המופנים כלפי פעולות המבוססות על החלטות והנחיות שהתקבלו בדרגי מדיניות בכירים בצבא ובמערכת הפוליטית". ועדת טירקל בחרה שלא להמליץ על פתרון זה, אולם היא לא הציעה פתרון אחר שיאפשר חקירה של הדרג המדיני ושל דרגי הפיקוד הבכירים – כולל הפצ"ר עצמו – כאשר אלה מעורבים בקביעת מדיניות המעלה חשדות להפרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי. כך נמנעת האפשרות לחקור אירועים שבהם עולה חשד כי הפקודות עצמן והמדיניות שאימץ הצבא היו בלתי חוקיות. במציאות כזו, אומר בצלם, החקירות שמצ"ח מסוגלת לבצע עלולות להטיל את מלוא האחריות על החייל בשטח, בעוד שהאחראים למתן הפקודות ולקביעת המדיניות לא יישאו כלל באחריות למעשיהם.