חסוני פרעונייה בבית החולים לאחר שהותקף על ידי מתנחלים באדמתו. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
ביום רביעי, 12.3.25, בסביבות 10:00, יצא חוסני פרעונייה, תושב בורקה בן 42, עם שני חקלאים נוספים לאדמתו הנמצאת במרחק של כקילומטר ממזרח לביתו בכפר בורקה, על מנת לקטוף זעתר.
בסביבות 13:00, הגיעו למקום חמישה מתנחלים חמושים באלות והחלו לתקוף באבנים את החקלאים. שני החקלאים האחרים הספיקו לברוח, אך פרעונייה, נפל בעת שניסה להתרחק. המתנחלים הגיעו אליו, והחלו להכות אותו באלות ולזרוק עליו אבנים מטווח קצר.
לאחר מכן, דחפו המתנחלים את פרעונייה ודירדרו אותו ממצוק בגובה כמה מטרים וזרועו השמאלית נשברה ואז תפס אותו אחד המתנחלים בזרועו הימנית ועקם אותה לאחור ומתנחל אחר צילם אותו בעודו דורש ממנו לומר בעברית: "תודה לכם". המתנחלים דרשו שפרעונייה יאמר דברים נוספים, וכשסירב, שבו להכותו ועיקמו גם את ידו השבורה. לאחר-מכן המשיכו לצלם ולהשפיל אותו, ודרדרו אותו בשנית במדרון חד.
לבסוף הורו לו המתנחלים להסתלק. הוא התרחק כמאה מטרים ואז ראה את המתנחלים עוזבים.
לאחר מכן הגיעו כמה תושבים למקום והזעיקו רכב מקומי שפינה אותו לבית החולים האוניברסיטאי א-נג'אח בשכם, שם אושפז כשהוא סובל מחבורות באזורים שונים בגופו, כתף פרוקה ושבר במרפק.
סלמא א-דיבעי, תחקירנית בצלם, גבתה את עדותו של חוסני פרעונייה, תושב בורקה בן 42 ואב לשישה:
הפצע באוזנו של פרעונייה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
בסביבות השעה 13:00, בזמן שאספתי את הזעתר שקטפתי, ראיתי פתאום חמישה מתנחלים במרחק של בערך עשרים מטר ממני. הם לבשו בגדים רגילים, החזיקו אלות מעץ והשליכו אבנים לכיוון שלי. ברחתי והם צעקו עליי לעצור. האזור שהיינו בו היה סלעי, ונפלתי על הקרקע. אני לא יכול לרוץ כי ב-2021 נפצעתי ויש לי שתל פלטינה ברגל.
המתנחלים הגיעו אליי, ומיד הרגשתי כאבים עזים באוזן שמאל. הם הכו אותי באלות בכל חלקי הגוף והשליכו אותי ממקום בגובה ארבעה מטרים שאנחנו החקלאים קוראים לו ג'בלה. הרגשתי כאבים עזים בזרוע שמאל. צעקתי שהיד שלי נשברה.
אחד מהם תפס אותי ביד ימין ועיקם אותה לעבר הגב שלי בחוזקה ואז צעקתי בכל הכוח. הכאבים היו בלתי נסבלים. אחד מהם תפס אותי בראש וחבט אותו בסלע. חמשת המתנחלים היו מסביבי וצעקו עליי בעברית. בקושי הבנתי כמה מילים ממה שהם אמרו, אבל הבנתי שהם מאיימים להרוג אותי אם אחזור לשם. אחד מהם גרר אותי למרחק של שני מטרים, מהזקן. לא הייתי מסוגל להזיז את הידיים או להגן על עצמי.
ואז אחד מהם ניגב לי את הדם מהאוזן והוציא מכשיר טלפון, צילם אותי והורה לי לדבר בעברית. אמרתי לו שאני לא יכול, שאני לא יודע עברית. הוא הורה לי לשנן את מה שהוא אומר. אמרתי רק שתי מילים: תודה לכם. סירבתי לומר עוד משהו. הוא תפס אותי ביד השבורה וסובב אותה בכוח ואני נאלצתי לחזור על הדברים שהוא אמר.
הוא הרביץ לי בפנים ובעט בי בכל הגוף כדי להכריח אותי לעשות את מה שהוא דורש, ואז אמר לי: זהו, תלך מפה. לא יכולתי להיעזר בידיים כדי לקום והמתנחל משך אותי בשיער והקים אותי, ואז הוא נתן לי בעיטה חזקה בגב, והפיל אותי במדרון חד. התגלגלתי כמו חבית. צעקתי וביקשתי עזרה.
בקושי הצלחתי לקום ואז התרחקתי בערך מאה מטרים, בזמן שהמתנחלים עמדו והסתכלו עליי. אחר-כך הם הלכו.
הלכתי וקראתי לעזרה עד ששני החברים שלי פגשו אותי, עזרו לי והזעיקו רכב פרטי של צעיר מהכפר. הוא פינה אותי אל בית החולים א-נג'אח. עברתי צילום רנטגן ובדיקות. התברר שיש לי נקע בכתף ימין ושבר במרפק שמאל ושיש לי חבורות במקומות שונים בגוף.
עבר עליי לילה קשה מאוד בבית החולים. לא הייתי מסוגל לעצום עין למרות משככי הכאבים שקיבלתי. כל הגוף כאב לי.
משטר האפרטהייד והכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.
ברצועת עזה פועלת ישראל מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 באופן מתואם ומתוך כוונה ברורה להביא להרס של החברה הפלסטינית ומבצעת ג'נוסייד בתושביה. על רקע מעשיה של ישראל בעזה, הצהרותיהם של מקבלי החלטות ישראלים, והיעדרה של פעולה אפקטיבית מצד הקהילה הבינלאומית, קיימת סכנה ממשית שהמשטר הישראלי ירחיב את הג'נוסייד גם לאזורים נוספים שתחת שליטתו, ובראש ובראשונה לגדה המערבית. בצלם קורא לציבור הישראלי ולקהילה הבינלאומית לפעול בכל האמצעים שמאפשר המשפט הבינלאומי לעצירתו המיידית של הג׳נוסייד הישראלי בפלסטינים.
