הכנסת אישרה את התיקון לחוק האזרחות

ב-27.7.05 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק האזרחות, שנועד להגביל איחוד משפחות בין אזרחים ותושבים בישראל (כולל מזרח ירושלים) לבין פלסטינים תושבי השטחים. החוק אינו חל על אזרחים ישראלים המבקשים מעמד חוקי עבור בני זוג זרים ממקומות אחרים בעולם . התיקון שאישרה הכנסת הוא גרסה חדשה של הוראת שעה הנמצאת בתוקף החל משנת 2003.

בחודש דצמבר 2004 דחה בג"ץ את ההכרעה בעתירות שהגישו האגודה לזכויות האזרח וארגון עדאללה נגד התיקון לחוק, לאחר שהמדינה הבטיחה להכניס בו תיקונים. אולם, התיקונים שהוכנסו בחוק אין בהם כדי לשנות את אופיו הגזעני והמפלה. החוק פוגע קשות בזכות לחיי משפחה של אזרחים ותושבים הנשואים לתושבי שטחים. רבים מאלה הנישאים לתושבי שטחים נאלצים לחיות בנפרד. זוגות הבוחרים לחיות בשטח ישראל או במזרח ירושלים בניגוד לחוק, אינם יכולים לנהל חיים סדירים ונאלצים לחיות בחרדה ופחד. אם יבחרו זוגות אלה לעבור לגור בשטחים, ייחשב בן הזוג בעל תעודת הזהות הישראלית למפר חוק שכן צו אלוף אוסר על כניסה של ישראלים לשטחים בשליטה ביטחונית פלסטינית.

ב גרסאותיה הקודמות של הוראת השעה היה האיסור על איחוד המשפחות מוחלט . בתיקון החדש נקבעה הקלה, המאפשרת לגברים פלסטינים בני 35 ומעלה ולנשים פלסטיניות בנות 25 ומעלה לבקש מעמד חוקי בישראל בעקבות נישואים. עם זאת, נקבעה גם הוראה, לפיה מי שאדם כלשהו ממשפחתו המורחבת נחשב על-ידי השב"כ ל"מנוע בטחוני" לא יוכל לשהות בתחומי המדינה (כולל מזרח ירושלים) או להגיש בקשה למעמד חוקי, ללא קשר לגילו. מדובר בקביעה שרירותית של השב"כ, שלא ניתן לערער עליה והבסיס לה חסוי. הוראה זו מהווה ענישה קולקטיבית האסורה על-פי המשפט הבינלאומי.

הקלה נוספת שנקבעה בחוק נוגעת לנושא רישום הילדים. בגרסאות הקודמות של החוק נקבע כי ילדים שנולדו בשטחים להורים תושבי מזרח ירושלים לא יירשמו במרשם האוכלוסין הישראלי. בשל מדיניות זו נאלצו ילדים לעזוב את משפחתם ולעבור להתגורר בשטחים או להישאר בתחומי המדינה בניגוד לחוק. בתיקון החדש לחוק נקבע כי ילדים עד גיל 14 שההורה שבחזקתו הם נמצאים מתגורר בתחומי המדינה כחוק יוכלו להירשם במרשם האוכלוסין.

המדינה טוענת כי החוק נחוץ מטעמים ביטחוניים, זאת משום שכניסתם לישראל של תושבי השטחים, באשר הם, ותנועתם החופשית בתוכה לאחר שקיבלו בה מעמד חוקי, מסכנות את ביטחונם של אזרחיה. אולם, הנתונים שסיפקה המדינה עוסקים במיעוט קטן של אנשים " שנקשרו בפיגועי ההתאבדות בדרך כזו או אחרת ". טענות כאלה אין בהן כדי להצדיק הענשה של מאות אלפי אנשים. מהתבטאויותיהם של גורמים רשמיים שונים עולה גם כי מאחורי התיקון בחוק עומדים שיקולים דמוגרפיים .

הקביעה כי ישראלים יכולים לחיות עם בחירי ליבם ולהמשיך לגור במדינה, אלא אם כן הם נישאו לתושבי השטחים, היא גזענית ונוגדת את עיקרון השוויון.