ביום חמישי, 4.5.23, בסביבות 9:00 הגיעו ארבעה מתנחלים רעולי פנים, חלקם חמושים באלות ובסכין גילוח, לאדמות משפחת מח'אמרה, מקהילת מר'אייר אל-עביד שבמסאפר יטא, ורעו בה עדר צאן. כמה דקות לאחר מכן הגיע למקום עז א-דין מח'אמרה (19) עם עדרו. ארבעת המתנחלים התנפלו על מח'מארה ואחד מהם פצע אותו באחת מאצבעות ידו השמאלית. כשניסה מח'אמרה להימלט תקפו אותו המתנחלים בבעיטות. מח'אמרה הצליח לברוח למרחק של כמאה מטרים מהמתנחלים, שבינתיים תקפו את צאנו באבנים ובדקירות. הוא שב אליהן וברח יחד עם העדר, אך אז הבחין בשלושה מהמתנחלים שנשאו את אחת הכבשות והתרחקו מהמקום. מאוחר יותר נודע לו כי השאירו אותה ללא רוח חיים במערה באזור. מאוחר יותר, נפטרה כבשה נוספת שנפגעה בראשה מתקיפה באבנים שנגרמה על ידי המתנחלים.
מח'אמרה התקשר לאביו, שחאדה מח'אמרה (58), שהזעיק את המשטרה, והגיע לחלקה ביחד עם בני משפחה נוספים, ואז עזבו המתנחלים את המקום. חיילים ושוטרים שהגיעו למקום, צילמו את הכבשים שנפגעו וגירשו את בני המשפחה מהמקום עם העדר.
יומיים לאחר מכן, ב-6.5.23, בשעות הצהריים, כ-20 מתנחלים רעולי פנים שהגיעו לאדמה עם עדר הצאן שלהם, ואיימו באלות עץ על בני משפחת מח'אמרה שהגיעו למקום ביחד עם תושבים נוספים. בינתיים הגיעו למקום כוחות משטרה וצבא בליווי נציגים של המנהל האזרחי, ואז המתנחלים התחילו להכות את הכבשים ולרדוף אחריהן. כשהחקלאים ניסו להגן על עדרם, ירו החיילים אש חיה באוויר ואז רדפו גם הם אחר עדר הכבשים שברח מהמקום. לאחר מכן עצרו החיילים את אחיו של עז א-דין, סלאח בן 30, והוא שוחרר מאוחר יותר בלא כלום.
ב-7.5.23, לפנות בוקר, פרצו כעשרה חיילים לביתו של עז א-דין מח'אמרה, אזקו את ידיו והובילו אותו למחנה צבאי בהתנחלות סוסיא, בתואנה שתקף מתנחלים. מח'אמרה נשאר בחצר המחנה אזוק בידיו ועיניו מכוסות עד שעות הבוקר והוכה באגרופים כשניסה להשתחרר מהאזיקונים. בחקירתו הורו לו להודות בתקיפה ואף לנקוב בשמות של צעירים אחרים שהיו מעורבים כתנאי לשחרור. מאוחר יותר באותו יום, הועבר מח'אמרה למתקן מעצר עציון ולאחר שלושה ימים, ב-10.5.23 הועבר לכלא עופר, שם הובא לבית המשפט הצבאי.
הדיון בעניינו של עז א-דין הסתיים ב-11.5.23, ובאותו לילה, בסביבות 23:00, שחררו אותו באזור ח'ירבת אל-ג'יב (מחסום גבעת זאב), לאחר שאביו הפקיד ערבות בסך 4,000 ש"ח. בסביבות 1:00 אסף אותו אביו מהמחסום ובסביבות 3:00 לפנות בוקר הם שבו הביתה.
ב-17.5.23 הגיע שחאדה מח'אמרה, אביו של עז א-דין, לתחנת המשטרה בקרית ארבע כדי להגיש תלונה על תקיפת המתנחלים באדמתו ב-6.5.23, ונעצר בחשד ל הפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם על אף שלא נשכח באירוע. הוא שוחרר באותו יום לאחר שנדרש לחתום על הרחקה של 15 יום מאדמתו. לאחר ששחרורו הגיש ערעור על תנאי זה באמצעות עורכת דינו והוא בוטל בדיון שנערך בבית הדין הצבאי ב-22.5.23. לדבריו הרשויות הישראליות ביטלו בעקבות האירוע את אישור העבודה של בנו סלאח בישראל.
זוהי התקיפה הרביעית של מתנחלים על קהילת מר'אייר אל-עביד שתיעד בצלם מאז יולי 2021. תושבי מסאפר יטא סובלים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים כחלק משגרת ההתעמרות של הרשויות בתושבי הקהילות הפלסטיניות בדרום הר חברון, ובמסאפר יטא בפרט, במסגרת מאמציהן לגרשם מבתיהן ומאזור מגוריהן. המתנחלים מגישים תלונות, ובני הקהילה מוחזקים במעצר, מובאים למשפט צבאי, ואז משוחררים לאחר חתימה על ערבות או תשלום ערבות, לאחר שמתגלה כי אינם אשמים בדבר.
תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי גבתה עדויות מעז א-דין מח'אמרה ומאביו ב-14.5.23:
עז א-דין מח׳אמרה, בן 19:
הקרקע שלנו מתפרשת על פני שטח של 154 דונם, ולדודים שלנו יש עוד שטח של 500 דונם באותו אזור במר'אייר אל-עביד. לפני 40 יום בערך מתנחל הקים מאחז במרחק של בערך 150 מטרים מהקרקע שלהם. הוא הציב שם צריף והביא עדר של 100 כבשים ושלושה גמלים, ומאז מתנחלים רועים את הצאן שלהם באדמות שלנו ומאכילים אותו בגידולי החיטה והשעורה שלנו. הם שברו את הגדר שהקיפה מטע זיתים שלנו, בשטח של 8 דונם, והם משחררים שם את הכבשים שלהם. הם גם השתלטו גם על בור המים שסבא שלי חפר כבר לפני יותר מארבעים שנה, ומשמשת אותנו להשקיית הצאן.
ביום ראשון, 30.4.23, בסביבות 14:00, רעיתי באדמות שלנו עדר של בערך 250 ראשי צאן שלנו, ואז התקרב אליי מתנחל, שאל אם אני מדבר עברית, וכשעניתי שלא ואז הוא אמר לי בערבית שאני צריך להסתלק משם מייד ושאם אחזור לשם הוא יישלח אנשים לתקוף אותי ואת הכבשים שלי. אחר-כך הוא הלך ואני נשארתי שם עוד שלוש שעות והמשכתי לרעות שם את הצאן למרות האיומים שלו.
ביום חמישי, 4.5.23, בסביבות 9:00, הגעתי לשם עם הכבשים ואותו מתנחל היה שם עם עוד שלושה מתנחלים ועדר של בערך 70 ראשי צאן שהם רעו באדמה שלנו. הם אמרו משהו בעברית שלא הבנתי, ואז אותו מתנחל שלף אלה מהמכנסיים שלו וניסה להכות אותי אבל הצלחתי להפיל לו אותה מהיד. אחד המתנחלים תפס אותי מאחורה בצוואר וניסה לחנוק אותי, ואז המתנחל הראשון שלף סכין גילוח והתחיל לדקור אותי בכפות הידיים. הוא פצע אותי באצבעות של יד שמאל. הם הפילו אותי על הקרקע ובעטו בי בכל הגוף עד שבשלב מסוים הצלחתי לקום ולברוח משם. התרחקתי בערך מאה מטרים וראיתי מרחוק איך המתנחלים זורקים אבנים גדולות על הכבשים שלי והמתנחל שדקר אותי דוקר חלק מהן. חזרתי לשם והתחלתי להרחיק את הכבשים, וראיתי שאחת מהן מדממת מאוד מהראש. ראיתי את המתנחלים מתרחקים עם אחת הכבשים שלנו. התקשרתי לאבא שלי וסיפרתי לו מה קרה. ביקשתי שיתקשר למשטרה הישראלית.
אחרי בערך חצי שעה הגיעו לשם שני פעילים ישראלים ובאותו זמן הגיעו גם ארבעה מתנחלים אחרים שניסו לתקוף אותם עם אלות, אבל הם ברחו כשראו את אבא שלי, האחים שלי ובני הדודים שלי מגיעים ביחד. אחרי כמה זמן הגיע ג'יפ צבאי ואבא שלי דיבר עם הקצין וסיפר לו שהמתנחלים תקפו אותי ואת הכבשים שלנו. הקצין אמר לו שהוא לא יכול לעשות כלום ושאנחנו צריכים לחכות עד שהמשטרה תגיע.
אחרי בערך שעה הגיעו שני שוטרים וסיפרתי להם מה קרה. באותם רגעים הגיע חקלאי שעבד באזור ואמר שהוא ראה את המתנחלים זורקים את הכבשה שהם גנבו במערה באזור והסביר לי איפה היא נמצאת. הלכתי לשם ומצאתי את הפגר של הכבשה. היא הייתה מכוסה כולה בדם מרוב דקירות. נתתי לשוטר הצהרה על זה שהם הרגו אותה והוא צילם אותה וגם את הכבשה הפצועה שדיממה מהראש. אחר-כך אחד השוטרים הורה לי לעזוב את המקום עם העדר, אז עזבנו, למרות שהמתנחל הראשון, שדקר את הכבשה, עדיין היה שם.
בשעות הערב מתה גם הכבשה שהם פצעו בראש. כבשה נוספת שנפצעה ברגל שלה, לא יכלה לדרוך עליה.
אחרי יומיים, ביום שבת, 6.5.23, הלכתי עם אבא שלי לרעות את הכבשים באדמה שלנו בשעות הצהריים. גם בני הדודים שלי רעו את הצאן שלהם באזור. פתאום הגיעו 20 מתנחלים רעולי פנים והתחילו לאיים עלינו עם אלות. הם דרשו שניקח את הצאן שלנו ונסתלק. בינתיים הגיעו עוד כמה בעלי אדמות מהאזור והתפתח עימות מילולי בינם לבין המתנחלים ואז הגיעו בערך חמישה ג'יפים צבאיים וג'יפ של המנהל האזרחי. המתנחלים הכו את הכבשים ובזמן שהחקלאים ניסו להגן עליהן, חייל ירה באוויר והכבשים נבהלו והתפזרו. כמה צעירים שהגיעו למקום יידו אבנים לעבר המתנחלים והחיילים, ואז חייל ירה לעברם כמה כדורים חיים. בשלב מסוים החיילים התנפלו על אחי, סלאח (30), אזקו אותו, כיסו לו את העיניים והכניסו אותו לג'יפ שנסע משם. הוא שוחרר באותו לילה.
פחדנו להיפגע, אז בסביבות 17:00 לקחנו את העדר והתרחקנו משם. למתנחלים החיילים אפשרו להישאר.
למחרת, 7.5.23, בסביבות 4:00 לפנות בוקר, כשישנתי יחד עם ההורים שלי והאחיות שלי במערה שבה אנחנו גרים התעוררתי מרעש, ופתאום ראיתי חייל בתוך המערה. הוא תפס לי את החולצה באזור הכתף ומשך אותי מהמיטה ואז ראיתי שהיו אתו בערך עוד עשרה חיילים. החייל אזק לי את הידיים עם אזיקוני פלסטיק ודרש שאתן לו את הטלפון שלי. עניתי לו שאני לא יודע איפה השארתי אותו, והחיילים עשו חיפוש, מצאו אותו ולקחו אותו. הם הוציאו אותי החוצה, בלי חולצה למרות שהיה ממש קר, והכניסו אותי לג'יפ שלהם.
הם לקחו אותי למאחז חוות מעון ושם העבירו אותי לרכב אחר שלקח אותי למחנה סוסיא ושם הושיבו אותי בחצר. הידיים שלי היו עדיין אזוקות ושם גם כיסו לי את העיניים. ביקשתי שירפו קצת את האזיקון שהם הידקו מאוד חזק ואמרתי שמאוד קר לי אבל הם התעלמו. שאלתי למה הם עצרו אותי בכלל, וחייל ענה לי שזה בגלל שתקפתי את המתנחל ושאם אודה בתקיפה ישחררו אותי. אמרתי לו שהמתנחל שקרן והוא זה שתקף את המשפחה שלי ואת הכבשים שלנו. החייל ענה לי בערבית: "אם ככה, תישאר כאן ותשתוק".
הם השאירו אותי בחוץ, רועד מקור, עד שעות הבוקר. כל הגוף כאב לי ובעיקר פרקי הידיים מהאזיקונים. מדי פעם צעקתי על החיילים מרוב כעס ותסכול. בשלב מסוים הצלחתי לשחרר את הידיים מהאזיקונים אבל אז התנפלו עליי ארבעה חיילים, זרקו אותי על הרצפה והיכו אותי באגרופים. אחר-כך הם אזקו אותי שוב ולקחו אותי בג'יפ שלהם לתחנת המשטרה בקריית ארבע. הכניסו אותי לחדר חקירות והחוקר שנכנס הציג את עצמו בערבית בשם עז א-דין. הוא האשים אותי שתקפתי את המתנחל "סמי", ואמר שהוא הגיש נגדי תלונה. הכחשתי את הטענה הזאת והחוקר הראה לי תמונות של העימותים בין הצעירים לחיילים ואמר שאם אני רוצה להשתחרר אני צריך לתת לו את השמות של הצעירים. עניתי שאני לא מכיר אף אחד מהם.
החקירה נמשכה בערך חצי שעה ואז צילמו אותי ולקחו ממני טביעות אצבעות.
בשעות הערב הסיעו אותי לבית המעצר עציון והכניסו אותי לתא שבו היו עוד שני צעירים.
הייתי בעציון עד ל-11.5.23 ואז, בסביבות 15:00, לקחו אותי לדיון בבית המשפט הצבאי בכלא עופר שבו האשימו אותי בתקיפת מתנחלים. בסביבות 18:00 החזירו אותי לכלא, ואז בסביבות 23:00 בא סוהר ואמר לי שאני משוחרר בערבות של 4,000 שקל. מאוחר יותר נודע לי שאבא שלי שילם את הערבות. לקחו אותי ברכב של שירות בתי הסוהר לח'ירבת אל-ג'יב (מחסום גבעת זאב) שבאזור רמאללה ושחררו אותי שם. לא הבנתי איפה אני נמצא עד ששאלתי כמה אנשים שהיו שם וגם ביקשתי מהם להתקשר לאבא שלי ולהודיע לו שאני שם. אחד מהם התקשר אליו ובסביבות 1:00 אבא שלי אסף אותי משם. הגענו הביתה בסביבות 3:00 לפנות בוקר.
עד היום לא החזירו לי את הטלפון הנייד שלי.
שחאדה מח'אמרה, בן 58 ואב לעשרה, אביו של עז א-דין, סיפר בעדותו:
מאז שהמנהל האזרחי הרס את הבתים שלנו במר'אייר אל-עביד לפני כמה שנים, אנחנו גרים במערות באזור אני גר שם עם אשתי אזדיהאר (52), אימא שלי נוזהה (80), והילדים שלנו: סלאח א-דין, עם אשתו ושלושת הילדים שלו, מוסלח (25), עם אשתו ושני הילדים שלו, עז א-דין (19), רנדה (22), רשא (16) ושהד (14).
ביום חמישי, 4.5.23, בסביבות השעה 9:00, עז א-דין יצא מהבית עם בערך 200 ראשי צאן כדי לרעות אותם בקרקע שלנו שנמצאת במרחק 200 מטר מהבית. אחרי בערך עשרים דקות הוא התקשר ואמר לי שיש מתנחלים בקרקע שלנו ושהם תוקפים אותו ואת הצאן. הוא ביקש שאתקשר למשטרה. התקשרתי ומייד אחר-כך הגעתי לקרקע עם כמה קרובי משפחה. כשהגענו לשם ראיתי את המתנחלים רודפים אחרי הצאן בזמן שעז א-דין ניסה להרחיק אותו ודוקרים כבשים עם כלי חד. בינתיים הגיעו לשם שני פעילים ישראלים ואז בערך ארבעה מתנחלים איימו על הפעילים עם אלות אבל כשהם ראו אותנו מגיעים הם ברחו.
באותם רגעים הגיע למקום ג'יפ של הצבא הישראלי. סיפרתי לקצין בג'יפ מה קרה אבל הוא אמר שהוא לא יכול לעשות כלום ושאחכה למשטרה. אחרי שעה בערך, כשהגיעו שוטרים, אחד החקלאים מהאזור אמר שהוא ראה מתנחלים זורקים את אחת הכבשים שלנו למערה. הוא הראה לנו איפה המערה ועז א-דין הלך והוציא אותה משם. היא הייתה ללא רוח חיים ועדיין דיממה והיו עליה סימני דקירות. השוטר גבה עדות מעז א-דין וצילם את הכבשה שמתה ועוד כבשה שנפצעה בראש.
המתנחלים שתקפו את עז א-דין ואת הצאן עדיין היו שם אבל השוטר הורה לנו להסתלק ולהרחיק את הצאן שלנו. ניסינו להשקות את הצאן מבור המים אבל החיילים דרשו שנלך משם ואיימו לעצור אותנו אם לא נעזוב. הם רדפו אחרי הצאן עד שנאלצנו ללכת.
בשעות הערב מתה גם הכבשה שנפגעה בראש שלה ושתיים נוספות הפילו.
למחרת היה יום שישי, וזה יום שבו לא מאפשרים במשטרה לפלסטינים להגיש תלונות, אז לא הלכתי לשם.
ביום שבת, 6.5.23, יצאתי עם קרובי משפחה שלנו לרעות את הצאן באדמות שלנו ומצאנו בהן בערך 20 מתנחלים רעולי פנים. הם איימו עלינו עם אלות שנעזוב את הקרקע ואז התחילו ויכוחים עם עוד חקלאים שהגיעו לשם. בינתיים הגיעו בערך חמישה ג'יפים של הצבא ושלוש ניידות משטרה, ועוד ג'יפ של המנהל האזרחי. ניסיתי לדבר עם הקצין של המנהל האזרחי ואמרתי לו שזו האדמה שלנו ושבור המים שלנו, ושאלתי אותו למה הם נותנים למתנחלים לגרש אותנו ומונעים מאיתנו להשקות את הצאן מבור המים שלנו. הוא ענה לי בערבית שהמצב השתנה ושהאדמות שייכות למדינה, והן הושכרו למתנחלים, ושגם בור המים בבעלות של המתנחלים. מה שהוא אמר הרגיז אותי מאוד ואמרתי לו שאנחנו לא נעזוב את הקרקע ולא נשאיר אותה למתנחלים.
באותו זמן אחד המתנחלים התחיל לרדוף אחרי הצאן שלנו ולהכות אותו באלה והרועים ניסו להרחיק את הצאן. ואז, אחד החיילים ירה באוויר והחיילים התחילו לרדוף אחרי הצאן ולהבריח אותו מהקרקע. הצעירים יידו אבנים לעבר החיילים והמתנחלים ואז החיילים ירו אש חיה לעבר הצעירים והחקלאים. אחר-כך ראיתי את החיילים אוזקים את הידיים של הבן שלי סלאח ומכסים לו את העיניים. הם הכניסו אותו לג'יפ שעזב את המקום.
החיילים הצליחו לגרש את כולנו מהקרקע ובסביבות 17:00 כבר לא היינו שם, בזמן שהמתנחלים והצבא נשארו שם.
סלאח שוחרר בשעות הערב.
בסביבות 4:00 לפנות בוקר בערך עשרה חיילים נכנסו אלינו הביתה למערה בזמן שאני, אשתי, עז א-דין והבנות שלנו ישנו. פתאום ראיתי את אחד החיילים תופס את עז א-דין בגופיה שלו ומוציא אותו מהמיטה באלימות. הוא אזק לו את הידיים עם אזיקוני פלסטיק. החיילים חיפשו את הטלפון הסלולארי של עז א-דין, מצאו ולקחו אותו ואז הם לקחו את עז א-דין חצי עירום לג'יפ, למרות שהיה קר בחוץ, ונסעו משם.
רק אחרי שלושה ימים נודע לנו מעורכת הדין שעז א-דין בכלא עציון ושביום רביעי יביאו אותו לדיון בבית המשפט הצבאי בכלא עופר ושמאשימים אותו בתקיפת מתנחלים ובפציעה של אחד מהם עם אבן בראש. הדיון נמשך גם ביום חמישי ואז נודע לי מעורכת הדין שנקבעה לו ערבות של 4,000 שצריך לשלם כדי שהוא ישתחרר .
באותו לילה (11.5.23), עז א-דין התקשר אליי בסביבות חצות. הוא אמר שהחיילים השאירו אותו ליד ח'ירבת אל-ג'יב באזור רמאללה. השאלתי רכב מבן משפחה והגעתי לאסוף אותו אחרי שעה. הגענו הביתה בסביבות 3:00 לפנות בוקר. עז א-דין אמר לי שהחיילים לא החזירו לו את הטלפון כששחררו אותו.
ביום שלישי, 9.5.23, מתנחלים רעו את הצאן שלהם במטע הזיתים ובשדות החיטה והשעורה שלנו ופעילים ישראליים שהגיעו לשם צילמו אותם.
ב-17.5.23 התקשרתי לעורכת הדין ועדכנתי אותה והיא הציעה שאגיש תלונה בתחנת המשטרה של קריית ארבע ואתן להם את התיעוד. הלכתי לתחנה. השאירו אותי לחכות בחוץ 4 שעות בערך ורק אז שוטר בלבוש אזרחי פתח לי את הדלת והכניסו אותי לחדר חקירות. אמרתי לחוקר שבאתי להגיש תלונה נגד המתנחלים והוא ענה לי שבאתי להגיש תלונה כדי להתחמק מהאחריות שלי לתקיפה של המתנחלים. הכחשתי את זה ואמרתי לו שהמתנחלים הם אלה שתוקפים את בני המשפחה שלנו ורועים את הצאן שלהם בשטחי המרעה שלנו. החוקר ענה אמר לי שאני חשוד בפגיעה בביטחון ובהפרעה לחיילים במילוי תפקידם, כדי לאפשר לפלסטינים לפגוע במתנחלים, ואז הוא עצר אותי.
החוקר הראה לי תמונות של אנשים ודרש שאגיד מי הם אבל אמרתי שאני לא מכיר אף אחד מהם. החקירה נמשכה בערך שעתיים, ואז צילמו אותי ולקחו ממני טביעות אצבעות. החוקר אמר לי להתקשר לעורך דין והתקשרתי לעורכת הדין שלנו וסיפרתי לה שאני עצור. היא התקשרה למשטרה, מחתה על המעצר שלי ואמרה לחוקר שיש לה הוכחות שהמתנחלים היו אלה שתקפו אותנו ואת הרכוש שלנו.
בסביבות 21:00 שחררו אותי עם זימון לדיון בבית המשפט בכלא עופר יומיים אחר-כך. בדיון ההוציאו לי צו הרחקה מהקרקע למשך 15 ימים. עורכת הדין שלי מחתה על ההחלטה. חוץ מזה, גם שללו את היתר העבודה בישראל של הבן שלי סלאח שעבד כפועל בניין, בתואנה של מניעה ביטחונית. בינתיים המתנחלים ממשיכים לרעות את הצאן שלהם בגידולים שלנו ולנו אסור להגיע לאדמות שלנו.