דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

שפכים ללא גבולות: הזנחת הטיפול בשפכי הגדה המערבית

תקציר דו"ח, יוני 2009

בגדה המערבית זורמים כ-91 מיליון מ"ק שפכים בשנה - תוצר של התנחלויות, של חלקים מירושלים ושל יישובים פלסטיניים. על אף הסכנה התברואתית והסביבתית הכרוכה בכך, מירב השפכים אינם מטופלים. ההזנחה הממושכת גורמת למטרדים קשים ברחבי הגדה ועלולה לזהם את אקוויפר ההר, שהוא מקור המים החשוב והאיכותי הן עבור ישראלים והן עבור פלסטינים.

שפכים מהתנחלויות

במשך יותר מארבעים שנות כיבוש, ישראל לא הקימה בהתנחלויות מתקני טיהור שפכים אזוריים ומתקדמים בדומה לאלה שבנתה בשטחה הריבוני.

וידאו: שפכי ירושלים וההתנחלות אריאל הזורמים בגדה המערבית

121 ההתנחלויות המוכרות שהוקמו בגדה המערבית (לא כולל מזרח ירושלים) מייצרות, על-פי ההערכות, כ-17.5 מיליון מ"ק שפכים בשנה. היום, רק 81 מהן מחוברות למתקני טיהור שפכים הפועלים בשיטות מיושנות מאלה הנהוגות במתקנים בתוך ישראל. מעל למחצית ממתקנים אלה הם קטנים וערוכים לטפל בשפכים של כמה מאות משפחות בלבד, על אף הגידול שחל באוכלוסיית המתנחלים. רובם סובלים מתקלות טכניות תכופות ומעת לעת מושבתים כליל. שאר ההתנחלויות מייצרות כ-5.5 מיליון מ"ק שפכים בשנה שאינם מטופלים כלל ומסולקים בצורתם הגולמית לוואדיות ולנחלים ברחבי הגדה.

שפכי ההתנחלות רבבה. צילום: ראאיד מוקדי, בצלם, 7.5.08.
שפכי ההתנחלות רבבה. צילום: ראאיד מוקדי, בצלם, 7.5.08.

בניגוד לחוק, ישראל אינה מתנה את אכלוסם של מבנים, שכונות או אזורי תעשייה בגדה בקיום פתרונות לטיפול בשפכים. לדוגמה, כל שכונותיה הדרומיות של ההתנחלות מודיעין עילית, שבהן מתגוררים למעלה מ-17,000 תושבים, אוכלסו למרות ששפכיהן הגולמיים הוזרמו לנחל מודיעים.

על אף שמצב עניינים זה גלוי וידוע, המשרד להגנת הסביבה נמנע מלאכוף את החוק על ההתנחלויות המזהמות ועד כה הוא נקט נגדן בצעדי אכיפה זניחים ומועטים בלבד. משנת 2000 ועד ספטמבר 2008 נקט המשרד רק 53 צעדי אכיפה נגד התנחלויות שלא טיפלו בשפכיהן. לשם השוואה, בשנת 2006 בלבד הוא נקט 230 צעדי אכיפה נגד רשויות בתוך ישראל בגין עבירות דומות.'

שפכים מירושלים

ירושלים מזרימה חלק משפכיה לגדה המערבית. שפכים אלה, המגיעים לכ-17.5 מיליון מ"ק מדי שנה, מגיעים משכונות במערב העיר ומשטחים שסופחו לישראל לאחר כיבוש הגדה.

כ-10.2 מיליון מ"ק משפכים אלה מוזרמים ללא כל טיפול לאגן נחל הקדרון בדרום-מזרח ירושלים, מפגע שהוגדר על ידי המשרד להגנת הסביבה כ"מפגע הביוב הגדול בישראל". חלק מהשפכים הללו משמשים, לאחר טיפול ראשוני, להשקיית עצי תמר בהתנחלויות בבקעת הירדן, אולם השפכים הגולמיים הנותרים ממשיכים לזרום באופן חופשי ומחלחלים לאקוויפר ההר באזור הנחשב רגיש לזיהום. הם יוצרים מפגעים תברואתיים וסביבתיים קשים, בהם זיהום של מי התהום ושל ים המלח וצחנה קשה.

שפכי ירושלים זורמים לאגן הקדרון. צילום: איל הראובני, 2.7.07.
שפכי ירושלים זורמים לאגן הקדרון. צילום: איל הראובני, 2.7.07.

לאורך השנים עיריית ירושלים הציעה מספר פתרונות לטיפול בשפכים אלה, אולם אף אחד מהם לא מומש. מאז שהוקמה הרשות הפלסטינית, תכניות אלה מחייבות שיתוף פעולה מצידה, אולם זו מסרבת לכך בטענה שהדבר יעניק לגיטימציה לסיפוח מזרח ירושלים לישראל. למרות התראות ששלח המשרד להגנת הסביבה לכל הגורמים הנוגעים לעניין, עד היום לא נעשה דבר כדי לקדם פתרון לטיפול בשפכים אלה.

כ-7.3 מיליון מ"ק שפכים בשנה מוזרמים מירושלים למתקן מאגר אוג הסמוך לאתר נבי מוסא, מצפון לים המלח. המאגר נבנה בזמנו כמתקן זמני והוא נועד לטפל בכשליש מכמות השפכים המוזרמת אליו כיום. כתוצאה מכך, השפכים מטופלים בו באופן חלקי בלבד. בשנת 2008, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ירושלים אישרה תכנית להקמת מתקן משופר בסמוך למאגר אוג הקיים, אולם עד היום לא החלה הבנייה.

למרות היעדר פתרונות ראויים לטיפול בשפכי ירושלים המוזרמים מזרחה, אוכלסו בתחומה שכונות חדשות שדייריהן מוסיפים לשפכים הלא מטופלים, בין השאר בהתנחלויות פסגת זאב ונווה יעקב.

שפכים מיישובים פלסטיניים

על-פי הערכות, היישובים הפלסטיניים בגדה המערבית מייצרים כ-56 מיליון מ"ק שפכים בשנה, המהווים כ-62% מכלל שפכי הגדה. בין 90% ל-95% משפכים אלה אינם מטופלים כלל ורק מתקן אחד לטיהור מתפקד היום ביישוב פלסטיני.

היעדר פיתוח תשתיות לצורך טיפול בשפכי היישובים הפלסטיניים נובע מכמה סיבות:

  • המנהל האזרחי עיכב זמן ממושך ולא סביר את אישורן של תכניות להקמת מתקני טיהור, בחלק מהמקרים במשך יותר מעשור.
  • בכמה מקרים, ישראל ניסתה לכפות על הרשות הפלסטינית לחבר התנחלויות למתקני טיהור מתוכננים.
  • ישראל מבקשת לכפות על הפלסטינים תקני טיהור מתקדמים שאינם מיושמים עדיין בתחומה ואינם נדרשים על-ידי ארגון הבריאות העולמי. אלה מייקרים את עלות הקמתם של מתקני טיהור פלסטיניים ואת עלות הפעלתם ואחזקתם.
     
  • ארה"ב וגרמניה צמצמו את תמיכתן המתוכננת בהקמת מתקנים ביישובים פלסטיניים, בין השאר בשל העיכובים הרבים בתהליך.

ישראל מנצלת לצרכיה את השפכים הפלסטיניים החוצים את הקו הירוק ומטפלת בהם בארבעה מתקני טיהור שהקימה בתחומה. השפכים המטוהרים משמשים להשקיית שטחים חקלאיים ולשיקום נחלים בתוך ישראל. למרות זאת, ישראל מחייבת את הרשות הפלסטינית בעלות הקמת המתקנים ובעלות הטיפול בשפכים הנעשה בהם.

ההשלכות של הזנחת הטיפול בשפכים בגדה המערבית

המתנחלים בגדה המערבית משתמשים במערכת אספקת המים הישראלית ולכן ההזנחה של הטיפול בשפכים כמעט ואינה משפיעה עליהם. הפלסטינים, לעומת זאת, ובעיקר תושבי העיירות והכפרים, תלויים במים המגיעים ממקורות טבעיים, וזיהום מקורות אלה עלול להחריף את המחסור הכרוני במי שתייה הקיים בגדה. כמו כן, השימוש במי שפכים לא מטוהרים להשקיה חקלאית עלול לזהם את היבולים החקלאיים ולפגוע באחד ממקורות ההכנסה העיקריים של הכלכלה הפלסטינית. בטווח הארוך, הזרמת השפכים צפויה לפגוע גם בפוריות הקרקע.

בנוסף, הבחירה למקם את רוב ההתנחלויות על רכסים ועל גבעות הובילה להזרמת שפכים לא מטופלים אל יישובים פלסטיניים סמוכים, הנמצאים בדרך כלל במורד הזרם. הדו"ח מביא שלושה מקרים לדוגמה הממחישים כיצד התנחלויות מזהמות מקורות מים ושטחים חקלאיים ביישובים פלסטיניים סמוכים.

בצלם שב וחוזר על עמדתו כי הקמת ההתנחלויות והמשך קיומן נוגדים את הוראות המשפט הבינלאומי וגוררים הפרה נרחבת וממושכת של זכויות האדם של הפלסטינים. על כן, על ממשלת ישראל לפנות את כל ההתנחלויות מהגדה המערבית ולהשיב את תושביהן לשטח ישראל.

עם זאת, חומרת הזיהום מחייבת התחשבות הן בהשלכותיו המיידיות על מקורות המים המשמשים פלסטינים והן בהשלכותיו ארוכות הטווח על מקורות המים המשותפים לישראלים ולפלסטינים. על כן, כל עוד ההתנחלויות נותרות במקומן, יש לטפל בכל שפכיהן בהתאם לתקני הטיפול הנהוגים בישראל ולאכוף את החוק לאלתר על התנחלויות מזהמות. בנוסף, על ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית לפעול יחד כדי לקדם במהירות האפשרית פרויקטים פלסטיניים מתוכננים לטיפול בשפכים. במסגרת זו, יש לקדם גם פרויקטים שיטפלו בשפכי פלסטינים יחד עם שפכי מתנחלים, מתוך הבנה שתשתית זו תוכל להמשיך לשמש את הפלסטינים גם לאחר פינוי ההתנחלויות.