ביום שני, 1.9.25, בסביבות 10:00, בעת שמוסעב סוואפטה, בן 16, תושב הכפר ברדלה, היה בדרכו הביתה עם עדר הצאן של משפחתו משטח מרעה הנמצא במרחק של קילומטר ממערב לברדלה, בבעלות תושבי הכפר, הגיעו אליו בריצה שני מתנחלים, אחד מהם חמוש במקל, איימו לפגוע בו אם ישוב לרעות את הצאן באזור ותקפו אותו.
אחד המתנחלים הכה את מוסעב ברגלו במקל וכשמוסעב ניסה להרחיקו ממנו, זרק עליו המתנחל השני אבן שפגעה בראשו וגרמה לפצע עמוק. מוסעב התחיל לצעוק והמתנחלים התרחקו מעט אבל המשיכו לזרוק עליו אבנים. בניסיון להדוף אותם, זרק גם מוסעב אבנים לעברם ואז התקשר לתושבים בכפר כדי להזעיק עזרה. כשראו המתנחלים תושבים מגיעים, הם נסוגו מהמקום.
מכיוון שהמתנחלים חסמו באבנים את הגישה לאזור שבו רעה מוסעב את הצאן, הוא פונה ברגל כמה מאות מטרים עד למקום שממנו הסיעו אותו תושבים למרפאת הכפר. בינתיים, החזירו אביו ותושבים נוספים את הצאן לכפר. במרפאה נתפר הפצע בראשו של מוסעב והוא טופל בגין חבלות ושריטות והופנה לצילום רנטגן בשל נפיחות במרפק.
בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר'מה, סיפר מוסעב סוואפטה, ב-4.9.25:
אני גר בכפר ברדלה עם המשפחה שלי, ואנחנו מתפרנסים מגידול צאן ולפעמים גם מגידול ירקות. אני, אבא שלי ואחי הבכור יוצאים עם העדר בתורות, ובאותו בוקר זה היה תורי. יצאתי כרגיל בסביבות שש בבוקר לאזור שנמצא במרחק של קילומטר בערך ממערב לכפר, בבעלות משפחות מברדלה. יש שם שטחי מרעה ובחורף גם שטחים מעובדים של גידולים שמתבססים על גשם (חקלאות בעל). ראיתי מתנחלים עם פרות במרחק, מערבה ממני, אבל בהתחלה לא קרה כלום.
בסביבות עשר התחלתי לחזור עם העדר לכיוון הכפר כדי להשקות אותו ולתת לצאן לנוח קצת מהחום. בדרך הגיעו אליי שני מתנחלים בריצה, והתחילו לאיים לפגוע בי אם אבוא שוב לרעות שם. התחלנו להתווכח, ואחד מהם היכה אותי עם מקל ברגל. ניסיתי להרחיק אותו ממני ואז המתנחל השני זרק עליי אבן שפגעה לי בראש ופצעה אותי. ירד לי הרבה דם וכמעט התעלפתי. התחלתי לצעוק עליהם והם התרחקו ממני קצת, אבל המשיכו לזרוק עליי אבנים. ניסיתי להדוף אותם על-ידי זריקת אבנים בחזרה לעברם. כשהם ראו שאני מתקשר לעזרה, ושאנשים מהכפר מתחילים להתקרב למקום, הם הסתלקו.
הייתי מותש וחלש מהמכה שחטפתי בראש אבל עזרו לי להתקדם כמה מאות מטרים ברגל, כי באפריל מתנחלים חסמו את הדרך באבנים ואי אפשר להגיע ברכב לאזור המרעה. כשהגענו למקום נגיש, תושבים הסיעו אותי ברכב למרפאה בברדלה, ושם תפרו לי את הפצע בראש עם עשרה תפרים, הפנו אותי לצילום רנטגן של היד וטיפלו בשאר השריטות והחבלות שספגתי. אבא שלי ובני משפחה אחרים טיפלו בעדר.
מתנחלים השתלטו על שטחי המרעה שלנו. הפרות שלהם רועות בכל מקום, אפילו בתוך שטחים חקלאיים פרטיים, והצבא תומך בהם ועושה מה שהם רוצים. אני מפחד לחזור לרעות לבד, כי הם יכולים לתקוף אותי שוב. אני חושש גם מה יהיה עם הפרנסה שלנו, שתלויה בעדר הצאן. למתנחלים אין אלוהים, שמעתי שהם גונבים כבשים וגם הורגים אותן. האנשים בברדלה לא יודעים מה לעשות, חלק מנסים למצוא שטחי מרעה באזורים רחוקים יותר, וחלק פשוט משאירים את הצאן בדירים מחוסר ברירה. החיים שלנו הפכו לגיהינום בגלל המתנחלים האלה.