דילוג לתוכן העיקרי

ירי, פציעה וביזוי גופה – המחיר של החזקת גופות בידי ישראל

ביום ראשון, 23.2.20, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, ירו חיילים אש חיה וטיל לעבר שני פעילים בזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי מזרחית לעבסאן אל-ג'דידה שבדרום הרצועה. לטענת הצבא הפעילים ניסו להניח ...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

ירי, פציעה וביזוי גופה – המחיר של החזקת גופות בידי ישראל

ביום ראשון, 23.2.20, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, ירו חיילים אש חיה וטיל לעבר שני פעילים בזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי מזרחית לעבסאן אל-ג'דידה שבדרום הרצועה. לטענת הצבא הפעילים ניסו להניח מטען בסמוך לגדר המערכת ונמלטו מהמקום בעקבות הירי ואז ירו לעברם החיילים שוב. מהירי נהרג אחד הפעילים, מוחמד א-נאעם, בן 27, והשני נפצע. תוך זמן קצר הגיעו למקום תושבים הגרים בסמוך ומספר אמבולנסים. הפרמדיקים המתינו לאישור הצבא כדי לפנות את ההרוג והפצוע, שהיו במרחק של כמאה מטרים ממערב לגדר, בתוך שטח הרצועה. מתחקיר בצלם עולה שבינתיים ניסו חלק מהתושבים לפנות אותם בעצמם, אולם החיילים ירו לעברם. הפצוע הצליח לזחול כ-15 מטרים ולהתקרב לאנשים שהתאספו, שפינו אותו לטיפול רפואי.

מהתחקיר ומתיעוד וידיאו שפורסם בכלי התקשורת עולה שבסביבות השעה 7:30, לאחר שלא התקבל אישור מהצבא לפינוי וכך גופת הפעיל שנהרג נותרה על הקרקע, ניסו שוב כמה מהצעירים להתקרב למקום. החיילים ירו שוב לעברם והפעם פצעו שניים מהם:

בתחילה ניסו חמישה מהצעירים, בהם שלושה חברים וקרובי משפחה תושבי ח'וזאעה – מוחמד א-נג'אר, בן 19, אחמד א-נג'אר, בן 20, ומועתז א-נג'אר, בן 21, להתקדם לעבר גופתו של א-נאעם. חלק מהחמישה פשטו את בגדיהם העליונים ונשארו בגופיות ובחולצות קצרות. הם התקדמו כשהם נושאים אלונקה ואחד מהם מרים את ידיו באוויר כדי לסמן לחיילים כי אינם חמושים. על אף כל זאת, החיילים ירו לעברם ועל הקרקע סביבם. הצעירים המשיכו להתקדם לעבר הגופה והרימו אותה על האלונקה. בשלב זה ירו החיילים שוב לעברם ופצעו את מוחמד א-נג'אר בשתי רגליו. הצעירים הניחו את גופתו של א-נאעם ופינו את א-נג'אר למכונית שהעבירה אותו לאמבולנס. הוא פונה לבית החולים, שם נותח להוצאת רסיסי הקליע שפגע בשתי רגליו.

מוחמד א-נג'אר בבית החולים. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 25.2.20

בעדות שמסר ב-25.2.20 לתחקירן בצלם מוחמד סבאח סיפר מוחמד א-נג'אר:

אני ועוד כמה אנשים לקחנו אלונקה והתקדמנו ברגל לכיוון האדם שהיה שרוע על האדמה. הרמנו את האלונקה ואחד מאתנו הרים את הידיים למעלה כדי שהחיילים יראו שאין לנו שום דבר אחר בידיים ושאנחנו באים לפנות את ההרוג. כשהגענו למרחק של 15 מטרים ממנו ירו לכיוון שלנו וראיתי את הקליעים פוגעים בקרקע לידינו. המשכנו להתקדם לכיוון ההרוג. פחדתי מאוד שיפגעו בנו, כי היינו חשופים לחיילים ולטנק שמאחורי הגדר.

כשהגענו להרוג, העלינו את הגופה לאלונקה. הלכנו כמה מטרים ואז ירו עלינו שוב. אחמד א-נג'אר מעד והאלונקה נשמטה מהידיים שלנו. היינו מפוחדים ומתוחים. העלינו שוב את הגופה והמשכנו ללכת, אבל אחרי עוד כמה צעדים ירו לעברנו שוב. אני נפגעתי מהירי גם ברגל ימין וגם ברגל שמאל. ראיתי שיורד לי דם משתי הרגליים, כאב לי מאוד ולא הייתי מסוגל לעמוד או לזוז. הנחנו את האלונקה ואחמד ומועתז הרימו אותי וסחבו אותי לרכב שהיה ליד הכביש. אחמד נסע איתי ולקחו אותי לאמבולנס קרוב ושפינה אותי לבית החולים האירופי בח'אן יונס.

לאחר פינויו של מוחמד א-נג'אר חזר מועתז א-נג'אר עם כמה צעירים נוספים כדי לפנות את גופתו של א-נאעם. אולם אז חצו את הגדר דחפור וטנק והתקדמו אליהם כשחיילים יורים לעברם אש חיה בנשק קל ובמקלע הטנק. הדחפור רדף אחרי מועתז, שנפצע מקליע חי ברגלו ופונה מהמקום, ושאר הצעירים התרחקו.

מועתז א-נג'אר בבית החולים. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 25.2.20.

בעדות שמסר ב-25.2.20 לתחקירן בצלם מוחמד סבאח תיאר מועתז א-נג'אר מה אירע:

אחרי שאחמד ומוחמד עלו לאמבולנס, חזרתי עם שני בחורים כדי לפנות את הגופה. בדרך שמענו ירי, ואחר כך ראיתי דחפור וטנק מחוץ לגדר. ניסיתי לחלץ את הגופה, אבל הדחפור התקדם אליי ופחדתי שהנהג יהרוג אותי עם הכף של הדחפור. הטנק ירה במקלע שלו. התקרבתי ומשכתי את הגופה למרחק של פחות ממטר, ואז פגע בי כדור ברגל שמאל שפגע גם ברגל ימין. ברחתי משם בצליעה על רגל אחת. אחרי כמה מטרים הבחורים פינו אותי לאמבולנס. דיממתי מהרגל והיא כאבה לי מאוד. האמבולנס פינה אותי לבית החולים האירופי, שם ניתחו אותי. השתילו לי פלטינה ברגל שמאל, מתחת לברך ועד לקרסול.

בתיעוד וידיאו שפורסם בכלי התקשורת ניתן לראות את הדחפור מתקרב לאחר הירי לצעירים המנסים לפנות את הגופה, ואת נהג הדחפור דוחף את הגופה על האדמה, כשהוא מטלטל אותה על הקרקע ומשחית אותה, עד שלבסוף הוא מצליח לגרוף אותה לתוך הכף ולקחת אותה מהמקום.

הירי החי של החיילים בצעירים שניסו לפנות את גופתו של מוחמד א-נאעם ואת פעיל הגי'האד הנוסף שנפצע יחד אתו נעשה מבלי שנשקפה סכנה כלשהי לחיילים וכל מטרתו הייתה למנוע את הפינוי. ככזה, הוא בלתי חוקי ובלתי מוסרי. כך גם הסירוב להתיר לפרמדיקים לפנות את הפעיל הפצוע והגופה, מאזור שבו הצבא דורש תיאום כזה. מעבר לכך, המרדף הגרוטסקי, במהלכו נכנסו דחפור צבאי וטנק לתוך שטח הרצועה אך ורק כדי לחטוף את גופתו של א-נאעם תוך כדי השחתתה וביזויה – מפרים כשלעצמם כל עיקרון משפטי או מוסרי שניתן להעלות על הדעת.

התירוצים הקלושים שנתן הצבא לשימוש בדחפור, שמא "חברי החולייה נשאו עליהם מטענים נוספים שיופעלו על החיילים מרחוק בזמן פינוי הגופה" – בזמן שהתושבים הרימו את הגופה ללא חשש – כשמם כן הם: תירוצים. שהרי חטיפת גופתו של א-נאעם אינה מקרה חריג אלא חלק ממדיניותה המוצהרת של ישראל; מדיניות עליה הגן שר הביטחון נפתלי בנט, באומרו כי ישראל אוגרת "גופות מחבלים כדי להכאיב ולהפעיל לחץ על הצד השני", ולכן "כל עוד הם לא משחררים את גופות חיילינו, אנחנו לא נשחרר את הגופות שלהם". מדיניות מופקרת זו אושרה על-ידי שופטי בג"ץ, שהציעו פרשנות בלתי סבירה לתקנות ההגנה (שעת חירום), והתעלמו מהוראות המשפט הבינלאומי ומעקרונות יסוד שבית המשפט העליון בעצמו קבע במהלך השנים.

סרטונים אחרונים