דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הטרנספר השקט נמשך: שלילת מעמד התושבות וזכויות סוציאליות מתושבי מזרח ירושלים

דו"ח משותף עם המוקד להגנת הפרט, ספטמבר 1998, תקציר
 
באפריל 1997 פרסמו המוקד להגנת הפרט ובצלם דו"ח בשם: "הטרנספר השקט :שלילת מעמד התושבות מפלסטינים במזרח ירושלים." הדו"ח תיאר את מדיניות משרד הפנים מאז דצמבר 1995, במסגרתה שלל את מעמד התושבות ממאות פלסטינים תושבי מזרח ירושלים.
 

בתקופה שחלפה מאז פרסום הדו"ח המשיך משרד הפנים לנקוט במדיניות זו. מאות משפחות ממזרח ירושלים נדרשו בשנה האחרונה לעזוב את העיר בה נולדו וגדלו ולאבד את כל הזכויות הנובעות מהיותם תושבים, כולל זכויותיהן הסוציאליות.

דו"ח זה מחולק לשני חלקים:

  • בחלקו הראשון של הדו"ח תיבחן מדיניות משרד הפנים בנוגע לשלילת מעמד התושבות. בחלק זה ייבחנו התפתחויות שחלו במהלך השנה האחרונה ויובא מידע חדש שהתגלה מאז כתיבת הדו"ח הקודם. כמו כן, יתוארו בפירוט נושאים שלא נסקרו בדו"ח הקודם, כמו רישום ילדים ואיחוד משפחות.
  • בחלק השני של הדו"ח תיבדק דרך פעולתו של המוסד לביטוח לאומי במזרח ירושלים. במסגרת זו יובא רקע משפטי, תיבחן הדרך בה קובע המוסד מי מתושבי מזרח ירושלים זכאי לקצבאות ויתוארו השלכות המדיניות בה נוקט המוסד. כן מוקדש פרק מיוחד לנושא ביטוח הבריאות, הנמצא באחריותו של המוסד לביטוח לאומי מאז כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות ממלכתי בתחילת שנת 1995.

משרד הפנים:

מאז דצמבר 1995 פועל משרד הפנים במזרח ירושלים כדי להגשים את מדיניותה הכוללת של ישראל ולהפחית את מספר הפלסטינים המתגוררים בעיר. כחלק ממדיניות זו, נוקט משרד הפנים במספר צעדים:

  1. שלילת מעמד התושבות מתושבי מזרח ירושלים שהתגוררו מספר שנים מחוץ לגבולות העיר, בניגוד מוחלט למדיניות לפיה פעל משרד הפנים במשך 28 שנים. כתוצאה מכך, נדרשו אלפים מתושבי מזרח ירושלים לעזוב את ביתם.
     
  2. שלילת מעמד התושבות נעשית מבלי שניתנת לתושב שמעמדו נשלל אפשרות מהותית לערער על ההחלטה. זכות הטיעון שנותן משרד הפנים לתושבי מזרח ירושלים היא פורמאלית בלבד.
     
  3. דרישה חוזרת ונשנית להציג בפני פקידי המשרד הוכחות כי הם מתגוררים בעיר. רף ההוכחה הנדרש הוא גבוה מאוד, וגם אנשים שהתגוררו כל חייהם בירושלים יתקשו לעמוד בו. ההוכחות נדרשות מהתושב גם אם זמן קצר לפני כן הביא אותן התושב למשרד במסגרת בקשה אחרת.
     
  4. סירוב לרשום ילדים הנולדים לתושבי מזרח ירושלים במרשם האוכלוסין ולהנפיק להם מספרי זהות, גם אם משרד הפנים הכיר כבר בכך שהמשפחה מתגוררת בירושלים.
     
  5. הימנעות גורפת מאישור בקשות לאיחוד משפחות. כתוצאה מכך, האוכלוסייה הפלסטינית בעיר אינה יכולה לגדול מעבר לריבוי הטבעי. הדרך היחידה היום בה מאושרת בקשה לאיחוד משפחות היא באמצעות פנייה לבית המשפט העליון.

 

מדיניות זו של משרד הפנים נוגדת שורה ארוכה של הוראות במשפט הבינלאומי, שישראל התחייבה לקיימן. על הוראות אלה נמנות זכותו של כל אדם לעזוב את ארצו ולשוב אליה, והאיסור לשלול באופן שרירותי את זכותו של אדם לחופש תנועה.

 

שנה
מספר הפלסטינים שתושבותם נשללה
1987 23
1988 2
1989 32
1990 36
1991 20
1992 41
1993 32
1994 45
1995 96
1996 689
1997** 606 וכ- 500 תיקים בבדיקה *
1998*** (ינואר עד אוגוסט) 346

* לא ידוע לנו בכמה מהתיקים הללו הסתיימה הבדיקה וכמה מהם נכללים בנתוני 1998

המוסד לביטוח לאומי:

הפעלת מדיניות הממשלה במזרח ירושלים על-ידי המוסד לביטוח לאומי פוגעת קשה בתושבים וגורמת לכך שיישללו מהם זכויות בסיסיות, בהן ביטוח בריאות. בכך הופך המוסד לביטוח לאומי לחלק בלתי נפרד ממדיניות "הטרנספר השקט" בה נוקט משרד הפנים במזרח ירושלים ומסייע למשרד במימוש מדיניות זו.

מספר בעיות עיקריות מאפיינות את עבודתו של המוסד לביטוח לאומי במזרח העיר:

  1. המוסד לביטוח לאומי חושד מראש בכל תושב מזרח ירושלים המגיש בקשה לגמלה שהוא אינו מתגורר בפועל בעיר, ולפיכך אינו זכאי לקבל גמלאות וביטוח בריאות. בעקבות זאת, עורך המוסד לביטוח לאומי חקירה ברוב המכריע של המקרים בהם מגישים תושבי מזרח ירושלים תביעות למוסד כדי לברר היכן מתגורר התובע. עד לסיום החקירה, הנמשכת חודשים רבים, התובע אינו מקבל גמלאות וביטוח בריאות. הליך זה מתבצע למרות שהנתונים מצביעים על כך שאחוז גבוה מהתביעות מתקבל לאחר החקירה, והתובע מוכר כזכאי באופן רטרואקטיבי.
     
  2. החקירות מתבצעות בניגוד לכללי המינהל התקין, בלא כל ניסיון לרדת לעומק הדברים ותוך התעלמות מוחלטת מהמורכבות המתלווה להגדרת"
    מרכז חייו" של אדם.
     
  3. המוסד לביטוח לאומי עורך חקירה גם במקרים בהם הוגשה בקשה לביטוח בריאות, למרות שלא הוסמך לכך בחוק. כתוצאה מכך, אלפי ילדים החיים היום במזרח ירושלים אינם מבוטחים.

דרך פעולתו של המוסד לביטוח לאומי במזרח ירושלים גורמת לפגיעה חמורה בזכויות המעוגנות במשפט הבינלאומי, שישראל התחייבה לקיימו. בין זכויות אלה נמנות הזכות לביטחון סוציאלי והזכות לבריאות.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שנכנס לתוקף ב-1.1.95, שינה את השיטה של מתן שירותי בריאות בישראל וקבע שהגביה עבור שירותי בריאות בישראל תיעשה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. מטרת החוק הייתה להביא לכך שלכל תושבי ישראל יהיה ביטוח רפואי ולמנוע מצב בו תושב ישראל לא יוכל לקבל טיפול רפואי מטעמים כספיים. לפיכך גם נקבעה בחוק הוראה מפורשת כי אין להתנות טיפול רפואי בתשלום חובות. החוק נועד לסייע במיוחד לשכבות חלשות, אשר נמנעו עד אז מלבטח את עצמן באופן וולנטרי.

הדרך בה מבצע המוסד לביטוח לאומי את התפקידים שהוטלו עליו במסגרת חוק ביטוח בריאות היא בעייתית וחלקה נוגדת את החוק ואת מטרתו. כתוצאה מכך, תושבים רבים אינם מבוטחים בביטוח בריאות ונאלצים להיות תלויים בשרותי בריאות פרטיים, שעלותם גבוהה ומעבר להישג ידם של רבים מתושבי מזרח ירושלים. הנפגעים העיקריים כתוצאה ממדיניות זו של המוסד לביטוח לאומי, הם ילדים של תושבי מזרח ירושלים, שמשרד הפנים לא נתן להם מספרי זהות, ובני-זוג של תושבי מזרח ירושלים שאינם תושבים.

סיכום:

משרד הפנים והמוסד לביטוח לאומי משרתים מטרה זהה המנחה את ממשלות ישראל מאז סיפוחה הלא חוקי של מזרח ירושלים ב-1967: להפחית את מספר הפלסטינים המתגוררים בעיר ולשמור על רוב יהודי משמעותי, כך שלא ניתן יהיה לערער על ריבונותה של ישראל בכל חלקי העיר. הדברים המתוארים בדו"ח מצטרפים לשורה ארוכה של פעולות הננקטות כדי להשיג מטרה זו, בהן הגבלת הבנייה במזרח ירושלים, הקצבה בלתי מספקת של משאבים למזרח העיר, מתן שירותים עירוניים ברמה נמוכה ועוד.

התוצאות של דרכי הפעולה בהן נוקטים משרד הפנים והמוסד לביטוח לאומי הן הרסניות עבור תושבי מזרח ירושלים. ביום אחד, עלולים תושבים אלה לעבד את זכויותיהם הבסיסיות, מבלי שהוזהרו מראש.

מדיניותו של משרד הפנים מבוססת על ההנחה שתושבי מזרח ירושלים הם מהגרים בביתם, היושבים בעירם כתוצאה ממעשה חסד שעשתה עימם מדינת ישראל.

המוסד לביטוח לאומי פועל כדי להשיג את אותה המטרה : לגרום לתושבי מזרח ירושלים לעזוב את ביתם, ומקשה על התושבים ככל יכולתו.

בכך הפך המוסד לביטוח לאומי מגוף שתפקידו לקדם מדיניות סוציאלית ולבטח אנשים בביטוח בריאות, לגוף המשרת מטרות פוליטיות בלתי-לגיטימיות.

הן מדיניותו של משרד הפנים והן מדיניותו של המוסד לביטוח לאומי מפלות באופן בוטה בין תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים לבין יהודים. כל יהודי, גם אם אינו אזרח ישראלי, יכול לעבור להתגורר בהתנחלויות בשטחים, מבלי שהדבר יפגע במעמדו. הוא ימשיך ליהנות מגמלאות ומביטוח בריאות דרך המוסד לביטוח לאומי בעת מגוריו בשטחים, ובכל עת שירצה יוכל לשוב ולהתגורר בישראל. לעומת זאת, תושבי מזרח ירושלים, מאבדים מיידית את מעמדם כתושבי ישראל ואת כל זכויותיהם הסוציאליות בעת מעבר לשטחים.