ביום שלישי, 28.10.25, בסביבות 7:30, נסע חיכמת שתיווי, בן 51, עם ארבעה פועלים מכפר קדום לחלקת זיתים בבעלותו מצפון לכפר, אליה ניתן להגיע רק דרך שער צהוב שהציב הצבא. לאחר שהחיילים פתחו את השער, החלו החמישה במסיק, אך זמן קצר לאחר מכן, הגיעו אליהם חיילים וגירשו אותם כשהם מאיימים להחרים את הציוד ולעצור אותם אם יישארו. חיכמת החזיר את הפועלים לכפר, אסף את בנו מחמוד (14), ונסע לחלקה משפחתית אחרת באזור א-דוואלי, קרוב לאדמות בית ליד ולמפעל אל-ג’וניידי, שם כבר עסקו בני משפחתו במסיק.
הוא הגיע למקום בסביבות 9:30, וזמן קצר לאחר מכן, החלו עשרות מתנחלים חמושים במקלות וברוגטקות, רובם רעולי פנים, להתקדם לעבר המוסקים, ובני המשפחה החליטו להתרחק למקום בטוח יותר, קרוב יותר למתחם מפעל אל-ג'וניידי.
רוב בני המשפחה הלכו לכיוון המפעל ברגל דרך המטעים, וחיכמת שב אל הטנדר שלו, שהשאיר בכניסה למטעים. לפני שהספיק לנסוע מהמקום, הגיעו שלושה כלי-רכב שחסמו את דרכו, ומתוכם יצאו 11-9 מתנחלים חמושים במקלות ובאבנים. הם תקפו את חיכמת בעודו בתוך הרכב, היכו אותו בראשו ובגופו, גררו אותו החוצה, המשיכו להכותו על הקרקע והציתו את מושבי הרכב. לאחר שעזבו, הצליח חיכמת לזחול בחזרה לרכב, לכבות את הלהבות בידיו ולקרוס בתוכו.
כשהבחינו בני משפחתו שחיכמת אינו מגיע לאזור המפעל, הם חזרו לכיוון המטעים ומצאו אותו מדמם בתוך הרכב, כשהוא פצוע באורח קשה ובהכרה חלקית. הם הסיעו אותו ברכבו לנקודה סמוכה שבה חנה אמבולנס של מועצת בית ליד, שפינה אותו לבית החולים אל-איסראא בטול-כרם. לאחר שאובחן עם פציעות קשות ומסכנות חיים, הועבר חיכמת שתיווי לבית החולים האוניברסיטאי א-נג'אח בשכם, שם אושפז במחלקת טיפול נמרץ, עקב חבלת ראש עם שברים דחוסים מרובים בגולגולת, שברים בצלעות וחבלה בריאות, וכן שברים בגפיים העליונות והתחתונות. הוא נותח בראשו ובידו השבורה והורדם למשך 14 יום, ושוחרר לביתו לאחר 22 ימי אשפוז, כשמצבו מחייב שכיבה ומנוחה, והוא מתקשה להתנייד ונזקק לטיפול ומעקב רפואי שוטף.
תחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, גבה עדויות על האירוע מחיכמת שתיווי ומשניים מבני משפחתו:
חיכמת מחמוד עבד אל-קאדר שתיווי, בן 51 ואב לחמישה, סיפר בעדות שמסר ב-1.12.25:
חיכמת שתיווי לאחר שחרורו מבית החולים. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם
בבוקר של יום שלישי, 28.10.25, נסעתי בטנדר הפורד שלי עם ארבעה פועלים מכפר קדום לחלקה בשטח של שישה דונמים בבעלות משפחתי, שנמצאת מצפון לכפר. אנחנו יכולים להגיע לחלקה הזאת רק כשחיילים פותחים את השער הצהוב שהצבא הישראלי הקים כמה חודשים לפני לכן בדרך לאדמות שלנו. כשהגענו לשער, בסביבות 7:30, כבר היו שם בערך עשרה כלי-רכב של חקלאים שחיכו להיכנס לאדמות שלהם, אבל החיילים שהיו אמורים לפתוח את השער ב-7:30, הגיעו רק אחרי יותר משעה.
אחרי שהחיילים פתחו את השער, הגענו לאדמה, התארגנו, והתחלנו למסוק, ובדיוק אז הגיע אלינו ג'יפ צבאי עם ארבעה חיילים, ואחד מהם ניגש אליי ושאל אותי מה אני עושה שם. עניתי שאני מוסק זיתים באדמתי, ושהנוכחות באזור הזה אינה דורשת אישור או תיאום, אבל החייל התעלם מדבריי והורה לנו לעזוב את האדמה באופן מידי. הוא איים להחרים את החפצים וציוד המסיק ולעצור אותנו. כדי לחסוך בעיות מהעובדים, נאלצנו לציית להוראת החייל ולחזור לכפר. הסעתי את העובדים הביתה ונסעתי מהר לבית שלי. אספתי את בני בן ה-14, מחמוד, ונסעתי לחלקת אדמה נוספת שבבעלותנו, באזור שנקרא א-דוואלי ושאנחנו מגיעים אליו דרך דרכים חקלאיות השייכות לתושבי בית ליד, שם קרובי משפחתי והאחים שלי כבר מסקו זיתים.
כשהגעתי לאזור, החניתי את הרכב בכניסה לאדמתנו והלכתי עם בני לאזור בו היו קרובי משפחתי. היו שם בערך 30-25 אנשים, שעמדו ביחד כי הם ראו קבוצות גדולות של מתנחלים מסתובבות במטעי הזיתים במורד השטח. בשלב מסוים, המתנחלים התחילו להתקרב לאזור שבו היינו.
כדי להימנע מעימות עם המתנחלים, חזרתי לטנדר שלי שחנה בכניסה לאדמה, ובני המשפחה שלי התפזרו בין המטעים. ישבתי ברכב ואז הגיעו שלושה כלי-רכב, שניים לבנים ואחד אדום, וחסמו לי את הדרך. 11-9 מתנחלים לבושים שחור, חלקם רעולי פנים, יצאו מהם ותקפו אותי במקלות ובאבנים. הם הכו אותי בראש ובכל הגוף, גררו אותי מחוץ לרכב והפילו אותי לקרקע. ראיתי אותם קורעים את מושבי הרכב ומנסים להצית אותם. הם הכו אותי במשך בערך רבע שעה ואז עזבו את המקום, ואני זחלתי בחזרה לרכב וכיביתי בידיי את הלהבות.
בני מחמוד, אחי בשאר, ועוד קרובי משפחה, שהגיעו למקום, הסיעו אותי ברכב שלי לאמבולנס של מועצת בית ליד, שחנה ליד מפעל אל-ג’וניידי. משם פוניתי לבית החולים אל-איסראא בטול-כרם, כשאני בהכרה מעורפלת. בהמשך הועברתי לבית החולים א-נג’אח בשכם בשל חומרת הפציעה שלי: דימום מוחי, שברים בגולגולת, בצלעות, בשתי הידיים ובשתי הרגליים וחבלות קשות נוספות. הייתי 14 יום בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם, ורק אחרי 22 ימי אשפוז שוחררתי הביתה, מרותק למיטה וזקוק לסיוע מלא בתנועה ולטיפול רפואי שוטף.
בשאר שתיווי, בן 33, אחיו של חיכמת, סיפר בעדות שמסר ב-1.12.25:
ב-28.10.25, יום שלישי, יצאתי לאדמות שלנו שבצפון כפר קדום, סמוך לאדמות בית ליד. הגעתי ברכב עד לאזור שמדרום למפעל ולמשרדי חברת אל-ג'וניידי, החניתי שם את הרכב והמשכתי ברגל דרך כרמי הזיתים עד שהגעתי לאדמה שלנו. כשהגעתי, בערך בשעה 9:30 בבוקר, פגשתי בני משפחה שלי שכבר התחילו למסוק שם. כולם הפסיקו את העבודה ועמדו יחד, אחרי שראו קבוצות גדולות של מתנחלים בין הכרמים, על המדרונות שממול. נשארנו כולם יחד כדי לראות מה הם יעשו ואם הם מתקרבים אלינו.
באותו זמן, הגיע לאזור גם אחי חיכמת, עם בנו הקטן מחמוד. בסביבות 10:30, שמנו לב שהמתנחלים מתחילים להתקדם אלינו. הערכנו שהיו שם בין 70 ל-100 מתנחלים. בשלב הזה החלטנו כולנו לעזוב את האזור ולעבור למקום בטוח יותר, ליד מתחם חברת אל-ג'וניידי. אחי חיכמת, שהגיע ברכב שטח, חזר לרכב שלו כדי לצאת משם, ואני הלכתי יחד עם האחיין שלי מחמוד ועוד בני משפחה ברגל בין הכרמים.
כשאני והאחרים הגענו לקטע הכביש שליד חברת אל-ג'וניידי, שמנו לב שאחי חיכמת לא מגיע עם הרכב שלו מכיוון הכרמים. נבהלנו כי חששנו שמשהו קרה לו. אני ומחמוד, הבן של חיכמת, רצנו בחזרה לכיוון המקום שבו הרכב שלו היה אמור להיות, ובני משפחה נוספים הלכו אחרינו. כשהתקרבתי לרכב של חיכמת נדהמתי. ראיתי אותו שוכב בתוך הרכב, כשהראש והפנים שלו מכוסים דם, והוא נראה במצב קשה מאוד. הוא לא היה מסוגל לדבר או לזוז. הסענו אותו ברכב שלו לכביש שבו עמד אמבולנס של מועצת בית ליד. משם הוא פונה לבית החולים אל-איסראא בטול-כרם. הוא הגיע לשם מחוסר הכרה, ואחרי בדיקה ראשונית העבירו אותו בגלל חומרת הפציעות לבית החולים של אוניברסיטת א-נג'אח בשכם.
ויסאם שתיווי, בן 41 ואב לשלושה, סיפר בעדות שמסר ב-30.10.25:
ביום שלישי, 28.10.25, בסביבות 8:00, הלכתי יחד עם כ-20 קרובי משפחה לאדמות שלנו שנמצאות מצפון לכפר קדום, באזור "א-דוואלי", כדי למסוק זיתים. בערך שבועיים לפני כן, המתנחלים הקימו מאחז סמוך לאזור הזה והצבא פירק אותו יום קודם, ב-27.10.25.
בסביבות 10:30-10:00, ראינו עשרות מתנחלים, רובם חמושים במקלות ורוגטקות ורעולי פנים, מגיעים לאזור ותוקפים את המוסקים. קבוצת מתנחלים התקרבה אליי, ואחד מהם זרק לעברי חתיכת ברזל. ברחתי, ובמהלך הבריחה נפלתי ממדרון קטן והתחלתי להרגיש כאבים חזקים בברך ימין. למרות הכאב, המשכתי לברוח כדי להתרחק מהסכנה ומהאלימות של המתנחלים.
כשהמתנחלים הגיעו, אחד מקרובי המשפחה שלי, חיכמת שתיווי, שהשאיר את הרכב שלו בכניסה לאדמות, הלך להזיז אותו ולהתרחק מהסכנה. אחר-כך נודע לי שהוא הותקף באכזריות על-ידי מתנחלים בזמן שישב ברכבו, והוא עדיין מאושפז בטיפול נמרץ במצב קשה.
התקיפה של המתנחלים מנעה מהחקלאים להשלים את מסיק הזיתים, למרות שהאזור שהיינו בו זה שטח B ולא נדרשנו בכלל לתיאום. נודע לי מקרובי משפחה שלי שחזרו למחרת למסוק את הזיתים שהיו שם עשרות חיילים ושוטרי מג”ב כדי למנוע תקיפה נוספת של המתנחלים.
משטר האפרטהייד והכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.
ברצועת עזה פועלת ישראל מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 באופן מתואם ומתוך כוונה ברורה להביא להרס של החברה הפלסטינית ומבצעת ג'נוסייד בתושביה. על רקע מעשיה של ישראל בעזה, הצהרותיהם של מקבלי החלטות ישראלים, והיעדרה של פעולה אפקטיבית מצד הקהילה הבינלאומית, קיימת סכנה ממשית שהמשטר הישראלי ירחיב את הג'נוסייד גם לאזורים נוספים שתחת שליטתו, ובראש ובראשונה לגדה המערבית. בצלם קורא לציבור הישראלי ולקהילה הבינלאומית לפעול בכל האמצעים שמאפשר המשפט הבינלאומי לעצירתו המיידית של הג׳נוסייד הישראלי בפלסטינים.
