10.8.05
ארגונים ישראלים לזכויות האדם התריעו מפני אלימות של אזרחים ישראלים
הלוויית ההרוגים בפיגוע בשפרעם.
תצלום: רויטרס
יום לפני הפיגוע בשפרעם, התריעו חמישה ארגונים ישראליים לזכויות האדם מפני אפשרות של גל אלימות ופגיעה ברכוש מצד אזרחים ישראלים כלפי פלסטינים, במהלך ההתנתקות ולאחריה.
הארגונים - בצלם, האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט, יש דין ורבנים לזכויות אדם - פנו ביום רביעי האחרון לשר הביטחון וליועמ"ש, בדרישה להיערך להגנה על פלסטינים החיים בקרבת התנחלויות שתושביהן ידועים כאלימים, ובמיוחד באזורים שניסיון העבר מורה, כי הם מועדים לפורענות. "חלק מן ההתקפות תתפרצנה אולי באופן ספונטאני" נאמר בפנייה, "אך קיים החשש שנחזה גם בהתקפות מאורגנות, שמטרתן עצירת תהליך ההתנתקות". להערכת הארגונים, ההתקפות עלולות לסכן את חייהם של עשרות אזרחים פלסטינים.
לפניית הארגונים צורפה רשימה של כמעט חמישים אירועים מן החודשים האחרונים, בהם תקפו מתנחלים אזרחים פלסטינים או פגעו ברכושם. הארגונים הבהירו כי העומס המוטל על מערכת הביטחון בימים אלה אינו פוטר אותה מחובתה לאכוף את החוק ולהגן על האוכלוסייה הפלסטינית.
הכנסת שללה מהפלסטינים את זכות הפיצויים
עודיי אבו חאמדייה, שנפגע מירי צה"ל
בגיל שש, בעת ששיחק עם חבריו.
תצלום: בצלם (מתוך סרטון וידאו)
ב-27.7.05 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את התיקון החמישי לחוק הנזיקים. התיקון פוטר את ישראל מתשלום פיצויים לפלסטינים שנפגעו מידי אנשי כוחות הביטחון הישראלים.
עד עכשיו אסרה ישראל על פלסטינים לתבוע אותה על נזקים שנגרמו להם מפעילות מלחמתית, הגדרה שכוללת "כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". התיקון החדש לחוק הולך צעד "קדימה", וחוסם כמעט לחלוטין את יכולתם של פלסטינים לתבוע פיצויים גם על נזקים שנגרמו מרשלנות בשטחי אימונים, מירי בלתי חוקי, ממעשי ביזה, מאלימות פיזית ומהתעללויות והשפלות במחסומים.
התיקון החמישי לחוק פוגע באופן חמור בזכות לשוויון ובכבוד האדם של הפלסטינים, היות שהבסיס לשלילת זכות הפיצויים הוא זהותו של התובע ולא עילת התביעה.
הכנסת אישרה את התיקון לחוק האזרחות
הקביעה כי ישראלים יכולים
לחיות עם בחירי ליבם
ולהמשיך לגור במדינה,
אלא אם כן הם נישאו
לתושבי השטחים, היא
גזענית ונוגדת את עיקרון
השוויון
ב-27.7.05 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק האזרחות. התיקון נועד להגביל את הליכי איחוד המשפחות בין אזרחים ותושבים בישראל (כולל מזרח ירושלים) לבין פלסטינים תושבי השטחים. החוק אינו חל על אזרחים ישראלים המבקשים מעמד חוקי עבור בני זוג זרים ממקומות אחרים בעולם.
חוק האזרחות פוגע קשות בזכות לחיי משפחה של אזרחים ותושבים ישראלים הנשואים לתושבי שטחים. רבים מאלה הנישאים לתושבי שטחים נאלצים לחיות בנפרד. זוגות הבוחרים לחיות בשטח ישראל בניגוד לחוק אינם יכולים לנהל חיים סדירים, ונאלצים לחיות בחרדה ופחד.
בתיקון החדש נקבעה הקלה, המאפשרת לגברים פלסטינים בני 35 ומעלה ולנשים פלסטיניות בנות 25 ומעלה לבקש מעמד חוקי בישראל בעקבות נישואים. עם זאת, נקבעה גם הוראה, לפיה מי שאדם כלשהו ממשפחתו המורחבת נחשב על-ידי השב"כ ל"מנוע בטחוני" לא יוכל לשהות בתחומי המדינה או להגיש בקשה למעמד חוקי, ללא קשר לגילו. מדובר בקביעה שרירותית של השב"כ, שלא ניתן לערער עליה והבסיס לה חסוי. הוראה זו מהווה ענישה קולקטיבית האסורה על-פי המשפט הבינלאומי.
המדינה טוענת, כי החוק נחוץ מטעמים ביטחוניים. זאת משום שכניסתם לישראל של תושבי השטחים, באשר הם, ותנועתם החופשית בתוכה לאחר שקיבלו בה מעמד חוקי, מסכנות את ביטחונם של אזרחיה. אולם, הנתונים שסיפקה המדינה עוסקים במיעוט קטן של אנשים "שנקשרו בפיגועי ההתאבדות בדרך כזו או אחרת". טענות כאלה אין בהן כדי להצדיק ענישה של מאות אלפי אנשים. הקביעה כי ישראלים יכולים לחיות עם בחירי ליבם ולהמשיך לגור במדינה, אלא אם כן הם נישאו לתושבי השטחים, היא גזענית ונוגדת את עיקרון השוויון.
חיילים השתלטו על בית ופינו ממנו את בני המשפחה, בהם תינוקת בת יומה
מאהר נאסר, תצלום: בצלם
להלן קטעים מעדותו של מאהר נאסר, בן 31, תושב עתיל, מחוז טול-כרם: "ביום רביעי, 22.6.05, בסביבות ארבע לפנות בוקר, רנא ואני התעוררנו מדפיקות חזקות על הדלת. קמתי מהר מהמיטה ופתחתי את החלון של חדר השינה. החלון משקיף על הרחוב וראיתי ג'יפים של הצבא וחיילים עומדים. אחד החיילים אמר 'צבא. תפתח את הדלת'... בערך 15 חיילים נכנסו לתוך הבית והתחילו לערוך חיפוש בחדרים. אשתי ואני עמדנו בסלון, כי החיילים הורו לנו לעמוד בצד...
"רנא הייתה מפוחדת מאוד. היא הייתה בימים האחרונים של ההיריון... [אחד החיילים] אמר לי שהחיילים ישתמשו בבית ושאני ואשתי צריכים לקחת את החפצים שאנחנו רוצים ולצאת...
"ארגנו את החפצים שלנו ועזבנו את הבית. אשתי, שהייתה אמורה ללדת בכל רגע, הכינה את כל מה שצריך לקראת הלידה. הקצין אמר לי שהם יישארו בבית עד יום שבת, 25.6.05. רנא ואני הלכנו לבית של אבא שלי..."
ביום שבת עזבו החיילים את הבית, כשהם משאירים אחריהם לכלוך ואי-סדר. באותו לילה נולדה לבני הזוג בתם הבכורה, ריאן. למחרת אחר הצהריים, לאחר שבני המשפחה כבר חזרו לביתם, הגיעו לשם חיילים אחרים. "אחד החיילים אמר לנו בערבית להוציא את כל מי שבבית", מספר נאסר, "עזרתי לה [לאשתי] לרדת במדרגות והובלתי אותה לכניסה של הבית. בינתיים, החיילים הורו לקרובות המשפחה ולאבא של אשתי לעמוד בכניסה לבית וכשירדנו, הם הורו לנו לעמוד לידם. עמדנו שם בערך שעה, ובזמן הזה החיילים נכנסו לבית וחיפשו בו. למרות שאמרתי לקצין שרק אתמול אשתי ילדה, הוא לא התייחס והמשיך בשלו. נשארנו לעמוד ככה למרות שאשתי צריכה טיפול מיוחד ומנוחה בגלל הלידה הטרייה.
"בערך שעה אחרי שיצאנו, הקצין הרשה לנו לעזוב. אני הלכתי לבית של אבא שלי ואשתי הלכה עם התינוקת לבית של אבא שלה בכפר יעבד."
|
I |
I |
I |
I |