דילוג לתוכן העיקרי

אוגוסט בעסירה אל-קיבלייה: מתנחלים וחיילים פולשים שוב ושוב לכפר ותוקפים את תושביו

הכפר עסירה אל-קיבלייה שבמחוז שכם מוקף במספר התנחלויות, בהן ההתנחלות יצהר שהוקמה על חלק מאדמותיו. מזה שנים סובלים תושבי הכפר מהתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים – הכוללות תקיפות פיזיות ופגיעה...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

אוגוסט בעסירה אל-קיבלייה: מתנחלים וחיילים פולשים שוב ושוב לכפר ותוקפים את תושביו

הכפר עסירה אל-קיבלייה שבמחוז שכם מוקף במספר התנחלויות, בהן ההתנחלות יצהר שהוקמה על חלק מאדמותיו. מזה שנים סובלים תושבי הכפר מהתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים – הכוללות תקיפות פיזיות ופגיעה ברכושם ובשדותיהם.

תקיפות אלה – שכמותן מתרחשות בכל רחבי השטחים – הן חלק מאותה מדיניות מוכרת של ישראל, במסגרתה מעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים אינם נחשבים למעשים פליליים או אפילו למעשים לא לגיטימיים. להיפך: המדינה נותנת להם כמעט תמיד גיבוי מלא, בהיותם משרתים את מטרותיה.

בחודש אוגוסט תקפו מתנחלים את הכפר כמה פעמים, ברוב המקרים בליווי חיילים, שלא עשו דבר כדי להגן על הפלסטינים. במקום זאת, הם התערבו רק כאשר יצאו התושבים להגן על בתיהם ועל רכושם – אז ירו החיילים לעבר התושבים רימוני גז והשליכו לעברם רימוני הלם. להלן תיאור האירועים שהתרחשו החודש בכפר.

את עדויות התושבים גבתה תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי.

13.8.20, לפנות בוקר: מתנחלים השליכו אבנים על בתים, חיילים ירו רימוני גז והשליכו רימוני הלם לעבר תושבי הכפר

ביום חמישי, 13.8.20, כחצי שעה לאחר חצות, הציתו מתנחלים דחפור בכפר הסמוך עוריף וריססו על סלע את הכתובת "הרס מביא חורבן!". אחמד ומייסאא עומרי, תושבי השכונה הדרומית של עסירה אל-קיבלייה, עלו על גג ביתם יחד עם ילדיהם כדי לעקוב אחר המתרחש.

בזמן שבני המשפחה שהו על הגג, הם הבחינו בעשרות מתנחלים רעולי פנים שרצו לכיוון ביתם מכיוון ההתנחלות יצהר. בני המשפחה קראו לעזרה ועשרות תושבים הגיעו כדי לסייע להם להגן על ביתם ועל הבתים הסמוכים.

בינתיים התקרבו המתנחלים לבית משפחת עומרי והחלו ליידות אבנים עליו ועל הבית הסמוך, בו גרים שני בניהם הנשואים של אחמד ומייסאא. מיד הגיעו למקום שלושה ג'יפים צבאיים, מלווים ברכבו של קב"ט התנחלות. החיילים ירדו מהם והחלו לירות רימוני גז מדמיע לעבר התושבים והבתים.

בשלב זה נסוגו המתנחלים לכיוון ההתנחלות יצהר ואילו החיילים נותרו במקום והמשיכו לירות ולהשליך רימוני גז והלם לעבר התושבים עד שאלו נכנסו לבתיהם. החיילים נשארו בפאתי הכפר עד השעה 03:00 לפנות בוקר.

כך תארה מייסאא עומרי, את תקיפת ביתה בעדות שמסרה ב-16.8.20:

כשעמדנו על גג הבית כדי לצפות במתרחש בעוריף, ראיתי הרבה מתנחלים מגיעים מכיוון ההתנחלות יצהר. פחדתי. המתנחלים נוהגים לתקוף אותנו במהלך היום, ובדרך כלל הם לא תוקפים בלילה. למרות החושך יכולתי לראות שהם רעולי פנים. הם רצו לכיוון הבית שלנו. התחלנו לשרוק ולהתקשר לתושבי הכפר והודענו להם שמתנחלים מתקרבים. עשרות תושבים נענו לקריאות והגיעו לעזור לנו.

המתנחלים יידו אבנים לעבר הבית שלנו והבית הסמוך שבו גרים הבנים שלי רפיק ואניס. מיד הגיעו שלושה ג'יפים צבאיים ורכב של קב"ט ההתנחלות. החיילים ירדו מהג'יפים שלהם ומיד ירו רימוני גז לעבר הבתים שלנו. לא היה אכפת להם שהמתנחלים הם אלה שתוקפים אותנו ושיש בבתים נשים, כולל אישה בהריון, ילדים ואנשים מבוגרים. לא היה אכפת להם מכלום. אמרתי לילדים שלי להיכנס לתוך הבית וביקשתי מהם לסגור את החלונות. התקשרתי לאשתו של בני אניס, שגרה לידנו והיא בחודש התשיעי להריון, כי דאגתי לה. היא אמרה ששכחה לסגור את החלון של חדר האמבטיה וגז נכנס לבית. ביקשתי ממנה שתישאר בחדר בטוח ותשתמש בבצל, מים ושמרים כדי להקל על הנשימה ולהפחית את הצריבה בפנים.

אחרי רבע שעה בערך, המתנחלים התחילו לסגת לכיוון ההתנחלות ונשארו רק החיילים, שהמשיכו לזרוק רימוני הלם ולירות רימוני גז. הם צעקו על התושבים להיכנס לבתים. ירדתי מהגג וברחתי מהריח של הגז. עקבתי אחרי מה שקורה מהחלון של הבית. בני אחמד, בן 20, הסובל מגמדות, נלחץ ומפחד מאוד באירועים כאלה. גם הבת שלי הדיל, בת 10, מפחדת מאוד כשהמתנחלים תוקפים אותנו. ניסיתי להרגיע אותם ונשארתי לידם.

החיילים המטירו על כל השכונה רימוני גז במשך בערך שעה, והתושבים נסוגו וברחו מהגז ומההתפוצצויות של רימוני ההלם. החיילים נשארו עד השעה 03:00 לפנות בוקר בפרברי היישוב וליד הבית שלנו. המשכתי לעקוב אחר מה שקורה עם בעלי והילדים כי חששנו שהמתנחלים יחזרו. הצלחתי להירדם רק בארבע לפנות בוקר, אחרי שהחיילים עזבו.

13.8.20, שעה 14:00: מתנחלים שוב תוקפים בתי פלסטינים, גם הפעם בגיבוי חיילים

בצהרי היום, האירוע חזר על עצמו: בסביבות השעה 14:00 שוב הגיעו לכפר כעשרה מתנחלים, בליווי כמה חיילים, ויידו אבנים על בית משפחת עומרי ובית משפחת סלאח הנמצא במרחק של כ-300 מטר ממנו וחלקו עדיין בשלבי בנייה. התושבים יצאו מבתיהם והחיילים ירו לעברם רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם. במהלך האירוע מספר תושבים הציתו עשבים שוטים הצומחים בצידי הדרך, כדי למנוע מהמתנחלים ומהחיילים להתקרב לבתיהם. לאחר כרבע שעה הגיע למקום קב"ט ההתנחלות ואז נסוגו המתנחלים לכיוון ההתנחלות והחיילים נשארו באזור.

לובנא סאלח (44), אם לארבעה, תיארה את תקיפת ביתה בידי המתנחלים בעדות שמסרה ב-17.8.20:

ביום חמישי בצהריים, בסביבות השעה 14:00, מתנחלים חזרו לכפר ותקפו את הבית שלנו. הייתי בבית יחד עם בעלי ושלושה מהבנים שלנו. עבדנו בקומה השלישית שעוד בבנייה. פתאום בעלי אמר לי שהוא שומע קולות וביקש שאסתכל החוצה. הסתכלתי מהחלון שמשקיף על ההתנחלות וראיתי ג׳יפ של הצבא ובערך עשרה מתנחלים שזרקו אבנים על הבתים של משפחת עומרי.

החיילים ירו גז מדמיע לעבר התושבים שיצאו להגן על הבתים. כעבור כמה דקות המתנחלים התקרבו לבית שלנו והתחילו לזרוק גם עליו אבנים. גם החיילים שליוו אותם התקרבו והיה ברור שהם מאבטחים אותם. אני ובעלי עלינו על גג הבית, ואני צילמתי חלק מהאירוע משם. בעלי אמר לי שהוא שמע את החיילים מדברים עם המתנחלים ומבקשים מהם להפסיק לזרוק אבנים כדי לא לגרום בעיות. בעלי צעק עליהם וגם קילל אותם, ואז החיילים ירו לעברנו רימוני גז מדמיע וגם זרקו רימוני הלם.

לא ידענו לאן לברוח. פחדתי לרדת לקומת הקרקע כי חששתי שהמתנחלים והחיילים ייכנסו ויתקפו אותנו. בסוף הסתתרנו בחדר המדרגות, זה היה המקום הכי מוגן כי אין שם חלונות ולא נכנס גז. אחרי רבע שעה הגיעו כמה תושבים מהכפר וג׳יפ של רבש"ץ ההתנחלות. הוא דיבר עם המתנחלים והם התרחקו וחזרו לכיוון ההתנחלות. נראה היה שהם מוכנים להישמע רק להוראות שלו.

15.8.20, יומיים לאחר מכן, מתנחלים מלווים בחיילים תוקפים שוב פעמיים באותו יום:

ביום שבת, שוב תקפו מתנחלים את שני בתי משפחת עומרי – פעמיים במשך אותו יום. בסביבות השעה 16:00 הגיעו למקום שני מתנחלים, יידו אבנים במשך כמה דקות על ביתם של אניס ורפיק עומרי ואז נסוגו לכיוון התנחלות יצהר. בסביבות השעה 18:00 הגיעו למקום כ-15 מתנחלים והחלו ליידות אבנים לעבר אחד מבתי משפחת עומרי. כמה חיילים שליוו אותם ירו רימוני גז והשליכו רימוני הלם לעבר התושבים שיצאו להגן על בתיהם. החיילים המשיכו לירות גם לאחר שהמתנחלים עזבו את המקום, ורק בסביבות השעה 20:00 הסתלקו גם הם.

מייסאא עומרי תיארה בעדותה גם תקיפה זו:

ביום שבת, ה-15.8.20, בסביבות השעה 16:00, הייתי על הגג של הבית עם בעלי והבנים שלי וראיתי שני מתנחלים במרחק של מטרים ספורים מהבית של הבנים שלי אניס ורפיק. הם יידו אבנים על הבית שלהם ואז ברחו לכיוון ההתנחלות. אחרי שעתיים בערך הגיעו כ-15 מתנחלים מכיוון ההתנחלות יצהר יחד עם 4-3 חיילים. המתנחלים זרקו אבנים על הבית שלנו והחיילים ירו רימוני גז וזרקו רימוני הלם לכיוון שלנו לכיוון התושבים שיצאו להגן על הבתים. כמה רימוני גז נחתו על גג הבית שלנו ובחצר הבית. לא ידעתי מה לעשות. רפיק, אשתו ושלושת הבנים הקטנים שלהם, בני 3, 4 ו-5, היו אצלנו בבית, וגם אשתו של הבן שלי אניס, בחודש תשיעי להריון. חיפשתי חדר בטוח, הכי רחוק שאפשר מריח הגז, ולקחתי איתי בצל, מים ושמרים. הפעלתי את המאוורר וסגרתי חלונות. החיילים המשיכו לירות לכיוון שלנו רימוני גז גם אחרי שהמתנחלים חזרו להתנחלות.

העניינים נרגעו רק אחרי 20:00, כשהחשיך וגם החיילים הסתלקו. לא יכולנו לישון כל הלילה מרוב פחד שהמתנחלים והחיילים יחזרו. בעבר מתנחלים כבר השחיתו את המכונית שלנו וחששנו שהם יעשו שוב משהו דומה. הילדים הצעירים שלי, וגם הנכדים הקטנים, ובתוכם רעד הקטן, בן שלוש, שואלים אותי כל הזמן אם הם יחזרו ושוב ישתמשו בגז מדמיע נגדנו.

בכל פעם שאנחנו מנסים לשכוח את כל הדברים הרעים שקרו לנו פה זה חוזר על עצמו, ובכל פעם המצב נהיה יותר גרוע .

כתובת שהותירו המתנחלים על קיר בית משפחת עסאיירה ב-28.8.20. הצילום באדיבות המשפחה

28.8.20: מתנחלים הציתו רכב פרטי וריססו כתובת נאצה על קיר בית

ביום שישי, 28.8.20, בשעה 2:30 לפנות בוקר, הציתו מתנחלים את מכוניתה של משפחת עסאיירה, שחנתה ליד בית המשפחה, גם הוא בשכונה הדרומית של הכפר. למיא עסאיירה, בת ה-21, התעוררה לקול פיצוץ והעירה את הוריה ואאיל וסוהיר, בני 47. לשמע ההמולה התעוררו גם לנא בת ה-14 ולין בת החמש. בני המשפחה כיבו את המכונית הבוערת ואז גילו שהמתנחלים גם ריססו על קיר ביתם את הכתובת "דם יהודי אינו הפקר".

ואאיל עסאיירה עדכן את מועצת הכפר על האירוע ובשעות צהריים הגיעו לבית המשפחה קציני צבא, אנשי מנהלת התיאום והקישור ושוטרים. האחרונים גבו את עדותו וצילמו את המכונית השרופה, שנקנתה רק כחודשיים קודם לכן.

למא עסאיירה, בת 21, תארה את שעבר עליה ועל משפחתה באותה לילה בעדות שמסרה ב-30.8.20:

מכוניתה השרופה של המשפחה. התמונה באדיבות מועצת הכפר

התעוררתי מרעשים מחוץ לחלון אבל נרדמתי בחזרה. אחרי כמה שניות שמעתי פיצוץ. קפצתי מהמיטה והסתכלתי החוצה, וראיתי שהאוטו של אבא עולה באש. מיהרתי לחדר של ההורים שלי והערתי אותם ואז יצאתי החוצה בלי לחשוב בכלל, כדי לנסות לכבות את האש לפני שמיכל הדלק יתפוצץ ויקרה אסון גדול.

האחיות שלי, לאנא ולין התעוררו וכולנו הבאנו לאבא מים מהמכל בחצר כדי שיוכל לכבות את האש. רק אחרי שכיבינו אותה שמנו לב לכתובת שהמתנחלים השאירו בעברית על הגדר. כל העניין הפחיד אותי מאוד – חשבתי על מה שהיה יכול לקרות לנו אם המתנחלים היו תוקפים את הבית עצמו כשאנחנו בפנים. הבית שלנו רחוק משאר בתי הכפר.

לא הצלחתי לישון באותו לילה וגם לא בלילה שאחרי. אני כל הזמן רואה בדמיון שלי את הלהבות שהשתקפו על תקרת החדר שלי כשהתעוררתי בליל השריפה. המראה הזה לא מרפה ממני וגם לא הרעשים ששמעתי מבחוץ. זה היה לילה מחריד. לין הקטנה שאלה אם ישרפו לנו גם את הבית. היא מאוד נלחצה ממה שקרה.

אנחנו לא מרגישים בטוחים בבית שלנו וחושבים לבנות סביבו חומה כדי שאף אחד לא יוכל להגיע אלינו, ולהתקין מצלמות אבטחה בחוץ כדי שנוכל לראות מה קורה בסביבת הבית.

 

סרטונים אחרונים