15.1.06  
 
 
 שנת 2005: 197 הרוגים פלסטינים ו-50 הרוגים ישראלים 
 

מתוך אתר בצלם
מתוך אתר בצלם

בצלם מפרסם החודש סיכום של נתוניו לשנת 2005. מסיכום נתוני ההרוגים עולה, כי 197 פלסטינים, ובהם 54 קטינים, נהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים במרוצת השנה החולפת. לגבי 60% מהפלסטינים ההרוגים ידוע, כי לא השתתפו בלחימה בעת שנהרגו. באותה תקופה נהרגו בידי פלסטינים בשטחים ובישראל חמישים ישראלים, בהם שישה קטינים. 41 מההרוגים הישראלים היו אזרחים, והתשעה הנותרים היו אנשי כוחות הביטחון.

ב-2005 המשיכה ישראל בהקמת מכשול ההפרדה בגדה המערבית. אורכו של התוואי הכולל, על פי החלטת הממשלה, אמור להיות 670 ק"מ. נכון לסוף השנה הושלמה הקמתם של 36% מהתוואי. 25% נמצאים בשלבי הקמה, 20% אושרו אך טרם החלה הקמתם, ו-19% טרם אושרו באופן סופי. תוואי המכשול, העובר בתוך הגדה המערבית, מצרף כ-10% משטחה לישראל, ופוגע בחייהם של 490,000 פלסטינים, ביישובים המושפעים ממנו.

נכון לסוף השנה, מוצבים בעומק הגדה המערבית 27 מחסומים קבועים, המאוישים דרך קבע באנשי כוחות הביטחון הישראליים. זאת, נוסף על 26 המחסומים המוצבים על הקו הירוק או בתוך הגדה ומיועדים למנוע מתושביה להיכנס לישראל. 12 מחסומים נוספים ממוקמים בתוך העיר חברון. בנוסף, ישנם כיום בגדה 16 מחסומים המאוישים לסירוגין, ומאות חסימות פיזיות בלתי מאוישות. 41 קטעי כביש, שאורכם הכולל כ-700 ק"מ, מוגבלים בדרגות שונות לתנועת פלסטינים, חלקם מיועדים ליהודים בלבד.

בסוף 2005 החזיק הצבא ב-741 פלסטינים במעצר מינהלי ללא משפט. נגד המוחזקים במעצר מינהלי לא מוגש כתב אישום, ואין הם יודעים מתי ישתחררו.

 
   
   
   
נתונים נוספים
 
 
 אלפי עצי זית נכרתו בגדה המערבית 
 

חקלאית פלסטינית במטע זיתים שעציו נכרתו בידי מתנחלים בדרום הגדה המערבית. תצלום: רויטרס
חקלאית פלסטינית במטע זיתים שעציו
נכרתו בידי מתנחלים בדרום הגדה
המערבית. תצלום: רויטרס

בישיבת ממשלה שהתקיימה ב-8.1.05 דיווח היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי בשלוש השנים האחרונות נעקרו ונכרתו בשטחים 2,400 עצי זית בבעלות פלסטינית. חדשות לבקרים מתבטאים גורמים רשמיים נגד תופעה זו: מ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הגדיר את המעשים "פעולה נפשעת"; שר הביטחון, שאול מופז, כינה אותם "שערורייה".

אלא שאין מדובר בתופעה חדשה. מתנחלים אלימים פוגעים זה שנים בגופם וברכושם של פלסטינים בשטחים, בחסותם של כוחות הביטחון. פגיעות אלה מתועדות היטב, והובאו שוב ושוב לידיעת הרשויות. כך למשל, פנה בצלם בחודש אוגוסט, ביחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים, למזוז, בדרישה להיערך למנוע מעשי אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים. הגורמים שטרחו לאחרונה לצקצק בלשונם הם הם אשר מאפשרים לצה"ל זה שנים להעניק את חסותו לאלימות זו.

בעקבות הפרסומים האחרונים על פגיעה במטעי הזיתים על-ידי מתנחלים, טענו במועצת יש"ע שמדובר בעבודות גיזום של החקלאים הפלסטינים עצמם, שנועדו להעלות את ערך רכושם. אולם, בחוות דעת של פרופ' שמעון לביא ממכון וולקאני, שגובשה בהזמנת בצלם, נקבע כי אין ממש בטענות. אופן הפגיעה בעצים וגילם מעידים על כך שאין מדובר בפעולות גיזום חקלאיות, אלא בהשחתה.

על הממשלה לשנות את מדיניותה מן היסוד, לספק לחקלאים הפלסטינים הגנה שוטפת בכל ימות השנה, כפי שהיא מוענקת למתנחלים, לאכוף את החוק נגד מתנחלים אלימים ולפצות את מי שנפגע מהם.

 
רקע
 
 
 חשד להשתלטות על קרקע פלסטינית פרטית בחסות מכשול ההפרדה 
 

בנייה חדשה בגוש ההתנחלויות מודיעין עילית. תצלום: אורן זיו, אינדימדיה ישראל
בנייה חדשה בגוש ההתנחלויות מודיעין
עילית. תצלום: אורן זיו, אינדימדיה ישראל

תחקיר של בצלם ובמקום חשף באחרונה ראיות לקיומן של תכניות להרחיב את ההתנחלויות בגוש מודיעין עילית על אדמות פלסטיניות פרטיות שנותרו מצידו ה"ישראלי" של תוואי מכשול ההפרדה. מאות דונמים של אדמות חקלאיות בבעלות פרטית, הנמצאות כיום מחוץ לשטחי השיפוט של ההתנחלויות בגוש, וכן מחוץ לתכניות המתאר הרשמיות שלהן, יועדו במסגרת "תכנית האב למרחב מודיעין עילית" להרחבת הבנייה בהתנחלויות.

על פי התכנית, יוקמו כ-1,200 יחידות דיור חדשות על כ-600 דונם. שטח זה נמצא בבעלותן של כמה משפחות מהכפר בלעין הסמוך, ונטועים בו מאות עצי זית עתיקים.

בתחילת חודש נובמבר 2005 נפרצה דרך חדשה, היוצאת משכונת מתתיהו מזרח לתוך השטח המדובר. לשם כך נעקרו ונגנבו למעלה ממאה עצי זית. בעקבות זאת הגישה מועצת הכפר בלעין ב-13.11.05 תלונה במשטרה. הדרך שנפרצה מחזקת את הראיות לקיומן של כוונות להשתלט על השטח הסמוך לשכונת מתתיהו מזרח, שאת בנייתה הקפיא בית המשפט העליון ב-12.1.05.

באופן דומה, אדמות מעובדות, שנמצאות בבעלות תושבים בכפרים דיר קדיס ונעלין, בהיקף של כאלף דונם, הסמוכות לתכנית 210/6/3 (מתתיהו צפון ג'), צורפו במסגרת תכנית האב לשטח של תכנית מתאר זו.

לנוכח הכוונות הנחשפות בתכנית, עולה חשש כבד, כי אחת המטרות הסמויות של תוואי מכשול ההפרדה היא לגרום לתושבים הפלסטינים להפסיק את עיבוד האדמות המיועדות להרחבת ההתנחלויות, במטרה לאפשר את ההכרזה עליהן כאדמות מדינה.

 
   
   
   
פרטים נוספים ומפה
 
 
 בעקבות התערבות בצלם הופסקה התעללות בבני משפחה מבית רימא 
 

התנוחה שבה נדרשו בני המשפחה לכרוע במשך זמן ממושך. תצלום אילוסטרציה: בצלם
התנוחה שבה נדרשו בני המשפחה
לכרוע במשך זמן ממושך. תצלום
אילוסטרציה: בצלם

ב-8.11.05 בלילה העירו חיילים את בני משפחת א-רימאווי בבית רימא, הוציאו אותם לרחוב, ערכו חיפוש בביתם, ודרשו מהם להגיע להתייצב באותו בוקר במתקני השב"כ בכלא עופר. במוזמנים לחקירה היה עלי א-רימאווי, איש מנגנוני הביטחון הפלסטיניים שגר בנפרד מהמשפחה, בעיר רמאללה. בני המשפחה התייצבו ללא עלי, ובמהלך חקירתם הובהר להם שעליהם לדאוג שעלי יתייצב גם הוא לחקירה. במשך כחודש נדרשו בני המשפחה להתייצב מדי יום במתקני השב"כ, כשהם נאלצים לחכות זמן רב בגשם, ועוברים התעללות פיזית וחקירות חוזרות ונשנות. מסכת הטרטורים נפסקה רק לאחר שבצלם פנה בעניין למינהל האזרחי ודרש להפסיק את ההתעללות.

מתוך עדותו של אב המשפחה, חמד א-רימאווי: "החיילים קשרו את הידיים שלנו מאחורי הגב באזיקים מפלסטיק, וכיסו את העיניים שלנו בחתיכת בד, אבל יכולתי לראות דרכה. שמעתי את הבנים שלי דורשים מהחיילים שייתנו להם להחליף בגדים, אבל החיילים סירבו... הם הכניסו אותנו לחדר קטן, שהיה מסריח כמו מלונה...

"החיילים שמו אותנו בחצר מול החדרים של השב"כ. העיניים שלנו היו עדיין מכוסות והידיים היו קשורות. השומרים הכריחו אותנו לכרוע על הבהונות וצורת הישיבה הזאת מכאיבה נורא ומעייפת, במיוחד לי כי הרגשתי שהרגליים שלי נרדמות. בכל פעם שזזתי השומר הורה לי לא לזוז ולהישאר במקומי. על הבנים שלי, שישבו לידי, אסרו לזוז או לדבר. הם ביקשו שיסירו להם את האזיקים או ישחררו אותם קצת כי הם היו הדוקים אבל השומר סירב. הוא הסכים להסיר את האזיקים מהידיים שלי רק כשביקשתי ללכת להתפנות, אבל גם שם סירב להשאיר אותי לבד ולסגור את דלת השירותים מאחוריי. לא יכולתי להתפנות כשהוא עומד לידי ומסתכל עליי. ביקשתי ממנו פעמיים לסגור את הדלת אבל הוא סירב ורק בסוף הסכים. בזמן שהתפניתי הוא פתח את הדלת מחדש ואני הפסקתי ולא יכולתי להמשיך. הוא החזיר אותי לחצר וישבתי והוא שוב קשר לי את האזיקים. שוב הרגשתי כאבים בשל הישיבה. הרגליים שלי התחילו להירדם ולא יכולתי להמשיך לשבת ככה. נפלתי על הארץ. השומר ניסה להכריח אותי לשבת. הוא צעק עליי ובעט בי ברגלו אבל אני סירבתי...

"אני דואג כל הזמן ומפחד מהאיומים... אני דואג יותר לאשתי ולבנות שנשארות לבד, ואף אחד לא דואג להן. אין להן אפילו כסף להוצאות הבית, כי אני לא עובד. בני רשאד הוא זה שמפרנס אותנו, ובגלל העיכוב היומי הזה העבודה שלו הופסקה, ואין לו פרנסה. בני מוחמד הוא עובד פשוט ובקושי מספק את ההוצאות שלו ושל בני משפחתו... אם המצב הזה יימשך, המשפחה תיהרס, והעתיד שלנו והביטחון שלנו ייהרסו."

 
   
   
   
העדות המלאה
 
I
I
I
I