דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בעיניים פקוחות | בלוג הצילום

כך הולכים ההורסים

יולי 2020

במהדורות החדשות דנים ב"תכנית הסיפוח" וב"חוק ההסדרה" – אך ישראל עסוקה, כמו בעשרות השנים האחרונות, בקביעת עובדות בשטח. כן סיפוח או לא סיפוח – כלי ההרס פועלים בשטח כבר שנים וישראל לא מפסיקה לנסות לגרש מבתיהם פלסטינים שאת אדמתם היא חומדת. היא עושה את זה תוך הפגנת אדישות מוחלטת לפגיעה הקשה ברכושם, בפרנסתם, בתשתיות המים והחשמל שהקימו בעצמם וביכולתם לתכנן את חייהם.

לפעמים מדובר בקשישים, לפעמים בהורים לילדים, ובדרך כלל יש להם אדמות. הדבר היחיד שאין להם, וישראל דואגת שלעולם לא יהיה להם, הוא היתרי בנייה. בהעדר אפשרות לבנות כחוק, הם נאלצים לחיות באי וודאות, תחת איום מתמיד של הריסה והחרמה של בתיהם ושל מקורות פרנסתם והתשתיות שלהם: הקמת חדר נוסף כדי להקטין את הצפיפות בבית? המנהל האזרחי יתייצב מיד ויהרוס. הנחת צינור כדי להוביל מים מהמעיין לשדה? המנהל האזרחי יבוא ויחתוך את הצינור. הקמת כיתת לימוד נוספת בבית הספר הקהילתי, כדי לצמצם את הצפיפות בכיתות? היא תיהרס. הצבת תא שירותים, שנתרם לקהילה, כדי לשפר את תנאי ההיגיינה?  הוא יוחרם. הקמת טבון לאפיית לחם? אסור. פאנל סולארי להפקת מעט חשמל? לא.

27.2.20 – ח'ירבת א-ספאי אל-פוקא, מסאפר יטא, דרום הר חברון.


מתחילת השנה ועד סוף מאי 2020 הרסה ישראל 30 בתים ודירות ברחבי הגדה המערבית (לא כולל מזרח ירושלים). 130 בני אדם איבדו את ביתם, 68 מהם קטינים. 112 מבנים שלא שימשו למגורים (בעיקר בורות מים ומחסנים) נהרסו אף הם. במזרח ירושלים נהרסו 31 יחידות דיור, 26 מהן בידי בעליהן, לאחר שקיבלו צו הריסה. 112 בני אדם, בהם 53 קטינים, איבדו את ביתם.

כך הולכים ההורסים:

1.6.20 - שיירה מתקרבת לח'ירבת עלאן שבבקעת הירדן. באותו יום החרים המנהל האזרחי מתושבי הקהילה ציוד המשמש לחקלאות ומשאבת מים. צילום: עארף דראר'מה, בצלם. כוחות הצבא והמשטרה מלווים את נציגי המנהל האזרחי בדרכם להרוס. לא פעם הם מגיעים מוקדם בבוקר, ללא כל התראה. שיירת כלי ההרס, המתקרבת לאיטה, אינה מותירה מקום לספק, וכל מי שמבחין בה יודע: מישהו מקהילתנו ייאבד היום דבר מה. ממדי האובדן והנזק נחשפים כאשר אחרון הג'יפים נעלם באופק.
3.6.20 – כלים כבדים, אנשי המנהל האזרחי, חיילים ומאבטחים עולים לח'ירבת אל-מרכז שבדרום הר חברון. המטרה: הרס שישה מבני מגורים, שהוקמו במימון האיחוד האירופאי. 36 בני אדם, בהם 22 קטינים, נותרו חסרי בית. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם. בדרום הר חברון גרים בעיקר פלאחים, המתפרנסים מחקלאות ורעיית צאן. מזה שנים ארוכות ישראל לוטשת את עיניה לעבר הקרקעות שלהם ופועלת לגרשם. האיחוד האירופי, התורם ציוד חיוני ומבני מגורים לקהילות הסובלות מהחרמות ומהריסות, מחה כבר בפני ישראל על הרס והחרמה של ציוד שסיפק לתושבים. הוא אף הזהיר כי לפעולות אלו תהיינה השלכות על היחסים בין ישראל לאיחוד, אך ישראל ממשיכה להרוס – עד עתה ללא כל השלכות.
27.2.20 - ח'ירבת אל-מופקרה, דרום הר חברון. מבנה בלוקים, שנתרם לתושבים על ידי ארגון לסיוע הומניטארי, נהרס. שלושה בני אדם איבדו את קורת הגג שלהם. צילום: נסר נוואג'עה. בחלק מהמקרים שבהם ניתנים לתושבים צווי הריסה, עורכי דין הפועלים מטעם התושבים נוקטים בצעדים משפטיים בניסיון למנוע, או לפחות לדחות, את ההריסות. הם פועלים מול ועדות התכנון במנהל האזרחי ומול בתי המשפט הישראליים – כולל בית המשפט העליון - אך נציגי המנהל והשופטים דוחים שוב ושוב פניות אלה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה הפשוטה שבפני הפלסטינים שביתם נידון להריסה לא עומדת כל אפשרות לבנות כחוק. חלק מהצווים מוצאים כיום מתוקף צו צבאי 1797 שמבטל לחלוטין את האפשרות של פלסטינים לערער על צווי הריסה שהוציא המנהל האזרחי למבנים חדשים.
11.5.20 – ח'ירבת עלאן, דרומית מערבית לאל-ג'יפתליק, בקעת הירדן. צו שניתן לתושב הקהילה, "המורה על "הפסקת העבודה" ביחס לבריכה ותיקה לאגירת מים, שנבנתה ללא ההיתר שלא ניתן לקבל. שניים מתושבי הקהילה קיבלו לאחרונה צווים המורים על "הפסקת העבודה" בבריכות אגירה וותיקות, המשמשות את החקלאים מזה שנים. הבריכות טרם נהרסו, אך רשתות להשקיית גידולים נהרסו וצינורות מים הוחרמו. ישראל אוסרת על תושבי הקהילה להתחבר לרשת המים, והתושבים נאלצים לדאוג בעצמם לאספקת מים עבורם ועבור בעלי החיים שהם מגדלים. חלקם רוכשים מים במכליות, אחרים מובילים מים ממקורות סמוכים, ויש האוגרים מי גשמים בבורות ובבריכות.
19.2.20, ח'ירבת סוסיא, דרום הר חברון – תושבים מנסים להבין מדוע הכוחות הרבים שהגיעו למקום, מלווים בשוטרי מג"ב, עומדים להחרים את הקרוואן ששימש את תלמידי כיתה ד'. צילום: נסר נוואג'עה. בבית הספר של הקהילה לומדים 47 תלמידים, מכיתה א' עד ט'. בקרוואן שהוחרם למדו חמישה תלמידים מכיתה ד', ואולם בשבועיים שקדמו להחרמה נערכו שיפוצים במתחם והקרוואן הורחק זמנית מבית הספר ושימש לאחסון ציוד. במקום נותרו תלמידים ללא כיתה לשוב אליה ותושבים ללא תשובות. אחד התושבים, שמחה נגד החרמת הקרוואן, נעצר ושוחרר למחרת, לאחר הפקדת ערבות.
26.4.20 – דיר אל-קילט, מדרום ליריחו. אוהל מגורים ששימש משפחה של תשעה בני אדם – נהרס. צילום: עארף דראר'מה, בצלם. המשפחה נותרה ללא קורת גג. שלושה אוהלים נוספים – אחד שנועד למגורים עונתיים, אחד שימש כמטבח ואחד כדיר צאן – נהרסו גם הם. קהילות רבות סובלות מהתעמרויות חוזרות ונשנות של הרשויות הישראליות. ישראל רוצה שהן יעזבו את בתיהן, לכאורה מרצונן, ולכן מייצרת עבורן תנאי חיים בלתי נסבלים כדי לאלץ אותן לעזוב אותם. מדיניות זו מכוונת בעיקר כלפי תושבי הקהילות החיים בדרום הר חברון, בקעת הירדן ואזור מעלה אדומים, שרובם מתפרנסים מרעיית צאן.
27.5.20 - פורוש בית דג'ן, בקעת הירדן. בית שנמצא בשלבי בנייה, ושייך לתושב הכפר, נהרס. הדייר עמד להינשא ותכנן להתחיל בבית החדש את חייו עם משפחתו החדשה. לישראל היו תוכניות אחרות. צילום: עארף דראר'מה, בצלם. מראהו של תל לבנים, המפוזר על פני שטח שעליו ניצב לפני כן בית מגורים, מוכר כאן היטב. הפעם, הותירו הכוחות חתן ללא קורת גג וללא העתיד שתכנן עבור משפחתו החדשה.
8.6.20 - בית חנינא, מזרח ירושלים. עיריית ירושלים מעמידה בפני התושבים הפלסטינים בעיר שתי ברירות: להרוס בעצמם את הבית שבנו במו ידיהם או להמתין לכלים הכבדים של העירייה שיהרסו את ביתם – כשבמקרה זה יידרשו לשלם קנסות עתק. צילום: עאמר עארורי, בצלם.
במקרה הזה, משפחה בת חמש נפשות הרסה בעצמה את ביתה, שבנייתו טרם הושלמה.
1.5.20 – עוד הריסה עצמית בבית חנינא. כאן עמד ביתה של משפחה בת ארבע נפשות.
9.6.20 – קהילת אבו ר'אליה, מזרחית לירושלים. משאית מפרקת ומחרימה מבנה מעץ ומפח בו התגוררו 11 בני משפחה, בהם ארבעה קטינים. צילום: באדיבות התושבים. מילה על ההחרמות: המנהל האזרחי מחרים טרקטורים, לוחות סולאריים, מבנים יבילים, חומרי גלם ופעם אף החרים שתי פרות. כלי רכב ניתן לפדות, תמורת תשלוםֿ, אבל מבנים ואוהלים מוחרמים לא יושבו לבעליהם. חלק מיבול ההחרמות של המנהל האזרחי מוצע למכירות פומביות, ולפחות פעם אחת הוא ניסה למכור גם ציוד הומניטרי שתרם האיחוד האירופי.
27.2.20 – ח'ירבת א-ספאיי אל-פוקא, מסאפר יטא, דרום הר חברון. כאן עמדה פעם מכלאת צאן. התושבים במסאפר יטא מכירים היטב את הקולות והמראות האלו, כמו גם את השקט שאחרי ההרס. ההריסות נעשות בגיבוי של כל הגורמים הרשמיים, בחלק מהמקרים יש גם אישור של בית המשפט העליון. זאת, למרות שלתושבים אין לאן ללכת. ולמרות שאין להם כל דרך חוקית לבנות את בתיהם.


בלוג הצילום בעיניים פקוחות של בצלם מופץ תחת רישיון ייחוס 4.0 בין־לאומי של Creative Commons. ניתן לעשות שימוש חופשי בתמונות המופיעות כאן, אך יש לציין את שם הצלם/ת ואת ארגון "בצלם" כיוצרים בכל שימוש פומבי בהן.