19.8.04  
 
 
 משטר הכבישים האסורים בגדה - פרקטיקה של אפרטהייד 
 

משטר הכבישים האסורים
משטר הכבישים האסורים מבוסס על
עיקרון של הפרדה תוך אפליה. תצלום:
בצלם

בצלם פרסם בשבוע שעבר דו"ח חדש הסוקר את "משטר הכבישים האסורים" בגדה המערבית. בדו"ח נקבע כי ב-41 כבישים וקטעי כבישים, באורך כולל של למעלה מ-700 ק"מ, מיישמת ישראל מדיניות גזענית, במסגרתה מוגבלת או נאסרת כליל תנועתם של כלי רכב פלסטיניים בכבישים בהם מותרת תנועתם של כלי רכב ישראלים ללא כל מגבלה. לדו"ח מצורפת מפה המתארת את מערכת הכבישים האסורים.

בין השאר, סוקר הדו"ח את מערכת היתרי התנועה אותה מנהיגה ישראל, וקובע כי ההחלטות על הנפקת היתרי תנועה בכבישים האסורים, עבור האזרחים הפלסטינים, נתונות לשיקול דעתה המוחלט של מערכת הביטחון הישראלית, שאינה נדרשת לנמקן. הליך הנפקת ההיתרים הוא שרירותי וחסר-שקיפות. כך למשל, מודה בדו"ח ראש המינהל האזרחי, תת-אלוף אילן פז, כי "אין קריטריונים חד-משמעיים לבחינת הבקשות להיתר".

עוד מדגיש הדו"ח כי למרות שמשטר הכבישים האסורים מיושם מזה שנים, כלליו מעולם לא הועלו על הכתב. כך פוטרת עצמה ישראל מחובתה לתת דין וחשבון על המשטר, ומקדמת את אכיפתו השרירותית.

במסגרת משטר הכבישים האסורים פועלת ישראל כאילו כל פלסטיני מהווה סיכון ביטחוני - ללא אבחנה או בדיקה. תחת הנחה זו פוגע המשטר, מדי יום, בזכותם של מאות-אלפי פלסטינים תושבי הגדה לחופש תנועה ולשוויון. זכותה, ואף חובתה, של ישראל להגן על חיי אזרחיה. אולם, אלה אינן מצדיקות או מתירות לה פגיעה חריפה, מקיפה, ומתמשכת שכזו בכל האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית.

בהתבססו על העיקרון של הפרדה תוך אפליה, דומה משטר הכבישים האסורים למשטר האפרטהייד שהיה נהוג בדרום-אפריקה. משטר זה מהווה הפרה בוטה של כללי יסוד במשפט הבינלאומי אליהם מחויבת ישראל.

במסקנות הדו"ח תובע בצלם מממשלת ישראל לבטל לאלתר את משטר הכבישים האסורים, ולכבד את זכותם של התושבים הפלסטינים לחופש תנועה בכל כבישי הגדה המערבית.

 
   
תקציר הדו"ח
הדו"ח המלא (Word 97)
מפת הכבישים האסורים (PDF)
 
 
 קשיש נמחץ למוות בעת שדחפורי צה"ל הרסו את ביתו 
 

בית משפחת ח'לף אללה
הריסות בית משפחת ח'לף אללה
בח'אן יונס. תצלום: בצלם

ב-12.7.04 בלילה הרס צה"ל את בית משפחת ח'לף אללה בח'אן יונס, כאשר בבית עוד שהה איברהים ח'לף אללה, בן 72. ח'לף אללה, שאינו מסוגל ללכת בכוחות עצמו, נמחץ למוות תחת ההריסות. לפי נתוני בצלם, גרם צה"ל מאז תחילת האינתיפאדה למותם של לפחות 12 פלסטינים שלא לקחו חלק בלחימה במהלך הריסת בתים. בהרוגים פעוט בן שלוש ושני ילדים בני שבע ועשר.

בתו של ח'לף אללה, מונה, בת 37, מסרה לבצלם: "ראיתי דחפור ענק פורץ דרך הקיר המערבי ונכנס לתוך הבית. החשמל נותק. יצאתי מהחדר, עמדתי במרכז הבית וצעקתי לנהג שיעצור. בזמן הזה אבא שלי שכב במיטה...

"אמא שלי באה ועמדה לידי. גם היא צעקה לנהג 'בעלי בפנים'... הדחפור עצר ושתינו המשכנו לצעוק לנהג ולהתחנן שיפסיק להרוס את הבית... דחפור ענק נכנס מהצד הצפוני והתחיל להרוס את החדר שבו נמצא אבא שלי. צעקתי בכל הכוח 'אבא שלי מת, אבא שלי מת'... הדחפור השני נסע כמה מטרים לאחור ואז נסע קדימה, לאמצע הבית, והמשיך להרוס את מה שנשאר ממנו. תפסתי את היד של אמא שלי והוצאתי אותה החוצה... ראיתי את שני הדחפורים ממשיכים להרוס את הבית עד הסוף. זה לקח רבע שעה או עשרים דקות..."

דחפורי צה"ל הרסו באותו לילה 28 בתים נוספים בח'אן יונס. גורמים צבאיים מסרו לעיתונות שאף אחד מהבתים שנהרסו באותו לילה לא היה מאוייש.

לאחר שהסתיימו ההריסות חזרה מונה ח'לף אללה לביתה ההרוס בלוויית שני אחיה כדי לחפש את אביהם. "עשרות שכנים הצטרפו אלינו" היא מספרת. "לאחד מהם היה פנס. אחד הבחורים התחיל להסיר את האבנים במקום שבו היה חדר השינה של אבא שלי. אחרי בערך עשר דקות, ראיתי את הקצה של המזרון שעליו אבי שכב... הבחורים התחילו להרים את האבנים וההריסות שהיו על המזרון. ואז, ראיתי את הגופה של אבא שלי."

 
   
   
   
   
 
 
 חיילים היכו סטודנט במחסום בית פוריכ 
 

מחמוד חניני
מחמוד חניני בבית החולים. תצלום: בצלם

ב-27.7.04 בבוקר הגיע מחמוד חניני, סטודנט בן 23, תושב הכפר בית דג'ן, למחסום בית פוריכ. בעת שחיכה לחיילים שיסיימו לבדוק את תעודותיו, הורה לו אחד החיילים לשבת בצד המחסום. לאחר כשעה דרשה ממנו חיילת, בין השאר תוך הפניית רובה לכיוונו, להפסיק לדבר עם אדם נוסף שעוכב וישב לצידו, ואחד החיילים דרש ממנו לעמוד עם פניו אל הקיר. חניני, שחש בכאבים בגבו, ניגש אל החייל וביקש ממנו רשות להמשיך לשבת. חניני הבין, לדבריו, שהחייל התיר לו לעשות כן. אולם לאחר שהתיישב החל החייל לבעוט בחניני ביחד עם שלושה חיילים נוספים ולהכות אותו. בין היתר היכו אותו החיילים עם כלי הנשק שלהם וניסו לכפות את ידיו באזיקי פלסטיק. חניני סיפר לבצלם שאחד החיילים אף הכה אותו בעורפו באמצעות הקסדה שלו.

בעקבות המכות איבד חניני את הכרתו למשך כמה דקות, וכשהתעורר מצא עצמו שרוע על הארץ וכבול באזיקים. רק כעבור מספר שעות שחררו החיילים את חניני, שנזקק לטיפול רפואי ולאישפוז.

צוות בצלם פגש את חניני במחסום בית פוריכ מיד לאחר הארוע. בעקבות פניית הארגון למצ"ח ובעקבות פרסום המקרה בכלי התקשורת פתחה מצ"ח בחקירת המקרה.

 
   
   
   
   
 
I
I
I
I