ביום שני, 29.8.22, בסביבות השעה 14:30, חזר איסלאם א-תמימי, בן 13, לביתו בשכונת תל-רומיידה שבמרכז העיר חברון דרך מטע זיתים ונתקל במתנחל כבן 18 שהיה חמוש באקדח. בעת שא-תמימי התקשר לאביו, שריף א-תמימי, המתנחל רץ לעברו, הכה אותו באגרופו בפניו, סטר לו פעמיים וברח לכיוון מוצב צבאי סמוך. שריף א-תמימי, ששמע בטלפון את צעקותיו של בנו, הגיע למקום בריצה יחד עם אמו (סבתו של איסלאם). במקביל הגיעו למקום גם חיילים, שככל הנראה נשלחו על-ידי המתנחל, והחלו לצעוק על בני משפחתו של איסאלם שהתאספו במקום. כשראו החיילים כי איסלאם מדמם הגיש לו אחד מהם עזרה ראשונה. החיילים טענו בפני בני המשפחה כי לא ראו את התקיפה במצלמות האבטחה וכי המתנחל נמלט מן הבסיס ואם יחזור לשם הם יעצרו אותו. בני המשפחה הזעיקו את המשטרה, ולאחר שאיסלאם סיפר לשוטרים מה אירע הם הציעו לבני המשפחה להגיע לתחנה ולהגיש תלונה.
למחרת בשעות הבוקר הגיע שריף א-תמימי עם בנו לתחנת המשטרה בהתנחלות קריית ארבע, שם אולצו השניים להמתין בחוץ כארבע שעות עד שהורשו להיכנס ולהגיש תלונה. התלונה נרשמה על-ידי חוקר שאינו דובר ערבית ואין זה ברור מה הבין מדבריהם.
תקיפתו של איסלאם א-תמימי אינה מקרה חריג, אלה רק אחד דוגמה אחת מני רבות למעשי האלימות של המתנחלים ממהם סובלים תושבי העיר חברון מזה שנים רבות.
תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי גבתה ב-5.9.22 עדויות מאסלאם ושריף א-תמימי:
עדותו של אסלאם א-תמימי:
ביום שני, 29.8.22, בסביבות השעה 14:30, הייתי בדרך הביתה מביקור אצל חבר באזור באב א-זאוויה. הלכתי דרך מטעי הזיתים, כי מתחת לעצים פחות חם. פתאום ראיתי מתנחל בן 18 בערך שאני מכיר מהאזור, במרחק של בערך 100 מטרים ממני, והוא התקדם אליי עם אקדח ביד. פחדתי שהוא יתקוף אותי והתקשרתי לאבא שלי כדי לספר לו מה קורה. בזמן שדיברתי עם אבא שלי המתנחל התקדם אליי ונתן לי אגרוף חזק באף, ואז גם סטירות חזקות בפנים. הרגשתי סחרחורת והתחלתי לדמם מהאף. המתנחל ברח לכיוון מחנה צבאי וצעק לחיילים.
בינתיים הגיעו אבא שלי וסבתא שלי, כנראה בגלל שאבא שלי שמע אותי צועק בטלפון כשהותקפתי. מייד אחרי זה הגיעו פתאום חיילים, אני לא יודע כמה. הם רצו לכיוון שלנו עם נשק שלוף ונראו כועסים. המתנחל כנראה אמר להם שאנחנו תקפנו אותו. אבא הרים ידיים וניסה להרגיע את החיילים והסביר להם שהמתנחל תקף אותי. החיילים ראו אותי מדמם ואז הבינו שאני הותקפתי.
אבא התקשר למשטרה הישראלית וביקש ששוטרים יבואו. בינתיים אחד החיילים נתן לי עזרה ראשונה כדי לעצור את הדימום מהאף וניגב לי את הדם מהפנים. דודים שלי ועוד קרובי משפחה הגיעו לשם, ובאותו זמן הגיעו גם שני שוטרים ישראלים במדים כחולים, ועוד שלושה אנשים בלבוש רגיל, שהציגו את עצמם כשוטרים. אחד השוטרים שאל את אבא על מה שקרה ואבא ביקש שאני אספר. סיפרתי שהמתנחל תקף אותי לפני שברח למחנה של הצבא.
אביו, שריף א-תמימי, בן 44, נשוי ואב לשלושה, סיפר בעדותו:
כשהגעתי לשם, ביחד עם אמא שלי, ראיתי את המתנחל בורח בצעקות לכיוון מחנה של הצבא. איסלאם ישב על האדמה בוכה ומדמם מהאף. ראיתי כמה חיילים רצים אלינו, צועקים ומנופפים בנשק. הרמתי ידיים וצעקתי שהמתנחל תקף את הבן שלי. החיילים הפסיקו לצעוק ואחד מהם ניגש לאיסלאם, ניגב לו את הדם מהפנים וניסה לעצור את הדימום. בינתיים התאספו שם כמה קרובי משפחה שלנו.
התקשרתי למשטרה הישראלית ואחרי בערך רבע שעה הגיעו חמישה אנשים, שניים מהם במדים של משטרה. הם שאלו אותי על מה שקרה ואז ביקשתי מאסלאם לספר להם. שוטר גבה ממנו עדות בצורה חפוזה, ואמר לי להגיע לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה. ביקשתי ממנו לבדוק את המצלמות ולהביא את התיעוד של התקיפה של הבן שלי. השוטרים התעלמו ממני ועזבו את המקום, וגם החיילים עזבו. איסלאם סבל מסחרחורת. לקחתי אותו והלכנו הביתה.
למחרת בבוקר, בסביבות השעה 9:00, הלכנו לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה. דיברתי דרך האינטרקום עם שוטר שהורה לי להמתין בחוץ. חיכינו בחוץ במשך בערך ארבע שעות והיה חם מאוד. בסוף שוטר שלא מדבר ערבית הכניס אותנו לחדר חקירה. הוא גבה מאיסלאם עדות ורשם אותה בעברית, למרות שאסלאם ואני לא מבינים עברית. הוא בקושי ידע כמה מילים בעברית ואני בקושי הבנתי אותו. אחר-כך חזרנו הביתה. מאז אף אחד מהמשטרה לא יצר איתנו קשר ואני לא יודע אם המשטרה התייחסה ברצינות לתקיפה או טיפלה בה.