אני גר עם ההורים שלי, ראאפת, בן 61 וזהרה, בת 55, והאחים שלי, מחמוד, בן 24 ומוסטפא, בן 20 בשכונת ג'אבר במרכז העיר חברון. אני עובד בשיפוצים בעיירה אל- עיזרייה.
ב-30.5.24, יום חמישי, בסביבות השעה 14:00, חזרתי הביתה עם אח שלי, מוסטפא, אחרי ביקור במספרה באזור ג'בל ג'והר. ברגע שהגענו לציר המתפללים, הרחוב הראשי שמוביל להתנחלות קריית ארבע, ראינו שני חיילים רצים אלינו וצועקים עלינו לעצור. מוסטפא הצליח להימלט, אבל אחד החיילים כבר כיוון אליי את הרובה שלו ואיים לירות בי. צייתי לפקודות שלהם, עצרתי והרמתי את הידיים למעלה.
ראינו שני חיילים רצים אלינו וצועקים עלינו לעצור [...] אחד החיילים כיוון אליי את הרובה שלו ואיים לירות בי
אחד החיילים התקרב והצמיד את קנה הרובה לראש שלי תוך כדי שהוא מקלל אותי. הוא מיד אזק לי את הידיים באזיקונים מאחורי הגב, כיסה לי את העיניים, והתחיל להוביל אותי לכיוון בניין א-רג'בי שבו גרים מתנחלים. על הדרך שבה הלכנו היה בור. בגלל שלא ראיתי כלום נפלתי לתוכו והחיילים צחקו עליי. כשהגענו, חייל הורה לי לכרוע על הברכיים, תחת השמש הקופחת, כשראשי כפוף מטה. כרעתי ככה בערך שעה וחצי, עד שהגיע למקום ג׳יפ לבן שממנו ירדו שלושה חיילים. הם התחילו לקלל אותי, את אמא שלי ואת האחיות שלי. הם בעטו בי ואחד מהם נתן לי אגרופים בבטן ובראש. זה נמשך בערך 20 דקות. אחר-כך הם העלו אותי לג'יפ הלבן והושיבו אותי באמצע המושב האחורי, בין שני חיילים. הם נתנו לי אגרופים לאורך כל הנסיעה והורו לי לקלל את אמא שלי, את סינוואר ואת חמאס, להגיד "יא בן זונה" ולשיר "עם ישראל חי".
אחרי בערך חמש דקות נסיעה, הג'יפ עצר ליד המגדל הצבאי באזור ואדי אל-חסין, במרחק של 50 מטר מהשער הדרומי של קריית ארבע. החיילים הוציאו אותי מהג'יפ והוליכו אותי קדימה בערך שני מטר. החיילים בעטו בי בגב ונפלתי על הקרקע, ואז הכו אותי עם הרובים שלהם ובעטו בי תוך כדי שהם מקללים אותי. ניסיתי להתנגד, ואז אחד מהם נתן לי מכה חזקה עם קת הרובה מעל הגבה השמאלית. המכות נמשכו כמה דקות. כשהן נגמרו התקשיתי לנשום.
שני חיילים תפסו אותי בזרועות והרימו אותי בכוח. הם הובילו אותי לכיוון הכניסה למגדל הצבאי ודחפו אותי פנימה, כך שהפנים שלי נחבטו בדלת הברזל
החיילים צעקו עליי לקום. ניסיתי, אבל לא הייתי מסוגל בגלל הכאבים. אחרי שניסיתי לקום שלוש פעמים ונפלתי, שני חיילים הרימו אותי בכוח ותוך כדי כך קיללו את אמא שלי. הם הוליכו אותי כמה מטרים קדימה ואז הכריחו אותי לשבת על הקרקע, בשמש הקופחת. הרגשתי שאני עומד לאבד את ההכרה. חייל הורה לי לקום אבל לא הצלחתי. שני חיילים תפסו אותי בזרועות והרימו אותי בכוח. הם הובילו אותי לכיוון הכניסה למגדל הצבאי ודחפו אותי פנימה, כך שהפנים שלי נחבטו בדלת הברזל. הם הכריחו אותי לטפס בכוחות עצמי במדרגות של המגדל עם עיניים מכוסות. נפלתי כמה פעמים תוך כדי הטיפוס. בכל פעם שנפלתי, החיילים הכו אותי.
כשהגעתי לראש המגדל הם הכניסו אותי לחדר עם רצפת מתכת מחוספסת והכריחו אותי לכרוע עליה עם ראש כפוף. הם התחילו להכות אותי עם הרובים שלהם ולבעוט בי. נפלתי על הקרקע כמה פעמים. בכל פעם הם הורו לי להתיישב שוב, וכשלא הצלחתי הם המשיכו להכות אותי. חייל אחד משך אותי מכיסוי העיניים והושיב אותי בחזרה על הברכיים, תוך כדי שהוא בועט בי ונותן לי אגרופים בראש, בפנים ובגוף. אחד החיילים הורה לי לשיר "עם ישראל חי" ודרש שאגיד שאני אוהב את ישראל, את בן גביר ואת נתניהו. הוא קילל את אמא שלי בזמן שהשאר המשיכו להכות אותי עם הרובים שלהם, היכה אותי בצוואר וסטר לי, צחקו עליי ואיימו לאנוס את אמא שלי והאחיות שלי אם לא אקלל אותן בעצמי. סירבתי.
[אחד החיילים] הצמיד את קנה הרובה לראש שלי ושאל אותי - "אתה רוצה למות כשהיד?". עניתי לו שכן, והוא אמר: "אז אני אירה בך בראש ואתה תמות כשהיד״
אחד החיילים נעמד על הקרסוליים שלי ולחץ עליהם בחוזקה. צרחתי מכאבים. גם הוא הורה לי לקלל את אמא שלי ולהגיד שאני "בן זונה", אבל שוב סירבתי והוא היכה אותי בגב עם הקנה של הרובה. אחר כך הוא הצמיד את קנה הרובה לראש שלי ושאל אותי - "אתה רוצה למות כשהיד?". עניתי לו שכן, והוא אמר: "אז אני אירה בך בראש ואתה תמות כשהיד״. באותו רגע נכנס לחדר אדם שדיבר ערבית, והרגשתי שהחייל מזיז את קנה הרובה מהראש שלי. האיש שנכנס הציג את עצמו כקפטן שאדי. הוא התחיל לקלל אותי בערבית, איים שיאנוס את אמא שלי ואת האחיות שלי והורה לי לקלל את אמא שלי. כשסירבתי, הוא נתן לי סטירת לחי חזקה.
זה נמשך בערך שעה ואז היה שקט, הנחתי שהחיילים עזבו והשאירו אותי באותה תנוחה, על הברכיים, עם הראש מורכן קדימה והידיים קשורות מאחורי הגב. האזיקונים היו מהודקים והכאיבו לי מאוד. כבר איבדתי תחושה בידיים שלי, ורצפת המתכת המחוספסת גרמה לי לכאבים חזקים ברגליים. נשארתי במצב הזה עד השעה 17:00 אחר הצהריים. הייתי בהכרה מעורפלת ולא יכולתי להבין מה קורה סביבי.
פתאום שמעתי שוב קול של חייל. הוא הסיר לי את כיסוי העיניים והורה לי לפתוח את הטלפון שלי, שהוא החזיק. פתחתי את הטלפון והוא קרא לי "בן זונה". ואז שוב חיילים, לא ברור לי אם אלו שהיו מקודם, התחילו לתקוף אותי ולקלל אותי. הם שוב הורו לי לקלל את אמא והאחיות שלי ואת חמאס וסינוואר, והפעם עשיתי את זה כי פחדתי ממה שהם יעשו לי.
הרגליים כאבו לי מאוד, ובכל פעם שניסיתי לשנות תנוחה החיילים היכו אותי ובעטו בי. נדמה לי שהם עשו שיחת וידיאו עם אנשים שצחקו עליי ביחד איתם. באותו זמן, אחד החיילים החדיר לי סכין יפנית לרגל, מעל לקרסול, ולחץ אותה פנימה עד שירד לי דם. הוא החזיק את המצית החשמלית שלי, הצמיד אותה לגב ולצוואר שלי והדליק אותה. למזלי, בגלל שזו מצית חשמלית, הרגשתי רק זרם חשמלי חלש שלא מאוד הכאיב לי ולא השאיר סימן משמעותי.
חייל אחד התיר לי את האזיקים והוריד לי את כיסוי העיניים. הוא איים שאם חיילים יתפסו אותי שוב הוא יבוא אליי הביתה, יירה בי ויאנוס את אמא שלי ואת האחיות שלי
בערך חצי שעה אחר-כך הגיע עוד חייל ושחרר אותי. החיילים הורידו אותי במדרגות כשהעיניים שלי עדיין מכוסות. בסוף המדרגות ראיתי, מתחת לכיסוי העיניים, שני חיילים משחקים פינג פונג. אחד מהם ניגש אליי, היכה אותי חזק בגב עם המחבט וקילל אותי.
החיילים הוציאו אותי מהמגדל הצבאי. חייל אחד התיר לי את האזיקים והוריד לי את כיסוי העיניים. הוא איים שאם חיילים יתפסו אותי שוב הוא יבוא אליי הביתה, יירה בי ויאנוס את אמא שלי ואת האחיות שלי. הוא הורה לי לטפס מעל קוביות הבטון לרחוב המוביל לאזור ג'בל ג'והר, באזור ואדי א-נסארא. השעה הייתה בערך 19:00. הלכתי ברחוב עד שראיתי מישהו שאני מכיר והוא הסיע אותי במכונית שלו לאזור באב א-זאוויה ומשם תפסתי מונית הביתה.
יצאתי מהמונית מותש, עם כאבים חזקים בכל הגוף. כשהגעתי הביתה נרדמתי מיד וישנתי עד הבוקר. כשהתעוררתי לא יכולתי לקום מהמיטה מרוב כאבים. ידעתי שלא אוכל להגיע לבית החולים בגלל שהאזור סגור לחלוטין ביום שישי. לקחתי משככי כאבים בשישי ובשבת ורק ביו ראשון התחלתי להרגיש קצת יותר טוב. לא נבדקתי מאז על-ידי רופא, אבל עד היום אני סובל מכאבים חזקים בגב וברגליים.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-11.6.24
