דילוג לתוכן העיקרי

טנקים בחצר הבית: אימונים צבאיים כשגרת חיים בצפון בקעת הירדן

מזה שנים מקיים הצבא אימונים צבאיים בבקעת הירדן ובפרט בצפונה. שטחים נרחבים בצפון בקעת הירדן הוגדרו כ"שטחי אש" – כולל האזורים הסמוכים לאל-פאריסיה, אל-מאלח ואל-עקבה – אך האימונים מתקיימים גם...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

טנקים בחצר הבית: אימונים צבאיים כשגרת חיים בצפון בקעת הירדן

מזה שנים מקיים הצבא אימונים צבאיים בבקעת הירדן ובפרט בצפונה. שטחים נרחבים בצפון בקעת הירדן הוגדרו כ"שטחי אש" – כולל האזורים הסמוכים לאל-פאריסיה, אל-מאלח ואל-עקבה – אך האימונים מתקיימים גם מחוץ לשטחים אלה, כולל בסביבת הכפרים ברדלה ועין אל-בידא.

מאז נובמבר 2017 העצימה ישראל את תדירות האימונים באזור. בחודשים שחלפו מאז האימונים מתקיימים בשטחים הסמוכים ל-11 קהילות ושלושה כפרים פלסטיניים בצפון הבקעה, בהם גרים כ-7,500 תושבים. בנוסף, הצבא מקיים אימונים אלה בסמיכות רבה יותר לבתי התושבים מבעבר ותוך שימוש מוגבר בכלי רכב משוריינים. בחודשים האחרונים תיעד בצלם אימונים צבאיים שכללו פריסת כוחות רגליים וטנקים, ירי מרגמות ושימוש באש חיה, על אדמות חקלאיות מעובדות, בשטחי מרעה ובסמוך לבתי מגורים. במהלך אימונים אלה כוחות הביטחון חוסמים דרכים המשרתות יישובים פלסטיניים באמצעות קוביות בטון.

בשנים האחרונות נהג הצבא להודיע לתושבים לפני קיומם של אימונים בסביבת מגוריהם ולדרוש מהם להתפנות מבתיהם ולקחת עמם את הצאן. פינויים אלה הכבידו על התושבים, שיבשו את שגרת חייהם וסיכנו אותם. ואולם מאז נובמבר 2017 נמנע הצבא מלספק אפילו התראות בסיסיות אלה והוא מקיים את האימונים בסמוך לבתי התושבים באופן המסכן את חייהם. בחודשים אלה תיעד בצלם לפחות שישה אימונים צבאיים שנערכו בקרבת בתי מגורים, שניים מהם ממש בין בתי התושבים. כך, לדוגמה, תועדו בבוקר יום שלישי, ה-12.12.17, כוחות משוריינים ורגליים שהתאמנו בין בתי התושבים בכפר עין אל-בידא בצפון בקעת הירדן. בבוקר יום רביעי, ה-27.12.17, תועדו חיילים במרחק של כ-200 מטרים מבתי התושבים ועל אדמות חקלאיות מדרום לכפר אל-עקבה, ולאחר מכן במרחק מטרים ספורים מבית הספר המקומי של הכפר תייאסיר. ב-5.2.2018, בסמוך לכפר אל-פאריסיה, ערך הצבא אימון שכלל ירי פגזים רבים ממרחק של כ-100 מטרים מבתי התושבים והסב נזק למטעים.

Thumbnail
ילד משקיף על נגמ"ש ליד ביתו בבקעת הירדן. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 7.2.18

האימונים התכופים בשטחי המרעה ובשטחים החקלאיים מצמצמים את השטחים הזמינים לרועים ומשחיתים גידולים חקלאיים. צמצום שטחי המרעה פוגע בפרנסת התושבים הנאלצים לקנות מספוא כתחליף למרעה הטבעי. בנוסף, החקלאים אינם יכולים להגיע לאדמותיהם ולעבדן במהלך האימונים, וחלק מגידוליהם נרמסים תחת גלגלי הטנקים וכלי-הרכב המשוריינים.

אחת הסכנות הטמונות בקיום אימונים בקרבת הקהילות והכפרים הפלסטיניים היא נפלי התחמושת שכוחות הביטחון משאירים אחריהם בשטח. מאז 2014 נהרגו לפחות שלושה פלסטינים ולפחות חמישה נפצעו מהתפוצצות נפלים כאלה. בעדויות שמסרו לתחקירן בצלם עארף דראר'מה תיארו רועים פלסטינים בצפון הבקעה את חששם הרב להיפגע מנפלי תחמושת בצאתם לשטחי המרעה לאחר אימונים.

אימונים אלה מתקיימים כחלק ממדיניות שנוקטת ישראל מזה שנים ארוכות בניסיון לגרש את תושביהן של הקהילות הפלסטיניות באזור. במקום לגרש את התושבים בגלוי ולהעלות אותם על משאיות, המדינה טורחת רבות כדי ליצור עבורם מציאות חיים בלתי נסבלת שתגרום להם לעזוב בסופו של דבר את בתיהם, לכאורה מרצונם שלהם. ככל שהתושבים מצליחים להישאר באדמתם, הם חשופים להשלכותיה היומיומיות של המדיניות הישראלית האכזרית המכוונת נגדם – בין אם באמצעות האימונים הצבאיים החוזרים ונשנים, ובין אם באמצעים אחרים ובכללם הריסות, אלימות מתנחלים ומניעת חיבור לתשתיות בסיסיות כגון חשמל ומים זורמים. אם התושבים אכן יעזבו את בתיהם כתוצאה ממדיניות זו, הדבר יהווה פשע מלחמה והאחראים ליישום המדיניות, בהם שר הביטחון וראש הממשלה, יישאו באופן אישי באחריות לפשע זה.

 

לצפייה בתמונות בגודל מלא הקליקו כאן

תחקירן בצלם עארף דראר'מה צילם את האימונים וגבה עדויות מתושבים באזור:

רוקייה דראר'מה, חקלאית בת 28, תושבת אחמיר (קהילה פלסטינית השייכת לכפר אל-פאריסיה) תיארה בעדו שמסרה ב-12.2.18 את האימה שמטילים האימונים הצבאיים על תושבי המקום:

אני ובני המשפחה שלי עובדים כחקלאים שכירים. ביום שני, 5.2.18, הגיע פתאום טנק ועצר במרחק של פחות מ-100 מטרים מהמאהל שלנו באחמיר, על אדמה מעובדת שבה זרענו חומוס לצריכה עצמית. כולם נבהלו, ואני פחדתי שיקרה משהו לילדים. באותו יום אחר הצהריים הטנקים התחילו פתאום לירות פגזים לכיוון מערב. זה הרגיש כמו רעידת אדמה חזקה. בכל פעם שהם ירו, ראיתי את הילדים הקטנים שלי משתטחים על הרצפה או רצים להתחבא מרוב פחד.

כשזה התחיל נכנסתי מהר לאוהל כדי לבדוק שהכול בסדר אצל הבן הקטן שלי, עלאן, שהוא תינוק בן פחות מחודשיים. הוא נראה מבוהל מאד ורעד בכל הגוף. הרמתי אותו ויצאתי החוצה, צעקתי לחיילים שיפסיקו. הם התחילו לדבר ביניהם, ואז אחד הקצינים, שדיבר בערבית, אמר לי: "אנחנו נשארים פה לפחות יומיים. כשאתם שומעים הפגזה, תשימי את האצבעות שלך באוזניים של התינוק, ותגידי גם לילדים שלך שיאטמו את האוזניים".

אנחנו חיים תחת אימת אימונים שלא נפסקת. זה אזור חקלאי, לא אזור של אימונים צבאיים. זה לא סביר שיהיה אימונים של טנקים כל יום מול המאהלים שלנו ובתוך אדמות מעובדות.

Thumbnail
רכבי צבא ליד אזור מגורים בתיאסיר, 27.12.17

עבד א-רחמאן ח'ליל, רועה צאן בן 62, תושב אל-מאלח, נשוי ואב לתשעה, תיאר בעדות שמסר ב-30.1.18 את הקשיים הכלכליים שמסבים לו האימונים הצבאיים:

אני גר באזור אל-חמאמאת כבר 20 שנה. במקור אני מכפר סיר. אשתי מאל-מאלח, ואחרי שהתחתנו עברתי לגור כאן. המשפחה של אשתי גרה כאן כבר עשרות שנים. אני עובד בגידול צאן - יש לי עדרי כבשים ובקר.

לרוב האימונים פשוט נוחתים עלי פתאום, ואז אני נאלץ לשנות מסלול ולקחת את הצאן למקומות אחרים, אבל אין לאן לברוח. תמיד יש אימונים באש חיה באזור. הכדורים עפים לנו מעל הראש, למרחקים גדולים, נופלים ליד שטחי המרעה ומסכנים אותנו באופן ממשי. בכל זאת, אנחנו חייבים לצאת למרעה כי זה מקור המזון העיקרי של הצאן שלנו. בתנאים הכלכליים הקשים שלי, אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות מספוא. אני כבר חייב יותר מארבעים אלף שקלים לסוחרי המספוא.

לפני שבועיים בערך הבן שלי, אחמד, יצא עם הצאן למרעה - לאזור שנקרא סהל אל-בורג' – והופתע כשמצא כוחות צבאיים מתאמנים שם. הכדורים עפו מסביבו. הוא חזר לרעות באזור יותר קרוב לקהילה שלנו, באל-מאלח. הייתי אמור לפגוש אותו בסהל אל-בורג' עם שאר העדר. יצאתי לדרך, יצאתי לדרך ואחרי שהתקדמתי בערך שני קילומטרים הוא התקשר והזהיר אותי שיש חיילים, אז חזרתי עם הצאן לשטח מרעה קטן יותר, קרוב לבית.

לפני עשרה ימים בערך, הצבא העמיד ג'יפ צבאי ליד דירי צאן בכניסה לוואדי, וסגר את האזור המזרחי של אל-מאלח. לא יכולתי אפילו להוציא את הצאן מהדירים. באזור שלנו, יש אימונים יום יום, אבל כל פעם בכיוון אחר: פעם בצפון, פעם בדרום, פעם באזור א-סלמה (שמצפון לאוהלים שלנו). לאן שלא נצא - אני או הילדים שלי או כל רועה אחר - אנחנו נתקלים באימונים של הצבא.

אחמד דראר'מה, חקלאי בן 53, נשוי ואב לתשעה, תושב תייאסיר, תיאר בעדות שמסר -5.1.18 את הנזק לשטחי המרעה ולשטח החקלאי שלו:

המשפחה שלי במקור מאזור טובאס ותיאסיר. אני גר בתיאסיר, ועוסק בחקלאות ובגידול צאן באזורים שונים בבקעה יחד עם האחים שלי. יש לי שבעה בנים ובנות, מתוכם שישה התחתנו וכבר עזבו את הבית. כולם קרובים אלי. כולנו עובדים בחקלאות בקרקעות שלנו באזורים א-שכ, אל-מאלח ואל-פארסייה ומגדלים חיטה, שעורה, חומוס וגידולי שדה אחרים.

שטחי המרעה שמול הקרקעות החקלאיות שאני מעבד הפכו למעין זירת קרב של הצבא. ראיתי שטחי מרעה שעלו באש בגלל אימונים באש חיה. מבחינתנו, השטח שבו הצבא מתאמן הוא מקור פרנסה.

לפני שבוע לא ירד הרבה גשם באזור, אז החלטתי לחרוש את הקרקעות שלי ושל הבן שלי חוסיין בא-שכ ואל-פארסייה. זרעתי חומוס בחלק מהקרקע, ששטחה יותר מ-40 דונם, ותכננתי לחרוש ולזרוע גידולים אחרים בחלק שנשאר. הלכתי לשם עם אחי וגיליתי שהקרקע הפכה לציר תנועה של טנקים. לא יכולתי להתקרב. אחרי יומיים הטנקים זזו דרומה, ליד אל-עקבה ותיאסיר ואז חזרתי לקרקע וגיליתי שהיא נהייתה מוצקה ודחוסה כמו סלע. כבר אי אפשר לחרוש אותה. הטנקים הרסו את כל מה שנטענו. החיילים מתאמנים בכל מקום, בלי לתת דין וחשבון ומשאירים אחריהם נפלי תחמושת. אני ושאר האנשים שגרים באוזר לא יודעים מה לעשות. יש אימונים כמעט כל יום. אין לנו לאן ללכת - זאת הקרקע שלנו ואנחנו רוצים לחיות.

Thumbnail
חיילים מתאמנים בשדה מעובד באל-עקבה, 15 בפברואר 2018. צילום: עארף דראר'מה, בצלם

עדותו של איבראהים דראר'מה, חקלאי בן 50 ואב לשבעה, תושב תייאסיר שתיאר את הנזק שגורמים האימונים הצבאיים השגרתיים לחקלאים בבקעה:

לפני 20 יום זרעתי כמה גידולים בציפייה לגשם, אבל שום דבר לא צמח כי כוחות גדולים של הצבא עברו בשטחים האלה, רמסו את הקרקע והשחיתו הכול. אף אחד לא יכול להגיד להם כלום. אם תנסה להגיש תלונה או לדבר איתם, תקבל תמיד את אותה תשובה: 'זה שטח צבאי!'. מה זאת אומרת, 'שטח צבאי'? הרי זו האדמה שלנו ושל המשפחות שלנו שאנחנו מעבדים כבר שנים.

המשפחה שלי מונה תשע נפשות. אם אשב יום אחד בלי לעבוד, לא יהיה לנו מה לאכול. אני מעבד את הקרקע כדי לספק אוכל למשפחה שלי. למה הם לא מתאמנים במקום אחר? אני יודע שהם מנסים לגרום לנו לעזוב כדי להשתלט על האדמות שלנו. האם באמת אין שטחים אחרים להתאמן בהם? הם יודעים שכל אחד מאתנו עובד מאד קשה לגייס את הכסף לזרעים ולעבד את האדמה כדי להבטיח מזון לילדיו. אף אחד לא מעז להגיד להם מלה, לשאול 'למה אתם מתאמנים באדמה שלי?'. הם משחיתים את האדמה ומשאירים בה נפלי תחמושת כדי שלא נוכל להיכנס אליה ולעבד אותה. זה אסון.

סרטונים אחרונים