דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

כרוניקה של סיפוח ידוע מראש: כוונותיה של ממשלת ישראל בהקמת מעלה אדומים, התוכניות לחברה לעיר ירושלים והפגיעה בפלסטינים

 

תקציר דו"ח משותף עם במקום - מתכננים למען זכויות תכנון, דצמבר 2009

תחום השיפוט של מעלה אדומים, הכולל את העיר מעלה אדומים ואזור התעשייה מישור אדומים, חולש על שטח עצום בעומק הגדה המערבית. מעלה אדומים היא ההתנחלות הגדולה ביותר בשטחה המוניציפלי, המשתרע על כ-48,000 דונם, והשלישית בגודלה באוכלוסייתה אחרי ההתנחלויות החרדיות ביתר עילית ומודיעין עילית. רבים בישראל תופסים אותה כעיר ישראלית, אשר בכל הסדר עתידי עם הפלסטינים תישאר תחת שליטה ישראלית. '

על בסיס תפיסה זו, נקטו ממשלות ישראל בשנים האחרונות צעדים רבים לחיזוק הזיקה המרחבית והתפקודית שבין מעלה אדומים לבין העיר ירושלים. כך אישרו רשויות התכנון תוכנית מתאר לבניית שכונות מגורים במתחם E1 , הנמצא בתחום השיפוט של מעלה אדומים ונושק לגבול המוניציפלי של ירושלים. בשל התנגדות הממשל האמריקאי, שכונות אלה טרם נבנו. אף על פי כן, ישראל העתיקה את מטה משטרת מחוז ש"י למתחם E1 , ובמהלך העבודות להקמתו פרצה דרכים ובנתה תשתיות שישרתו מאות יחידות דיור המתוכננות להיות מוקמות בסמוך לו. התוואי שאישרה הממשלה למכשול ההפרדה באזור מתוכנן להותיר בצדו "הישראלי" למעלה מ-60,000 דונם, ובהם לא רק השטח הבנוי של מעלה אדומים (כ-4,000 דונם), אלא גם שטחים נרחבים שמיועדים להרחבתה העתידית. למרות שבניית המכשול הופסקה - לטענת המדינה עקב קשיים תקציביים - התוכניות להקימו בתוואי שנקבע ולספח כך לישראל שטחים נרחבים נותרו על כנן.

הדו"ח הנוכחי - פרי של שיתוף פעולה בין עמותת במקום לבין ארגון בצלם - בוחן את הפעולות הללו בהסתכלות תכנונית-מרחבית, באספקלריה היסטורית ולאור מסמכים מגנזך המדינה, אשר נפתחו רק לאחרונה לעיון הציבור ונחשפים כאן לראשונה.

מסמכים אלה מראים כי מלכתחילה ראתה ממשלת ישראל במרחב מעלה אדומים אזור שנועד לשרת את הצרכים הפנימיים של העיר ירושלים, למרות שמדובר בשטח כבוש אשר לפי המשפט הבינלאומי ישראל מחזיקה בו כנאמן בלבד ואסור לה להשתמש בו לצרכיה-היא.

כך, כבר בסוף 1974 החליטה הממשלה להקים במישור אדומים את אזור התעשייה החדש של ירושלים, ובסמוך לו מחנה עובדים. כמה חודשים לאחר מכן, ב-1975, הפקיעה ישראל כ-30,000 דונם לצורך הקמת מעלה אדומים. בהמשך הופקעו שטחים נוספים להרחבת ההתנחלות, לסלילת דרכים ולפיתוח תשתיות ציבוריות אחרות בעיר. הליך ההפקעה שנעשה במעלה אדומים הוא חסר תקדים. הפקעת אדמות לצורכי התנחלות אסורה לא רק במשפט הבינלאומי, אלא גם לפי העמדה הרשמית של ממשלות ישראל לדורותיהן, ורוב ההתנחלויות הוקמו על קרקעות שהוכרזו כאדמות מדינה או על אדמות שנתפסו - באופן זמני כביכול - לצרכים צבאיים. נראה שהקרקעות הופקעו במעלה אדומים משום שממשלת ישראל ראתה במרחב זה חלק אינטגרלי מהעיר ירושלים, שטח שייוותר תמיד תחת שליטה ישראלית, ולכן החליטה להפקיעו לצמיתות.

Thumbnail
אחד מכפרי הג'האלין על רקע קטע מההתנחלות מעלה אדומים. צילום: ניר שלו, במקום.

עשרות אלפי הדונמים שהופקעו עבור מעלה אדומים לא היו ריקים מאדם. במהלך עבודות הבנייה של ההתנחלות גורשו מאות בדואים משבט הג'האלין מהאתרים שיועדו לשכונות המגורים של העיר. גם תושבי העיירות הפלסטיניות הסמוכות - אל-עיזרייה, אבו דיס וענאתא - נפגעו קשות מהבנייה, שהשתלטה על חלק גדול מעתודות הקרקע שלהן. כך, כ-6,500 דונם מ-11,350 הדונם של אדמות אל-עיזרייה נמצאים כיום בתחום השיפוט של מעלה אדומים. כתוצאה מכך סובלים תושבי אל-עיזרייה ממחסור חמור בקרקע זמינה לבנייה ומצפיפות דיור גבוהה.
מיקומה הגיאוגרפי של מעלה אדומים פוגע גם בזכות הקולקטיבית של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. ההתנחלות קוטעת את הגדה המערבית בנקודה אסטרטגית ומחלקת אותה לשני קנטונים, באופן שאינו מאפשר הקמת מדינה פלסטינית בת קיימא, שלה רצף טריטוריאלי הגיוני.

השלמת מכשול ההפרדה בתוואי שאושר ומימוש תוכניות הבנייה במתחם E1 במלואן צפויים להחריף עוד יותר את הפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים.