דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

היום מתקיימת צעדת מתנחלים בוואדי קאנא, ממנו דוחקות הרשויות את החקלאים הפלסטינים, בעלי האדמות

עדכון (23/4/2015, 12:00): הצעדה נדחתה בגלל הגשם הצפוי, ולא תתקיים היום


בית רועים בוואדי קאנא. ברקע בתי ההתנחלות יקיר. צילום: ג'מיל דוויכאת

היום, ה-23 באפריל, תתקיים בוואדי קאנא צעדת המתנחלים השנתית המתקיימת מאז שנת 2006. במהלך הצעדה אוסר הצבא על החקלאים, על בעלי הקרקעות הפלסטיניים ועל הציבור הפלסטיני ככלל להגיע לוואדי. אירוע זה מסמל את דחיקתם השיטתית של חקלאי ואדי קאנא מאדמותיהם ואת השתלטות המתנחלים על המקום, בסיוע רשות הטבע והגנים (רט"ג) והמנהל האזרחי.

ואדי קאנא הוא אחד מיובליו של נחל הירקון, ובחלקו המרכזי, שבשטח C, נובעים מספר מעיינות. אדמותיו נמצאות בבעלות פלסטינים – רובם מהכפר דיר איסתיא הסמוך – והן משמשות אותם לחקלאות ולמרעה מזה דורות. החל בשנות ה-70 הוקמו סביב הוואדי סדרה של התנחלויות ומאחזים, ובשנת 1983 הכריזו עליו הרשויות הישראליות כשמורת טבע. בעקבות זרימת שפכי ההתנחלויות לנחל וקידוחי מים שמבצעת בו ישראל, הדלדלו והזדהמו מקורות המים בנחל. משפחות פלסטניות שהתגוררו במקום ועיבדו אותו נאלצו לעזוב את המקום בשנות ה-90, והחקלאים הפלסטינים נאלצו לוותר על גידולי השלחין ולעבור לנטיעת עצי זית, שלא זקוקים כמעט להשקייה.


מפת האזור. בירוק: ואדי קאנא

בשנת 2006 חוברו רוב התנחלויות האזור למערכת הביוב, והנחל החל להשתקם. בשנה זו החלו ההתנחלויות, בשיתוף עם רט"ג ומשרד התיירות, בפיתוח האזור כאתר תיירות לתושבי המקום היהודים. מאז, פועלים המנהל האזרחי ורט"ג כדי לדחוק את בעלי הקרקעות מן הוואדי באמתלה של שמירת הטבע, ובה בעת הם מסייעים למתנחלים לפתחו כאתר תיירות ישראלי. לצורך כך, הרשויות מטילות הגבלות על העיבוד החקלאי הפלסטיני של האדמות, עוקרות עצים, הורסות תעלות השקייה, ומשקיעות בפיתוח תיירות ישראלית.

צווי העקירה האחרונים לגידולים פלסטיניים בוואדי הוצאו ב-15 במארס 2015, נגד מאות עצי זית בשלוש חלקות של חקלאים מדיר איסתיא. מאז שנת 2011 הוציאו רט"ג והמנהל האזרחי צווי עקירה נגד אלפי עצים של חקלאים פלסטינים בוואדי קאנא – חלקם באזורים שעובדו בגידולי שלחין בעבר – ועקרו כאלף עצים. הטבע בוואדי קאנא אכן ייחודי ומרשים וראוי לשמרו, אולם החקלאות הפלסטינית המסורתית במקום היא חלק בלתי נפרד ממנו. התנהלות הרשויות הישראליות, שדלדלו את מי הנחל במאצעות קידוחים באזור ואיפשרו את זיהומם בשפכי ההתנחלויות, היא שאילצה את החקלאים הפלסטינים לשנות את אופי הגידולים בוואדי ולהתמקד בנטיעת עצי זית במקום הירקות הזקוקים להשקייה. ניסיון אמיתי לשקם את הוואדי צריך לכלול שיקום של הזרימה בנחל והפסקה של הזרמת השפכים באופן שיאפשר לחקלאים לחזור ולהתפרנס מגידולי שלחין בוואדי, כפי שעשו בעבר.

מטע זיתים בוואדי קאנא. צילום: איאד מנסור
מטע זיתים בוואדי קאנא. צילום: איאד מנסור

גם אם ראוי להכריז על המקום כשמורת טבע, שמורה כזאת צריכה לשרת בראש ובראשונה את הציבור הפלסטיני, שלו היא שייכת. אולם בפועל, בוואדי קאנא, כמו במקומות אחרים בשטח C, ההכרזה על שמורת טבע נועדה במידה רבה להדרת פלסטינים מאדמותיהם. מאות אלפי דונמים בשטח C – 14% מהשטח – הוכרזו כשמורות טבע או כגנים לאומיים, ובכל המקומות הללו מונעות הרשויות הישראליות מפלסטינים לבנות ולפתח את השטח ומגבילות את השימוש בו, כפי שנעשה במקומות אחרים באמצעות הכרזה על שטחי אש ועל אדמות מדינה.

על הרשויות הישראליות להסיר את ההגבלות על העיבוד החקלאי בוואדי קאנא, להפסיק לחלוטין את הזרמת השפכים לנחל, ולבטל את תכניות הפיתוח שנועדו להעמיק את הנוכחות הישראלית בוואדי, תוך הדרת בעלי האדמות והציבור הפלסטיני.

אומגה שהקימה ה
אומגה שהקימו מתנחלים בוואדי. צילום: איאד מנסור