אחד מתפקידיו העיקריים של כל שלטון הוא לאכוף את החוק ולהגן על חייהם, רכושם וזכויותיהם של האנשים הכפופים לשיפוטו. חובה זו של השלטון הישראלי אינה חלה רק כלפי אזרחים ישראלים, בישראל או בשטחים, אלא גם כלפי הפלסטינים החיים בשטחים.

כאשר פלסטינים פוגעים באזרחים ישראלים, נוקטות הרשויות בכל האמצעים, בהם כאלה שאינם מתיישבים עם המשפט הבינלאומי ומהווים הפרה בוטה של זכויות האדם, כדי לעצור את החשודים ולהביאם למשפט. בתי-המשפט הצבאיים נוהגים עם המורשעים במלוא חומרת הדין.

לעומת זאת, כאשר אזרחים ישראלים פוגעים בפלסטינים, נוקטות הרשויות הישראליות במדיניות בלתי-מוצהרת של סלחנות, פשרנות ואי מיצוי הדין עם הפוגעים. מדיניות זו באה לידי ביטוי כבר בפעולותיהם של הממונים על אכיפת החוק בשטח, צה"ל ומשטרת ישראל, אשר אינם עושים די כדי למנוע מראש פגיעה בחייהם וברכושם של פלסטינים וכדי להפסיק התקפות אלימות של מתנחלים בזמן התרחשותן. כל אחת מזרועות השלטון והחוק, וכולן גם יחד, נוטות להקל ראש בגילויי האלימות הרבים של אזרחים ישראלים נגד תושבים פלסטינים בשטחים.

המחדלים הרבים באכיפת החוק על האזרחים הישראלים בשטחים, וכן היסוד המפלה העומד מאחוריהם, תורמים רבות לערעור שלטון החוק, לא רק בשטחים, אלא גם במדינת ישראל עצמה