דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עינויים כשגרה: שיטות החקירה של השב"כ

תקציר דו"ח, פברואר 1998

 

דו"ח זה מציג תמונה עדכנית של שיטות החקירה בהן נוקט השב"כ בחקירת עצירים פלסטינים,  ערב הכרעתו של בג"צ בדבר חוקיות השימוש בשיטות אלה. 

בג"צ עומד לדון לראשונה, בהרכב של תשעה שופטים, בסדרה של עתירות הנוגעות לשיטות חקירה שונות בהן משתמש השב"כ ולבסיס החוקי להפעלת שיטות אלה.  גודלו של ההרכב, היקפן של השאלות וכן העובדה שמדובר בעתירות תאורטיות בלבד (כלומר לא בשיטות המופעלות ספציפית כלפי עותרים כעת) - כל אלה מצביעים על אפשרות להכרעה עקרונית ומהותית של בג"צ בשאלות אלה.

השב"כ משתמש בשיטות של ניתוק ממושך מהעולם החיצון, החזקה בתנאים סניטריים ירודים, בידוד חושי ודיסאוריינטצייה. החוקרים מונעים מהנחקר שינה לתקופות ממושכות, מאיימים עליו ומקללים אותו, וכובלים אותו כבילה הדוקה בתנוחות מכאיבות לתקופות ממושכות. החוקרים מכריחים את הנחקר לכרוע או מציבים אותו, כבול, בצורות מכאיבות ומתישות ביותר. הם גם מפעילים על הנחקר אלימות פיזית ישירה: מטלטלים אותו, מכים אותו, בועטים בו, ומפעילים צורות אחרות של אלימות. בצלם מעריך, בהסתמך על מקורות רשמיים, ארגוני זכויות אדם ועורכי-דין, כי מדי שנה נחקרים  בידי השב"כ בין  1,000 ל1,500- פלסטינים. כלפי כ85%- מהם, כלומר לפחות 850 איש, מופעלים אמצעים המהווים עינויים.

שיטות החקירה מופעלות מתוקף נהלים סודיים, שראשיתם בהמלצות ועדה משפטית בראשות שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, משה לנדוי, מ1987-. נהלים אלה מעודכנים מדי פעם בהחלטת ועדת שרים מיוחדת.

על-פי המלצת ועדת לנדוי, משלבות שיטות החקירה של השב"כ "לחץ פסיכולוגי לא אלים של חקירה נמרצת וממושכת... והפעלת מידה מתונה של לחץ פיסי."  ועדת לנדוי היא גם שהציעה את הכיסוי המשפטי לשימוש בשיטות אלה, המנוגדות להוראות סעיפים שונים בחוק העונשין. זאת באמצעות השימוש ב"הגנת הצורך", המסירה אחריות פלילית מעל מי שעשה "מעשה שהיה דרוש באופן מיידי" להציל חיים, רכוש וכו' מסכנה של פגיעה חמורה, ונעשה באופן סביר בנסיבות הענין. 

עד כה פרסם בצלם שבעה דו"חות בנושא שיטות החקירה של השב"כ.  דו"חות אלה, ודו"חות של ארגוני זכויות אדם אחרים - ישראליים, פלסטיניים ובינלאומיים, ניתחו ותארו  כבר בפרוטרוט את שיטות החקירה שנוקט השב"כ על היבטיהן והשלכותיהן השונים.  העובדה כי בשיטות אלה נעשה שימוש שיטתי ושגרתי ברורה מדו"חות אלה, ולמעשה אינה מוכחשת  - לגבי רוב השיטות - גם על-ידי המדינה (ר' התייחסות ספציפית לאמצעים השונים בגוף הדו"ח). אין הכוונה לחזור על הדברים כאן, אלא לעדכן, להמחיש ולהצביע על היבטים שלא הודגשו עד עתה כל צרכם.

בחלקו הראשון של הדו"ח מתוארות שיטות החקירה הננקטות היום בידי השב"כ בפרוטרוט, בהסתמך על עדויות ותצהירים של אחד-עשר נחקרים - מתוך מאות הפונים לארגוני זכויות אדם ולעורכי-דין מדי שנה. כמו כן מסתמכים התיאורים על מסמכים רשמיים. האמצעים העיקריים יומחשו באמצעות רישומים. בחלק זה גם תיבדק שוב השאלה האם אמצעים אלה מהווים עינויים, לאור עמדת ישראל ועמדת גורמי המשפט הבינלאומי המוסמכים בנושא, כפי שהובעה בשנה האחרונה. 

בחלקו השני של הדו"ח יובא תאור מפורט של מקרה אחד, זה של עומר ר'נימאת מהעיירה צוריף שבנפת חברון. 

מקרה זה ממחיש את פעולת המערכות המשפיעות, בנוסף לשב"כ, על גורלו של עציר נחקר, ובהן מערכת המשפט הצבאית בשטחים, פרקליטות המדינה, בג"צ והמחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. בעניין זה מובאים, בנוסף לעדותו של ר'נימאת, גם מסמכים רשמיים, ובהם פרוטוקול הדיון בבג"צ, החלטת בג"צ, וממצאי החקירה שערכה המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים בעניינו. התוצאות הפיסיולוגיות של השימוש באמצעי החקירה של השב"כ מומחשות בשתי חוות דעת של רופאים מומחים, שבדקו את ר'נימאת לאחר שהשתחרר.