מתנחלים שתקפו בתים בכפר קוסרה שבמחוז שכם ירו לעבר צעירים שיצאו להרחיקם, הרגו אחד מהם, הכו ודקרו את אביו ופצעו צעירים נוספים בירי

ביום שבת, 14.3.26, בסביבות 15:45, הגיעה קבוצת מתנחלים לפאתיו המערביים של הכפר קוסרה והחלה לתקוף בתים באבנים. המתנחלים גם ירו כמה יריות לעבר תושבים. תושבי הכפר פנו ללשכת הקישור הפלסטינית ולמשטרה וזמן קצר לאחר מכן הגיע למקום כוח צבאי שכלל שני ג'יפים צבאיים ורכב לבן. המתנחלים התרחקו לכיוון המאחז "תל תלפיות" שהקימו השנה באזור המכונה ג׳בל עין עינא, והכוח הצבאי נסע בעקבותיהם.

בסביבות 16:30 שוב הגיעו לפאתיו המערביים של הכפר כ-30-20 מתנחלים, שחלקם היו חמושים באלות ובקלעים ליידוי אבנים ואחרים בנשק חם. המתנחלים החלו לתקוף באבנים את ביתו של מרמר עודה, בן 50, ובתים סמוכים. הם ניפצו בבתים חלונות, השחיתו שתי מכוניות של משפחת עודה והרסו רכוש נוסף. התושבים ניסו שוב להזעיק את המשטרה ופנו גם ללשכת הקישור הפלסטינית, אך איש לא הגיע. המתנחלים ניסו ללא הצלחה לפרוץ לבית שאינו מאוכלס ואז חזרו לכיוון המאחז ועצרו בצומת דרכים במרחק כ-170 מטרים מבתי הכפר.

בשלב זה הגיעו למקום כעשרה תושבים ששמעו על התקיפה ובהם אב ובנו, מועתסם (46) ואמיר (28) עודה. בסביבות 17:00 התקדמו חלק מהתושבים לכיוון המתנחלים, וכשהגיעו למרחק של כמאה מטר מהם, לאחר שכמה אבנים נזרקו בינם לבין המתנחלים, פתחו המתנחלים באש חיה לעבר התושבים ופגעו בחזהו של אמיר עודה וברגליהם של שני תושבים נוספים. אמיר נפל מיד, ואביו שמיהר אליו הותקף בידי המתנחלים, שהכו אותו בראשו במקל עד אבדן הכרה ואז דקרו אותו בשתי רגליו. המתנחלים הכו באלות גם את אמיר הפצוע. לאחר מכן הם התרחקו מהמקום, ותושבים פינו את אמיר ומועתסם עודה הפצועים לבית החולים רפידיה בשכם, שם נקבע מותו של אמיר.

תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי גבתה ב-16.3.26 עדויות מנוכחים באירוע:

מרמר עודה, בן 50 ואב לשישה תושב הכפר קוסרה, סיפר בעדותו:

ביום שבת, 14.3.26, בסביבות 15:40, בזמן שהייתי בבית שלי, באזור שמכונה אל-קרק בחלק המערבי של הכפר קוסרה, קרוב לאזור עין קוסרה, ראיתי מתנחלים תוקפים באבנים את הבתים לידנו ושמעתי גם כמה יריות. בני מוחמד, בן 29, התקשר מיד ללשכת הקישור הפלסטינית ולמשטרה הישראלית.

אחרי בערך חצי שעה הגיעו שני ג'יפים ישראליים ורכב לבן, אבל בדיוק אז המתנחלים התחילו להתרחק לכיוון המאחז החדש שהוקם בתחילת השנה בג'בל עין עינא וגם כלי הרכב הצבאיים נסעו לכיוון המאחז ולא עצרו בכלל ליד הבתים שנפגעו.

בסביבות 16:30 כלי-הרכב הצבאיים חזרו ועצרו בצומת שבין דרך העפר שמובילה לתלפית לדרך העפר שבה משתמשים המתנחלים כדי להגיע למאחז, במרחק של בערך 50 מטרים מהבית שלי. הם עצרו שם לכמה דקות ואז נסעו משם.

יצאתי להאכיל את הצאן שלי במכלאה שליד הבית, ואז הגיע בני מוחמד וצעק לי והבנתי שמשהו לא בסדר. הוא אמר לי להיכנס מהר הביתה כי המתנחלים חזרו. נכנסנו מיד ונעלנו את השער של החצר ואת דלתות הבית. עליתי לקומה השלישית בבית כדי להשקיף על המתרחש.

ראיתי אז קבוצה של 30-25 מתנחלים תוקפת את הבית של ח'לדון עודה שממזרח לבית שלנו. הם השחיתו שלושה כלי-רכב מול הבית שלו. התקשרתי מיד לאחי מועתסם, בן 46, וביקשתי ממנו להגיע כי המתנחלים היו קרובים מאוד לבית שלנו. מועתסם ואני קרובים מאוד וקראתי לבני על שמו. בני מועתסם והבת של אחי מועתסם נשואים וגרים לידי. בני מוחמד התקשר שוב למשטרה ולקישור הפלסטיני.

המתנחלים המשיכו להתקדם אל הבית שלי והבית של הבן שלי מועתסם. הם ניסו לפרוץ בכוח את הדלתות של הבתים שלנו אבל לא הצליחו אז הם תקפו את הבתים באבנים. הם ניפצו 5 חלונות בבית שלי ושני חלונות ואת מונה המים בבית של מועתסם, וגם את השמשות בשתי המכוניות של הבנים שלי. הם גם קרעו את יריעת הפלסטיק על חממה לגידול תותים ליד הבית שלי ואז הם ניסו לפרוץ לבית סמוך של יאסר ושאח, שלא מאוכלס כרגע, אבל שוב לא הצליחו. בסופו של דבר הם נסוגו מערבה לכיוון המאחז.

באותו זמן הגיעו שני צעירים מהכפר. ירדתי מהגג ויצאתי לרחוב יחד עם מוחמד ובינתיים הגיעו גם הבנים שלי מועתסם, בן 26, ואחמד, בן 24, שהיו בכפר. המתנחלים כבר היו במרחק של בערך 100 מטרים מאיתנו, בצומת שבין דרכי העפר. ראיתי שם גם טנדר לבן וטרקטורון.

ניסיתי להרגיע את הצעירים וביקשתי שלא ילכו לשם אבל חלק מהם התקדמו לשם ואז שמעתי ירי רצוף. ראיתי שלושה אנשים שוכבים על הקרקע ועוד צעיר הגיע אליי אחרי שנפצע בירך. אחר-כך הצעירים הביאו עוד צעיר, איסלאם עודה, שנפצע בשתי הרגליים. עזרתי לשאת את שני הצעירים למכונית שבה הם פונו לטיפול רפואי.

ואז ראיתי את אנוור, בן 26, הבן של אחי מועתסם, צועק: "אמיר מת ואבא שלי פצוע!" והבנתי שהפצועים האחרים הם אחי מועתסם ובנו אמיר. ראיתי את הצעירים נושאים אותם למכונית ומפנים אותם למרכז הרפואי בכפר. כל הבנים שלי נסעו למרכז הרפואי בכפר ומשם לבית החולים רפידיה, ואני קרסתי לחלוטין ולא יכולתי להאמין למה שקרה. הרגו את בן אחי ופצעו את אחי כשהם הגיעו לסייע לנו.

מועתסם עודה, בן 46 ואב לשישה, אביו של אמיר, סיפר בעדותו:

ביום שבת, 14.3.26, בסביבות 17:00, הייתי יחד עם בני אמיר, בן 28, והבן שלו, נכדי אווס, בן 3, בחומוסיה במרכז הכפר. קנינו חומוס ופלאפל כדי לקחת לארוחת האיפטאר בבית של הבת שלי, בצד המערבי של הכפר, קרוב למאחז החדש שהקימו מתנחלים על הר עין עיניא, בין הכפר שלנו לבין תלפית.

בזמן שהיינו שם התקשר אחי, מרמר וסיפר לי שהמתנחלים תוקפים את הבית שלהם. יצאתי לשם מיד במכונית שלי וחניתי ליד בית במרחק של בערך 50 מטרים מהבית של מרמר. אני ואמיר השארנו את אווס אצל בעלי הבית הזה ורצנו לכיוון בית אחי.

כשהגענו לשם המתנחלים כבר סיימו לתקוף והתרחקו. הם ניפצו כמה חלונות בבית של אחי ובבתים של הבנים שלו, שברו את מונה המים ופגעו בשתי מכוניות, ואז נסוגו לכיוון דרך קוסרה–תלפית שמובילה גם למאחז. התקדמתי קצת כדי לראות אותם וראיתי בערך 30-25 מתנחלים במרחק של כמאה מטרים ממני. היו שם גם טנדר לבן וטרקטורון. המתנחלים היו רעולי פנים והחזיקו מקלות.

פגשנו שם שני צעירים מהכפר שלנו שכנראה הגיעו לפנינו: איסלאם עודה, בן 30, וזיין כנעאן, בן 21, וראיתי גם את אחי מרמר ובניו. היינו שם לא יותר מ-10 אנשים. כשהמתנחלים ראו אותנו, הם ירו כמה יריות של אש חיה והבן שלי אמיר נפגע ונפל על הקרקע, הוא היה במרחק של בערך שני מטרים משמאלי.

ניסיתי לגשת אליו, ופתאום הרגשתי מכה חזקה בראש. ראיתי מתנחל גדל גוף ורעול פנים, בלבוש לבן, ואחר-כך אני כבר לא יודע מה קרה – איבדתי את ההכרה והתעוררתי באמבולנס בדרך לבית החולים רפידיה. שאלתי אותם מה קרה כי לא זכרתי כלום ואמרו לי שהותקפתי בידי מתנחלים.

הרגשתי כאבים חזקים בכל הגוף ולא הצלחתי לזוז. שום דבר לא עניין אותי מלבד בני אמיר. נזכרתי שראיתי אותו מוטל על הקרקע אחרי הירי. אמרו לי שהוא בסדר, אבל אחרי שהגעתי לבית החולים הודיעו לי שהוא מת. זו הייתה מכה קשה ששברה אותי. אמיר היה נשוי ואב לשני ילדים בני שלוש ושנה. הוא לא היה רק בן בשבילי, הוא היה גם חבר. והיינו גם שותפים לעבודה בגידול תותים.

בבית החולים התברר שנדקרתי פעמיים ברגל ימין ופעמיים ברגל שמאל, וגם ספגתי מכות בחלקים שונים של הגוף. הכניסו אותי לניתוח בגלל קרע בגיד ברגל ימין שנגרם מהדקירות.

יצאתי מהניתוח אחרי בערך ארבע שעות, ובבוקר יצאתי מבית החולים והבאתי איתי את גופתו של בני אמיר כדי לקבור אותו בבית העלמין של הכפר. נשאתי אותו לאמבולנס על כתפי יחד עם עוד קרובי משפחה. אחרי ההלוויה חזרתי לבית החולים להמשך טיפול. אני עדיין סובל מכאבים חזקים וברגל ימין איבדתי תחושה ואני לא מסוגל להזיז אותה. הרופא אמר שאזדקק לניתוח נוסף ברגל הזו.

אנוור עודה, בן 26 ואב לשלושה, אחיו של אמיר, סיפר בעדותו:

ביום שבת, 14.3.26, בסביבות 17:00, בזמן שהייתי בכפר, התקשר בן דוד שלי, עאמר מונתסר עודה, והודיע לי שמתנחלים תוקפים את הבית של דוד שלי מרמר עודה. יצאתי לשם מיד ברכב שלי והגעתי תוך כמה דקות. החניתי את הרכב בקרבת מקום והמשכתי ברגל.

הגעתי לביתו של דודי מרמר אחרי שהמתנחלים כבר תקפו את הבית, את החממה הסמוכה ואת עסק האלומיניום של בן דודי מוחמד, ואז הם התרחקו בערך 150-100 מטרים מהבית. ראיתי את אבא שלי ואת אחי אמיר שכבר הגיעו לפניי, וגם את דוד שלי והבנים שלו ועוד שני צעירים מהכפר. המתנחלים היו רעולי פנים והחזיקו אלות, קלעים ואבנים. הם יידו לעברנו אבנים, ואחד הצעירים יידה אבנים בחזרה לעברם. מיד לאחר מכן המתנחלים הסתערו עלינו, ושמעתי ירי. ראיתי אחד מהם יורה לעברנו.

הסתובבתי כדי לברוח, רצתי כמה צעדים ואז הסתכלתי אחורה וראיתי את אחי אמיר מוטל על הקרקע. באותו רגע המתנחלים כבר היו קרובים לאבא שלי. אחד מהם הכה אותו בראש במקל, ובערך חמישה תקפו אותו והכו אותו באלות עד שנפל על הקרקע. ראיתי אותו מנסה לקום, נשען על הידיים והברכיים, ואז אחד המתנחלים, שהחזיק סכין או פגיון, דקר אותו כמה פעמים ברגליו ושמעתי את המתנחל צועק "תמות, תמות". במקביל ראיתי קבוצה אחרת של מתנחלים שהכו את אחי אמיר באלות ובעטו בו.

הייתי במרחק של בערך 5–8 מטרים מהם. הסתכלתי סביבי ולא ראיתי אף אחד מהכפר – כולם כבר ברחו ורק אבא שלי ואחי נשארו על הקרקע. התחלתי ליידות אבנים לעבר המתנחלים כדי להרחיק אותם. שמתי לב שאמיר לא מגיב בכלל, לא זז, והבנתי שהוא נהרג. צעקתי וביקשתי עזרה, ושמעתי אחד המתנחלים אומר "הוא מת, הוא מת", ואז הם התרחקו מהמקום.

רצתי אל אבא שלי וניסיתי להרים אותו, אבל הוא היה מחוסר הכרה ולא הצלחתי. גררתי אותו קצת, הנחתי אותו על הקרקע ורצתי להביא רכב. ראיתי בן דוד שלי וביקשתי ממנו להביא רכב. אמרתי לו שאמיר נהרג ואבא שלי נפצע. אחד מבני הדודים שלי הביא רכב והכנסנו אליו את אבא. אחר-כך חזרתי לאמיר, והצעירים לקחו אותו לרכב אחר ונסעו למרכז הרפואי בכפר.

הייתי מותש מאוד, מהמאמץ ומהפחד. עליתי לרכב אחר עם אחד התושבים ונסענו למרכז הרפואי בכפר, שם ניסו להחיות את אמיר ואמרו לי להתפלל עבורו. אחר-כך העבירו אותו לבית החולים רפידיה בשכם.

איסאלם עודה, בן 29, סיפר בעדותו:

אחרי שאמיר עודה נורה ונפל על הקרקע, המתנחלים התחילו לרוץ אלינו כשהם מחזיקים מקלות עץ. אמיר שכב על הקרקע במרחק של בערך 25-20 מטר ממני. אבא שלו היה קרוב אליו וניסה להגיע אליו, אבל אחד המתנחלים הכה אותו בראשו במקל.

לא הייתי מסוגל לעמוד מהצד והתקדמתי כמה צעדים כדי לעזור אבל אז מתנחל חמוש ברובה M16 ירה עליי ארבעה כדורים ממרחק של כ-20 מטר בלבד. נפלתי מיד על הקרקע ולא הצלחתי לעמוד – רגליי לא נשאו אותי. הסתכלתי וראיתי דם באזור הברכיים שלי. התחלתי לצעוק לעזרה.

ראיתי קבוצה של בערך 5-4 מתנחלים תוקפת את מועתסם, מכה אותו באלות ודוקרת אותו בסכינים, ובמקביל קבוצה אחרת של מתנחלים הכתה באלות את אמיר, ששכב על הקרקע. פחדתי שיתפסו גם אותי ויהרגו אותי, ולכן זחלתי קצת אחורה.

אחר-כך הגיעו שני צעירים, הרימו אותי ולקחו אותי לרכב פרטי, שהסיע אותי למרכז הרפואי בכפר. פינו לשם גם את אמיר, שנפגע מירי בחזה ושמעתי אנשים אומרים שהוא נהרג, את אבא שלו, שגם היה פצוע ואת זיין באסם כנעאן, בן 21, שנפצע מירי בירך.

בהמשך העבירו אותנו לבית החולים רפידיה בשכם, שם עשו לי בדיקות וצילומים, והתברר ששני כדורים פגעו בשתי הברכיים שלי – עם כניסה ויציאה בכל ברך. הרופא החליט לנתח אותי, ונכנסתי לניתוח למחרת. מאז אני עדיין מטופל בבית החולים רפידיה.