האחים מוחמד (12) ואחמד (14) ג'אבר הפריחו עפיפון ליד ביתם שבשכונת תל רומיידה ביום שבת, ה-5.9.20, בסביבות 17:00 אחר הצהריים. העפיפון התעופף מידיהם והגיע לתוך המחנה הצבאי שהוקם ברחוב א-שוהדאא הסמוך. כאשר חייל מהמחנה עמד להחזיר אותו לידיהם, ניגש אליו אחד מילדי ההתנחלות הסמוכה ושבר את העפיפון בעודו בידיו. החייל החזיר את העפיפון השבור לשני הילדים הפלסטינים, והרחיק מהמקום את הילד ששבר אותו. כמה דקות מאוחר יותר הגיע למקום נער כבן 15 מכיוון ההתנחלות, והחל ליידות אבנים על שני ילדי משפחת ג'אבר.
הורי הילדים, שצפו במתרחש מגג ביתם, צעקו לעבר הילד שיידה אבנים וירדו לרחוב כדי להגן על ילדיהם. בשלב זה הגיעו למקום עשרות מתנחלים והחלו ליידות אבנים לעבר בני המשפחה, שנאלצו להימלט לתוך ביתם, כמו גם לעבר בית שכן. לנא ג'אבר (15) נפגעה מאחת האבנים ברגלה ותושבת נוספת, זהרייה א-נתשה (60), שישבה מול ביתה, נפגעה מאבן שפגעה בחזה. עשרות חיילים שהוזעקו למקום הרחיקו את המתנחלים, אך אלו נשארו בקרבת מקום עד 22:00 בקירוב.
בשלב זה הגיעה למקום ניידת משטרה. השוטרים גבו עדויות מבני משפחת ג'אבר והציעו להם לגשת לתחנת המשטרה בקריית ארבע ולהגיש תלונה. אמבולנס של הסהר האדום פינה את שתי הנפגעות לבית חולים בעיר, שם נבדקו, טופלו ושוחררו לבתיהן.
איילה ג'אבר (41), נשואה ואם שישה, סיפרה בעדותה:
אני ובעלי, עבד אל-עזיז ג'אבר, גרים באזור כבר עשר שנים וסובלים כל הזמן מהתקפות מתנחלים. ההתקפות מתגברות במיוחד בימי שישי, שבת ובחגים יהודיים. יש לנו שישה ילדים, בני 17-8, והמתנחלים תוקפים אותם לעתים קרובות כשהם עוברים ברחוב א-שוהדאא בדרך לבתי הספר שלהם או כדי לקנות מצרכים לבית. בנוסף אנחנו סובלים מהטרדות של חיילים במחסומים, ובמיוחד במחסום בית הדסה (א-שוהדאא). במחסום הזה יש שער נעול שחוסם את המעבר לבית שלנו והחיילים נותנים לעבור בו רק אחרי שהם בודקים את השמות ברשימה.
בשבת אני ובעלי היינו על הגג של הבית ושני הבנים שלנו, אחמד ומוחמד, שיחקו עם עפיפון בחצר הבית. העפיפון נפל לתוך המחנה הצבאי שמול הבית שלנו, ברחוב א-שוהדאא. הילדים קראו לאחד החיילים וביקשו שיחזיר להם את העפיפון. כשהחייל רצה למסור להם את העפיפון, אחד מילדי המתנחלים, בן עשר בערך, שבר אותו. החייל הדף משם את הילד ונתן את העפיפון השבור לבנים שלי.
בשלב הזה הגיע ילד אחר מההתנחלות, בערך בן 15, והתחיל ליידות אבנים על הילדים שלי. בעלי התחיל לצרוח עליו ושנינו ירדנו מהר לרחוב. עשרות מתנחלים, בני 25-10 התחילו לתקוף אותנו באבנים ואז הגיעו עוד איזה 40 חיילים, שהחייל הראשון הזעיק כנראה, והתחילו להרחיק את המתנחלים.
ברחנו מהאבנים לכיוון הבית ובדרך הבת שלי, לנא, נפגעה מאבן ברגל. הרגל שלה כאבה והיה לה קשה ללכת. הצלחנו להיכנס לחצר, אבל למרות שהחיילים ניסו לגרש משם את המתנחלים, המתנחלים המשיכו ליידות אבנים על הבתים שלנו ועל בתים אחרים בשכונה.
השכנה שלנו, אום היית'ם, נפגעה מאבן בזמן שישבה מול הבית שלה. גם הבית של השכן שלנו הותקף באבנים. המתנחלים נשארו ברחוב עד השעה 22:00 בערך. בסביבות השעה הזאת הגיעה לבית שלנו ניידת עם ארבעה שוטרים, שאחד מהם דיבר ערבית, והם גבו מאיתנו עדויות ואמרו לנו ללכת להגיש תלונה בתחנת המשטרה. אחרי חצי שעה בערך , הגיע אמבולנס של הסהר האדום כדי לקחת את לנא ואת השכנה שלנו, ואני נסעתי אתם באמבולנס לבית החולים "מוחמד עלי אל-מוחתסב" בעיר. בבית החולים בדקו אותן וטיפלו בהן ויצאנו משם בסביבות השעה 23:00. כשהגענו הביתה ראינו שהמתנחלים כבר הסתלקו אבל כמה חיילים נשארו בסביבת הבית.