דילוג לתוכן העיקרי

חיילים פיזרו מיידי אבנים – נער בן 14 שצפה באירועים מתוך חנות ירקות נפגע ואיבד את עינו

ביום שישי, 9.4.21, בסביבות השעה 13:00, יידו כעשרים ילדים ונערים אבנים לעבר כשמונה חיילים בשכונת באב א-זאווייה שבעיר חברון, שירו לעברם כדורי מתכת מצופי גומי. ברחוב סמוך, במרחק של כחמישים מ...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

חיילים פיזרו מיידי אבנים – נער בן 14 שצפה באירועים מתוך חנות ירקות נפגע ואיבד את עינו

ביום שישי, 9.4.21, בסביבות השעה 13:00, יידו כעשרים ילדים ונערים אבנים לעבר כשמונה חיילים בשכונת באב א-זאווייה שבעיר חברון, שירו לעברם כדורי מתכת מצופי גומי. ברחוב סמוך, במרחק של כחמישים מטרים מהחיילים, עבדו עז א-דין אל-בטש, בן 14, ובן דודו עבד אל-כרים אל-בטש, בן 13 בחנות ירקות בבעלות מ.ע.

בתיעוד מצלמת האבטחה של החנות, נראים עז א-דין ובן דודו בסביבות השעה 14:00 כשהם עומדים בסמוך לקופה, כשעז א-דין נפגע בעינו מכדור "גומי" שירה אחד החיילים. בעל החנות פינה את הנער לבית החולים הממשלתי "עאליה" שבעיר, משם הועבר לאחר כחמש שעות למחסום שוטר/באב א-זאוויה בידי בני משפחתו, שדרשו כי החיילים במחסום יזמינו אמבולנס שיפנה אותו לטיפול בישראל. החיילים במחסום סירבו לעשות כך והפנו את בני המשפחה למחסום בית לחם, שם לדבריהם ימתין להם אמבולנס. בסופו של דבר פונה עז א-דין ממחסום בית לחם לבית חולים סיינט ג'ון במזרח ירושלים רק אחרי חצות. למחרת נותח ועינו הוסרה. לאחר יומיים הוא שוחרר לביתו.

 

עז א-דין אל-בטש בחנות הירקות שבה הוא עבד בעת שנפגע. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 26.4.21

בעדות שמסר ב-13.4.21 לתחקירנית בצלם מנאל ג'עברי סיפר עז א-דין כיצד נפגע:

ביום שישי, ה-9.4.21, הלכתי כרגיל לעבודה עם בן דוד שלי עבד אל-כרים אל-בטש. אחרי תפילת הצהריים התחילו עימותים בין ילדים לבין חיילים, בכביש שקרוב לחנות. אני ועבד אל-כרים מכרנו ללקוחות ותוך כדי כך הסתכלנו על מה שקורה בין החיילים לבין הילדים שזרקו אבנים. הצבא ירה כדורי "גומי".

בעל החנות, מ. ע., סידר את הסחורה עד שהגיע אליו חבר ואז הוא נכנס אתו לחדר בתוך החנות וביקש מאתנו לשמור על החנות ולמכור לקונים שיגיעו. נשארתי עם עבד אל-כרים. מכרנו לקונים והסתכלנו על החיילים שרדפו אחרי הילדים. ראינו בערך חמישה חיילים ליד לכיכר השעון שמול החנות. פתאום הרגשתי משהו פוגע בעין שלי ונפלתי על הרצפה, מאחורי המאזניים. היו לי כאבים בעין ימין ונזל ממנה דם. הצלחתי לקום ולרוץ פנימה לחדר שבו ישב מ. עם חבר שלו. הוא בא אליי בריצה ולקח אותי במכונית לבית החולים הממשלתי "עאליה". בכיתי וצעקתי מכאבים ובגלל שפחדתי לאבד את העין שלי. בבית החולים עשו לי צילום סי.טי. וחבשו את העין שלי.

בעדות שמסר ב-19.4.21 לתחקירנית בצלם מנאל ג'עברי סיפר עבד אל-כרים אל-בטש:

אחרי שבעל החנות ביקש מאיתנו להשגיח עליה, הוא נכנס עם חבר שלו לחדר בחלק האחורי של החנות. הגיע קונה ועז א-דין מכר לו ירקות. אני המשכתי לעמוד בפתח החנות ולהסתכל על העימותים. היו בערך חמישה חיילים בכיכר השעון, במרחק של בערך חמישים מטרים מהחנות.

ברגע שהלקוח יצא מהחנות שמעתי ירייה. ברחתי לתוך החנות וראיתי את עז א-דין נופל על הרצפה. חשבתי שהוא מתחבא מאחורי המשקל אבל כעבור רגע הוא רץ אחריי וראיתי שהוא מדמם מעין ימין. הוא קרא למ.ע., בכה וצעק: ״העין שלי, העין שלי״. מ. הרים אותו והכניס אותו למכונית של חבר שלו והם נסעו משם. אחר-כך שמעתי שהעבירו אותו לבית החולים הממשלתי "עאליא". הייתי בהלם ומאוד פחדתי אחרי שראיתי את עז א-דין ואת הדם שירד לו מהעין. זה היה מראה מזעזע. אני לא מסוגל לשכוח אותו.

בבית החולים רצו להעביר את אל-בטש לבית החולים לעיניים במזרח ירושלים, אך העברתו התעכבה בשל אי הסדרת התשלום על-ידי הרשות הפלסטינית. לאחר כחמש שעות החליטו בני המשפחה לקחת את עז א-דין למחסום באב א-זאוויה ולדרוש מהחיילים במקום לפנותו לטיפול בישראל. קצינים במחסום סירבו להזמין אמבולנס והורו לבני המשפחה לעזוב. אחד מהם טען בפני אביו של עז א-דין כי אמבולנס ימתין להם במחסום בית לחם. בני המשפחה נסעו למחסום בית לחם וגילו כי שום אמבולנס אינו ממתין במקום.

בעדות שמסר אביו, נידאל אל-בטש, שרברב בן 44, ב-17.4.21 לתחקירנית בצלם מנאל א-ג'עברי סיפר מה אירע אז:

האחיינים שלי הסיעו את עז א-דין למחסום באב א-זוויה, ואני נסעתי אחריהם. כשהגעתי הם כבר עברו לצד השני של המחסום. דרשנו מהחיילים לקרוא לקצין כדי שנדבר אתו. אחרי כמה דקות הגיעו קצין של הצבא וקצין מהמנהל האזרחי. סיפרתי להם מה קרה לבן שלי ודרשתי מהם שיפנו אותו לטיפול בישראל, כי הם אחראים לפגיעה בו. הקצין סירב. התיישבתי עם עז א-דין בצד הכביש ואמרתי להם שלא נעזוב את המקום עד שיביאו לנו אמבולנס שייקח אותו לטיפול בתוך ישראל. אחרי זמן קצר הגיע אמבולנס של מגן דוד אדום שסירב לפנות את עז א-דין או לטפל בו. אני התעקשתי שהם יפנו את הבן שלי לטיפול, ואחרי בערך חצי שעה ברחוב א-שוהדאא, ליד המחסום, הקצין מהמנהל האזרחי אמר לי שבוצע תיאום ושהבן שלי יכול להגיע ביחד עם אמא שלו למחסום בית לחם (300) ולעלות שם על אמבולנס שמחכה לו ויפנה אותו לבית החולים. בגלל שאשתי בהריון, העדפתי לנסוע עם עז א-דין בעצמי. נסעתי אתו למחסום יחד עם מ. ע. ועם אחי עבד אל-קאדר וכשהגענו לשם השעה כבר הייתה בערך 21:30 בלילה. עז א-דין בכה מכאבים. הוא אמר שהוא מפחד לאבד את העין שלו. היה קשה מאוד לראות אותו. זה קרע לי את הלב. כמעט מתתי מרוב דאגה ופחד שהוא יאבד את העין. החיילים במחסום אמרו לנו שאין תיאום להעביר את הבן שלי לטיפול. חיכינו שם שלוש שעות ורק אז קיבלנו אישור מהמנהל האזרחי שעז א-דין ייכנס יחד עם הדוד שלו, שיש לו היתר כניסה לישראל.

אני הייתי מתוסכל מאוד מזה שלא אפשרו לי ללוות את הבן שלי כשהוא במצב כזה. אחי עדכן אותי בטלפון שאין שום אמבולנס במחסום שמחכה לפנות אותם. הוא אמר שהחייל במחסום אמר לו שהוא יתקשר לאמבולנס שיבוא לפנות את הילד אבל אנחנו נצטרך לשלם על זה. הסכמנו ואז הגיע אמבולנס ישראלי שלקח אותם לבית החולים לעיניים סנט ג׳ון בירושלים. בסופו של דבר לא שילמנו על הפינוי באמבולנס.

עז א-דין אל-בטש בחצר ביתו. צילום, מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 13.4.21

עז א-דין המשיך וסיפר בעדותו:

חיכינו לאמבולנס ישראלי, שהגיע אחרי שחייל במחסום הזמין אותו. האמבולנס לקח אותנו לבית החולים לעיניים סנט ג'ון במזרח ירושלים. כשהגענו לשם שוב חיכינו בערך שעתיים על כיסא במסדרון, כי לא הייתה לנו הפניה מהרשות הפלסטינית. בסוף הכניסו אותי לישון בחדר. רק למחרת בצהריים ניתחו אותי. הרופאים אמרו לי שאיבדתי את עין ימין. השתחררתי מבית החולים ביום ראשון וחזרתי עם דוד שלי הביתה.

אני לא יודע איך אמשיך בחיים שלי אחרי שאיבדתי את העין. אני מרגיש רע וכואב לי מאוד, ומביך אותי לפגוש ככה את החברים שלי. אני לא יודע למה החיילים ירו עליי. לא עשיתי להם שום דבר.

 

סרטונים אחרונים