דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עוצר קטלני: אכיפת העוצר בשטחים באמצעות ירי

תקציר, אוקטובר 2002

ב-18.6.02 החל מבצע "דרך נחושה" במהלכו נכנס צה"ל לכל ערי הגדה המערבית, למעט יריחו. עם כניסתו לערים, הטיל צה"ל עוצר מלא על תושביהן ובמקרים רבים גם על תושבי העיירות והכפרים הסמוכים להן. למעט הפסקות קצרות אחת לכמה ימים, מוטל העוצר כל שעות היממה וללא הגבלת זמן. בכך הפך צה"ל את העוצר, הגבלת התנועה הקיצונית ביותר, לאמצעי שגרתי ויומיומי הפוגע במאות אלפי אנשים.

בדו"ח קובע בצלם כי העוצר, באופיו הנוכחי, אינו יכול להיחשב לאמצעי לגיטימי. שימוש בעוצר כאמצעי שיגרתי, הנובע לכאורה משיקולים בטחוניים, אינו עומד במבחנים הקבועים במשפט הבינלאומי ואף לא בקריטריונים שהציב צה"ל לעצמו. צה"ל מחוייב לדאוג לשלומה של האוכלוסייה האזרחית. לפיכך כל אמצעי הננקט על ידיו חייב לעמוד במבחן הסבירות, לפיו יש לאזן בין הצורך הבטחוני לבין הפגיעה הפוטנציאלית באוכלוסייה, ולבחון חלופות אפשריות שפגיעתן בה פחותה. במצב הקיים, לא מתקיים "יחס סביר" בין הצרכים הצבאיים לבין הפגיעה באוכלוסייה האזרחית מאחר שצרכי האוכלוסייה נדחקים לשוליים ולמעשה מקבלים משקל אפסי, המתבטא בהפסקות קצרות בעוצר. בנוסף, לא סביר כי במשך תקופה כה ארוכה לא נמצאה לצבא כל חלופה אחרת, שפגיעתה בזכויות האדם פחותה. העובדה שהעוצר הוטל באופן גורף על כל השטחים ולמשך תקופה כה ממושכת, מחזקת את המסקנה כי חלופות אחרות לא נבחנו בצורה רצינית ובסופו של דבר העוצר נבחר בשל היותו האמצעי הזול ביותר והקל ביותר ליישום.

תוצאות העוצר הממושך ניכרות בכל תחומי החיים ומתבטאות בעיקר בהרס התשתית הכלכלית בשטחים, באיבוד מקורות הפרנסה, בתזונה דלה, בלחצים הנובעים מכליאת משפחה בביתה לתקופה ארוכה ובפגיעה חמורה במערכות החינוך, הבריאות והרווחה. לפיכך, מהווה העוצר כלי לענישה קולקטיבית האסורה לחלוטין במשפט הבינלאומי.

הממצא העיקרי והחמור ביותר העולה מהדו"ח הוא השימוש התכוף שעושים חיילי צה"ל בירי אש חיה ומכוונת על מנת לאכוף את העוצר, במקרים רבים ללא כל אזהרה מוקדמת. עד לכתיבת הדו"ח נהרגו בנסיבות כאלה 15 פלסטינים, מתוכם 12 ילדים עד לגיל 15. עשרות נוספים נפצעו. איש מבין הפלסטינים שנורו לא סיכן את חיי החיילים. הפרת עוצר לבדה אינה יכולה לשמש עילה מוצדקת לפתיחה באש וירי כזה מהווה שימוש מופרז בכוח. השימוש בירי כאמצעי לאכיפת עוצר מעיד על זלזול מחפיר בחיי אדם ועל "יד קלה על ההדק" ומהווה הפרה בוטה של כללי המשפט הבינלאומי.

אמצעי חמור נוסף המשמש לאכיפת העוצר הוא ירי רימוני גז. כתוצאה מירי זה מתה תינוקת, תושבים נפצעו מפגיעה ישירה של רימוני גז ואחרים נזקקו לטיפול רפואי בשל שאיפת גז. חמור מכך, לידי בצלם הגיעו עדויות על ירי רימוני גז מכוון לתוך בית ולתוך מכונית כאמצעי ענישה.

ירי לעבר פלסטינים שלכאורה הפרו את העוצר בעייתי עוד יותר לנוכח העמימות המאפיינת את נהלי הטלת העוצר וזמני הטלתו והסרתו. הנהלים להטלת עוצר ולהסרתו אינם ברורים ודובר צה"ל סירב להעביר לבצלם מידע על נהלים אלה. כמו כן עולה מהעדויות שבניגוד להצהרותיו, הצבא אינו מודיע לאוכלוסיה באופן מסודר על שעות הטלת העוצר והסרתו וכתוצאה מכך לא תמיד ברור לתושבים האם מוטל עוצר או לא. פעמים רבות מסתמכים התושבים על שמועות ועל מצב התנועה ברחוב, בהעדר הודעה רשמית.

לפיכך דורש בצלם ממערכת הביטחון:

  • להפסיק את השימוש בעוצר כמדיניות של קבע.
  • להפסיק לאלתר את השימוש בירי כאמצעי לאכיפת עוצר ולחקור כל מקרה בו חרגו חיילים מהוראה זו וירו על פלסטינים רק בשל העובדה שהם לכאורה הפרו את העוצר.
  • לקבוע נהלים ברורים בנוגע לדרכים בהן יש להטיל עוצר ולהסירו ולוודא שההודעה על כך מגיעה לכל התושבים.