דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

אוקטובר-נובמבר 2013: חיילים פצעו ארבעה פלסטינים שניסו להיכנס לישראל ללא היתר לצורך עבודה

 עובדים פלסטינים עוברים בריצה דרך פרצה במכשול ההפרדה בדרום הגדה המערבית. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 6.7.13
עובדים פלסטינים עוברים בריצה דרך פרצה במכשול ההפרדה בדרום הגדה המערבית. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 6.7.13. הקליקו על התמונה להגדלה

לפי הערכות שונות, בין 15,000 ל-30,000 פלסטינים עובדים בישראל ללא היתר בדרך קבע. עובדים אלה פגיעים יותר מעובדים אחרים: הם מסתכנים בעת שהם נכנסים לישראל ובעת שהם שוהים בה בלי היתר וחשופים לאלימות מצד כוחות הביטחון, למעצר ולכליאה. בנוסף, הם חשופים לפגיעות נוספות מצד מעסיקיהם, כולל אי תשלום שכר ותנאי עבודה מסוכנים.

בצלם תיחקר ארבעה מקרים שאירעו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2013, שבהם נפצעו ארבעה פלסטינים מירי חי כאשר ניסו להיכנס לישראל במטרה לעבוד בה ללא היתר: שני מקרים אירעו במחוז קלקיליה ושניים באזור א-רמאדין שבמחוז חברון.

פציעתו של ר.ה. בסמוך לעזון עתמה, מחוז קלקיליה ב-8.10.13

ב-8.10.13, בסביבות השעה 11:00, ניסו כמה צעירים לעבור את הגדר בסמוך לכפר עזון עתמה, במטרה להיכנס לישראל לצורך עבודה. לפי תחקיר בצלם, זמן קצר לאחר שחצו את הגדר ירו לעברם חיילים קליע חי, שפגע בבטנו של אחד מהם. הפצוע, ר.ה., בן פחות מ-18 בעת האירוע, קיבל טיפול ראשוני מהחיילים ופונה לבית החולים בילינסון, שם נותח ואושפז. אחיו, מ.ה., שהיה עמו בעת האירוע, נעצר בידי החיילים ושוחרר לאחר יומיים. ככל הידוע לבצלם, לא קדמו לירי אזהרה מילולית או ירי אזהרה באוויר. ר.ה. תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי את שקרה:

ביום שלישי, ה-8.10.13, אח שלי, אני וצעירים אחרים, עברנו את גדר ההפרדה דרך פתח בגדר באזור עזון עתמה. אחרי שהצלחנו לחצות את הגדר והלכנו למרחק של 100 מטרים בערך, שמעתי פתאום ירי. נפצעתי מכדור בבטן שלי וכמה רגעים אחר-כך נפלתי על האדמה. הכדור פגע בצד ימין של הבטן שלי.

הסתובבתי כדי לדעת מאיפה יורים, ואז ראיתי 3 או 4 חיילים, שעמדו במרחק של בערך 30 מטרים מאיתנו. אח שלי ניסה לעזור לי לקום, אבל כשהבין שלא אצליח ושאני צריך עזרה, הוא התחיל לקרוא לחיילים. הג'יפ הצבאי הראשון הגיע אלינו תוך כמה רגעים. החיילים הזמינו כוחות אחרים שהגישו לי עזרה ראשונה. היה לי דימום רציני מהבטן, ורבע שעה אחרי שנפצעתי אמבולנס צבאי לקח אותי לבית החולים בילינסון. בבית החולים הכניסו אותי מיד לניתוח שנמשך 6 שעות. כשהתעוררתי ראיתי בחדר שלי שני חיילים והיד שלי היתה קשורה באזיקון פלסטיק למיטה. היא נשארה קשורה במשך שלושה ימים ואז מנהל בית החולים הכריח את החיילים להתיר את האזיקון והוציא אותם מהחדר שלי. בזמן האשפוז קיבלתי את כל סוגי הטיפולים והתרופות שהייתי צריך, והתייחסו אלי יפה. השתחררתי מהאשפוז לביתי ב-25.10.13.

אני והאחים שלי עובדים בישראל כבר שנתיים בערך. בגלל שאנחנו צעירים ועדיין רווקים, אנחנו לא יכולים לקבל היתרי כניסה רשמיים לעבודה בישראל. לכן, אין לנו ברירה אלא להיכנס בלי היתר. אין לנו שום אפשרויות פרנסה אחרות. בקלקיליה כמעט שאין מקומות עבודה.

פציעתו של ב.ע. בסמוך לראס עטיה, מחוז קלקיליה ב-10.11.13

ב-10.11.13, בסביבות השעה 15:00, ניסו שני פלסטינים, ב.ע., בן 22, וח.ע., בן 18, לחצות את גדר ההפרדה שממערב לראס עטיה, במחוז קלקיליה, כדי להיכנס לישראל. מתחקיר בצלם עולה כי כוח של חיילים המתין ככל הנראה מעברה השני של הגדר, ולאחר שהשניים חצו אותה, החיילים ירו לעברם אש חיה. לפי העדויות שגבה בצלם, לפני הירי החיילים לא קראו קריאת אזהרה ולא ירו ירי אזהרה באוויר. ב.ע. נפצע בחזהו, בבטנו ובירכו. הוא פונה לבית החולים בקלקיליה על ידי עובר אורח. בעקבות פניית בצלם לפרקליטות הצבאית, נפתחה חקירת מצ"ח לבירור נסיבות האירוע.

פציעתו של ס.ח. בסמוך לכפר א-רמאדין ולהתנחלות סנסנה, מחוז חברון ב-6.10.13

ב-6.10.13 ניסה ס.ח., בן 23, סטונדט לחקלאות תושב הכפר א-סמוע, להיכנס לישראל. הוא פגש עובדים נוספים ליד הגדר באזור א-רמאדין, אזור שדרכו עוברים פלסטינים רבים לישראל ללא היתר, והמתין איתם שהשטח יתפנה מחיילים. בסביבות השעה 10:00 התקרב ס.ח. לגדר וגילה שהפירצה דרכה התכוון לעבור נחסמה. הוא החל לפרק את הרשת של הגדר כשארבעה חיילים הופיעו במרחק של כ-100 מטרים ממנו. אחד מהם צעק לו בעברית לעצור, אך בו בזמן נורתה עליו יריה שפגעה בברכו. ס.ח. פונה מהמקום על ידי החיילים והועבר לאמבולנס שלקח אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם אושפז למשך כמעט שלושה חודשים, שלאחריהם נזקק לטיפולים נוספים. בתאריך ה-26.1.14 סיפר ס.ח. בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש:

אושפזתי בבית החולים סורוקה ל-88 יום. שחררו אותי ב-1.1.14. הרופאים הסבירו לי שאצטרך להיות בטיפול שנה שלמה וקבעו לי תורים בבית החולים. כיום אני מרותק לבית ולא מסוגל ללכת בגלל הפציעה. הלימודים שלי וכל החיים שלי הושבתו. מה שקרה לא הגיע לי. החייל צעק לי לעצור וירה בי באותו רגע. היה לי מזל רע והפציעה שלי הייתה קשה.

פציעתו של מ.מ. בסמוך לכפר א-רמאדין ולהתנחלות סנסנה, מחוז חברון ב-19.10.13

ב-19.10.13 ניסה מ.מ., בן 23, מהכפר א-שויוח' שבמחוז חברון להיכנס לישראל, יחד עם עשרות עובדים נוספים. הם הגיעו לאזור א-רמאדין, אז ירו עליהם חיילים שהמתינו בקרבת מקום רימוני גז. מ.מ. נשאר במקום עם אנשים נוספים וכשחשב שהחיילים עזבו, הוא חצה את הגדר והחל ללכת לעבר מכונית שהמתינה לו בצדה השני. לאחר שהתקדם למרחק של כעשרה מטרים מהמכונית, ירה בו חייל שבו הוא לא הבחין קודם לכן ואשר עמד במרחק של מטרים ספורים ממנו. הירי, שבוצע ללא קריאת אזהרה וללא יריה באוויר, פגע בכף רגלו. מ.מ. הפצוע ניסה לרוץ בחזרה לכיוון גדר ההפרדה, ואז נורה בכף רגלו השנייה, כנראה על ידי אותו חייל. הוא הצליח לחזור לצדה השני של הגדר ולמכונית שבה הגיע למקום, והנהג פינה אותו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים עאליה בחברון. בינואר 2013 נורה למוות באותו אזור עודיי דראוויש בעת שניסה להיכנס לישראל . באופן חריג, החייל שירה בו הועמד לדין והורשע בגרימת מוות ברשלנות. בגזר הדין דן בית הדין הצבאי בהוראות הפתיחה באש החלות במקרים מסוג זה. לפי ההוראות, חיילים רשאים לבצע "נוהל מעצר חשוד" כלפי פלסטיני שמנסה לחצות ללא היתר את גדר ההפרדה. במסגרת נוהל זה, החיילים יכולים לבצע ירי לעבר רגלי החשוד, אולם זאת רק כמוצא אחרון ורק לאחר שקראו קריאת אזהרה ולאחר שירו ירי אזהרה באוויר. בכל האירועים שתוארו לעיל פעלו החיילים, על-פי העדויות, בניגוד להוראות אלה ומיהרו לירות בפלסטינים מבלי שמיצו את כל השלבים שבנוהל. בחלק מהמקרים הם אף לא הסתפקו בירי לעבר הרגליים.

בגזר הדין הנ"ל ציטט בית הדין מסמך נוסף, הנקרא "פנקס הוראות הפתיחה באש", המופץ בקרב קצינים בתפקידי מ"פ וסמ"פ ובכירים יותר. לפי מסמך זה, הכלל הינו כי פלסטיני המנסה לעבור ללא היתר את גדר ההפרדה נחשב ל"חשוד בפשע מסוכן", וכל עוד הוא נמצא בסמוך הגדר, ניתן לבצע כלפיו נוהל מעצר חשוד. עם זאת, המסמך קובע חריג לכלל, לפיו אין לפתוח באש כלל כלפי פלסטיני "שזוהה כאדם תמים שאינו מסכן את כוחותינו".

הבחירה לנסח כך את ההוראות תורמת להתנהלות הבלתי חוקית של החיילים: בכל האירועים שחקר בצלם היה צריך להיות ברור לחיילים כי האנשים אינם מסכנים אותם ולכן, לפי החריג שנקבע בהוראות, לא הייתה כל הצדקה לבצע כלפיהם נוהל מעצר חשוד.

העובדה שהאיסור לירות מנוסח כחריג, עומדת בניגוד לעובדה שהרשויות מודעות היטב לכך שבכל יום עוברים דרך הפרצות בגדר מאות אם לא אלפי פלסטינים בדרכם לעבודה בישראל ללא היתר. רשויות אלה בוחרות להעלים עין מהתופעה הרחבה ולא להציע לה פתרון מערכתי. גם המשטרה אינה מתייחסת אל פלסטינים אלה כאל איום ביטחוני או כאל מי שנשקפת ממנו סכנה, והנוהל המשטרתי בנושא קובע כי פלסטיני שנעצר לראשונה בחשד לשהייה בלתי חוקית בלבד יוזהר ויוחזר לגדה, אך לא ינקטו נגדו כל צעדים נוספים. בהתחשב בכך, האיסור לירות בפלסטינים רק משום שעברו את גדר ההפרדה חייב להופיע באופן בולט ומובהק בהוראות, ולא להיות מנוסח כחריג, באופן המותיר בידי החיילים שיקול דעת נרחב לקבוע מי מסוכן ומי לא.

מדיניות זו אינה חוקית ועל כל הגורמים האחראים, לרבות גורמי הפיקוד בשטח, לספק לחיילים ולשוטרים המשרתים בשטח הוראות התואמות את משימת השיטור המוטלת עליהם. בראש ובראשונה, יש להבהיר כי אסור להתייחס לכל אזרח כאל מפגע פוטנציאלי. אם רוצים לעצור אנשים החשודים בעבירה על החוק, אין לעשות זאת באמצעות ירי, ובוודאי לא ירי חי. בכל מקרה שבו מתעורר חשד שכוחות הביטחון פעלו בניגוד להוראות, על רשויות אכיפת החוק לחקור את נסיבות האירוע, ובכלל זה את ההנחיות על פיהן פעלו הכוחות, ואם יימצא שהם פעלו בניגוד לחוק יש לנקוט צעדים נגד כל המעורבים.