דילוג לתוכן העיקרי

בחסות משטר ההיתרים: ישראל קורעת נשים החיות בעזה ממשפחתיהן שבגדה. סיפורם של ניווין וסאמי אבו ר'רקוד

ניווין אבו ר'רקוד, בת 38, נישאה לפני 17 שנה לסאמי אבו ר'רקוד, בן 42. לזוג – שניהם תושבי רצועת עזה במקור – חמישה ילדים. זמן קצר לאחר הנישואין, עבר סאמי לקלקיליה – משם היה לו קל יותר להגיע ...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

בחסות משטר ההיתרים: ישראל קורעת נשים החיות בעזה ממשפחתיהן שבגדה. סיפורם של ניווין וסאמי אבו ר'רקוד

ניווין אבו ר'רקוד, בת 38, נישאה לפני 17 שנה לסאמי אבו ר'רקוד, בן 42. לזוג – שניהם תושבי רצועת עזה במקור – חמישה ילדים. זמן קצר לאחר הנישואין, עבר סאמי לקלקיליה – משם היה לו קל יותר להגיע לעבודה בישראל. מדי כמה חודשים הוא היה שב לרצועת עזה. כל ניסיונותיהם של בני הזוג להשיג מישראל היתר גם עבור ניווין, כך ששניהם יוכלו לגור יחד בקלקיליה – נכשלו. כיום גר סאמי בקלקיליה עם ארבעה מילדיהם, ניווין נותרה ברצועה עם בנה אמיר, בן השש, שנולד במהלך צוק איתן. אביו לא ראה אותו מעולם.

כך תיארה ניווין את נסיונותיהם לחיות יחד כמשפחה:

ניווין אבו ר'רקוד עם בנה אמיר. צילום: אולפת אל-כורד, בצלם

בעלי עבד כסוחר בגדים ובשמים והשיג מישראל היתר של סוחר עוד לפני שהתחתנו. הוא עבר לקלקיליה כדי שיוכל לעבוד בישראל ושינה את הכתובת שלו.

ב-2013 הגשתי למשרד לעניינים אזרחיים בעזה בקשה להיתר לבקר את בעלי בגדה. הבקשה אושרה ונסעתי אליו עם שני הילדים הקטנים שלי, מוחמד ועימאד. שני הילדים הגדולים, מלכ ואחמד, לא קיבלו היתר אז השארתי אצל ההורים שלי בעזה. הפגישה שלי ושל הילדים עם בעלי הייתה מאוד מרגשת, אחרי שלא נפגשנו כבר כמה שנים. נשארתי שם בערך שישה חודשים. במהלך הביקור נכנסתי להריון ואז חזרתי לעזה כי לא יכולתי עוד להשאיר את הבנים שלי אצל ההורים. אחרי שחזרתי, נולד הבן שלנו אמיר.

ב-2014 נעצר סאמי בגין שהיה ללא היתר בישראל ונידון לשנה וחצי מאסר. במהלך מאסרו, התירה ישראל לניווין לבקרו רק פעם אחת. ב-2017, לאחר לבטים קשים, החליטו בני הזוג להעביר את ארבעת ילדיהם הגדולים לקלקיליה, כדי שיחיו לצד אביהם. בעדותה, תיארה ניווין את הקושי שבניתוק מילדיה ועל ניסיונותיה להיות מעורבת עד כמה שניתן בחייהם:

הנפש של המשפחה חצויה לשניים, הילדים ואבא שלהם בגדה המערבית, ואני ואמיר בעזה. הילדים שלי קשורים אליי מאוד. אני מדברת איתם כל יום בטלפון ודרך האינטרנט, במיוחד עם הבת הבכורה שלי מלכ, שהיא עכשיו בת 17. למרות שהיא עדיין ילדה, היא זו שבעצם אחראית עכשיו על האחים שלה. אני כל הזמן מנחה אותה איך לטפל בהם ומלמדת אותה לבשל להם תבשילים שהם מבקשים. לפעמים, בלילה, הבן שלי מוחמד, בן 9, מרגיש בודד ואז הוא מבקש לישון עם מלכ ורוצה שהיא תספר לו עליי. אני גם מתקשרת לבית הספר של הילדים שלי ושואלת את המורים שלהם עליהם.  

לפעמים בעלי נעדר מהבית למשך יותר משבוע, בגלל העבודה שלו. בתקופות האלה אני חרדה וקשה לי לישון או לאכול או ליהנות מכל דבר בגלל שהילדים שלי רחוקים ממני והם לבד. אני כל הזמן חושבת עליהם ולפעמים כשאני נשארת ערה בלילה אני מדברת עם הבת שלי מאלאכ בטלפון עד הבוקר, כדי שהיא לא תרגיש לבד.

לפני שנה בערך מלכ התקשרה לספר לי שמוחמד נכווה בפנים ובחזה ממים רותחים. התחלתי לצרוח ולבכות. הייתי בהיסטריה והתקשרתי לשכנים של בעלי בקלקיליה כדי שיעזרו לה, כי היא לא ידעה מה לעשות. בחגים, כמו רמדאן, כולם מסביבי שמחים וחוגגים, אני רק רוצה לבכות ולהסתגר בתוך עצמי. המצב הנפשי שלי קשה, הגעגועים מתישים אותי וכל פעם שאני מדברת איתם ושומעת את קולם זה רק מגביר את העצב שלי. הטלפון לא יכול לפתור בעיות ולענות על כל הדרישות, אין בחיים האלו תחליף לנוכחות של אם בחיים של ילדיה.

סאמי אבו ר'רקוד וילדיהם הגדולים של ניווין וסאמי בקלקיליה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 25.2.21

סאמי סיפר על הקשיים מהצד שלו:

לא נכחתי בלידה של אף אחד מהילדים שלי. ב-2014 נולד הבן שלנו אמיר, אף פעם לא פגשתי אותו. אמיר נולד בחודש אוגוסט, בזמן המלחמה ברצועה. זאת הייתה תקופה מאוד קשה בחיי. אלוהים יודע איך העברתי את הימים האלה. דאגתי מאוד לאשתי שילדה תינוק חדש, לתינוק ולשאר הילדים שכולם קטנים. זו הייתה תקופה מאוד קשה.

בגלל העבודה אני לא בבית במשך כמה ימים ואני חייב להשאיר את הילדים בלי אמא ובלי אבא. בתי מלכ נאלצה להתבגר מהר מדי ולקבל את האחריות על הטיפול באחים הקטנים שלה ולהיות כמו אמא שלהם. היא מבשלת להם ועוזרת להם בשיעורי הבית והכל. היום קצת יותר קל כי מלכ ואחמד כבר יותר גדולים ואפשר לסמוך עליהם. אבל בשנים הראשונות כשהם עברו לכאן זה היה קשה, בעיקר לילדים.

אנחנו כל הזמן בקשר טלפוני עם ניווין ואמיר אבל זה לא כמו לחיות כמו משפחה, כולם ביחד. אני מאוד מקווה שיום אחד נוכל לחיות כמו משפחה.

סרטונים אחרונים