דילוג לתוכן העיקרי

שגרת כיבוש: תושבי שכונת אל-חריקה שבחברון סובלים יומם ולילה מתקיפות של מתנחלים וחיילים

שכונת אל-חריקה נמצאת בחלקו הדרומי של מרכז העיר חברון (אזור H2) וגרים בה כ-3,000 תושבים פלסטינים. בשנת 1972 הוקמה בצמוד לשכונה ההתנחלות קריית ארבע, שבה מתגוררים כיום כ-7,000 מתנחלים. בשל ס...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

שגרת כיבוש: תושבי שכונת אל-חריקה שבחברון סובלים יומם ולילה מתקיפות של מתנחלים וחיילים

שכונת אל-חריקה נמצאת בחלקו הדרומי של מרכז העיר חברון (אזור H2) וגרים בה כ-3,000 תושבים פלסטינים. בשנת 1972 הוקמה בצמוד לשכונה ההתנחלות קריית ארבע, שבה מתגוררים כיום כ-7,000 מתנחלים. בשל סמיכותה של ההתנחלות סובלים תושבי אל-חריקה יומם וליל מהתנכלויות המתנחלים בחסות הצבא, הכוללות קללות, יידוי אבנים ותקיפות גופניות אחרות. תקיפות אלה מתגברות במהלך סופי השבוע ובימי חג.

בין שכונת אל-חריקה להתנחלות חוצצת גדר רשת באורך של קילומטר וחצי. מתנחלים נוהגים לעמוד מאחוריה וליידות אבנים לעבר ארבעה מבני מגורים בשכונת אל-חריקה הצמודים לגדר. במבנים אלה גרה משפחת דענא המורחבת, המונה כ-200 נפשות בהן כ-60 ילדים. בתגובה מיידים גם תושבי הבתים אבנים לעבר המתנחלים ועימותים אלה מסתיימים דרך קבע בסיוע של הצבא למתנחלים, במסגרתו חיילים משליכים רימוני הלם וגז מדמיע והלם אל בתי השכונה.

בנוסף לתקיפות המתנחלים סובלים תושבי שכונת אל-חריקה גם מפשיטות יומיומיות כמעט של חיילים על השכונה, בתואנה של חיפוש אחר מיידי אבנים. החיילים משליכים ברחובות רימוני הלם וגז מדמיע, לעיתים גם לתוך בתים, ובחלק מהמקרים מעכבים ילדים ברחוב ומתשאלים אותם על יידוי אבנים. במקרים אחרים החיילים נכנסים באישון לילה לבתים ומעירים את בני הבית משנתם כדי לתשאל ילדים על יידוי אבנים.

המקרים המתוארים להלן, ומקרים אחרים שתיעד בצלם לאורך השנים מעידים עד כמה שבריריים, חשופים, ולא צפויים, הפכו חייהם של הפלסטינים שגרים בשכונת אל-חריקה. מדיניותה של ישראל באזור זה יוצרת מציאות חיים מייאשת ובלתי אפשרית עבור תושבי השכונה, המתבטאת באלימות מצד כוחות הביטחון ומצד המתנחלים – בגיבוי הרשויות הישראליות, וכך מובילה לנטישה של בתים ובתי עסק פלסטיניים בשכונה זו.

במהלך החודשים יולי-נובמבר 2019 תיעדו תחקירני השטח של בצלם בעיר חברון חמש מתקיפות המתנחלים והחיילים מהן סבלו תושבי השכונה:

חיילים מוליכים את עבד א-ראזק אידריס בשכונת אל-חריקה ב-4.11.19. מתוך תיעוד וידיאו

חיילים השליכו רימון גז מדמיע לתוך בית מגורים, 3.11.19

ביום ראשון, 3.11.19, בסביבות השעה 11:30 בבוקר תועדו חיילים בשכונת ג'בל ג'אלס בעיר כשהם מעכבים את עבד א-רזאק אידריס, בן 13, הביאו אותו לשכונת אל-חריקה והוליכו אותו ברחובותיה כשהוא מכוסה עיניים. תוך כדי כך, השליכו החיילים רימוני הלם וגז מדמיע על בתי השכונה. אירוע זה תועד בסרטון וידיאו שפרסם בצלם, ובתחילתו נראים החיילים כשהם עוברים ליד אחד מבתי משפחת דענא, וקצין מנופף רימון גז ואומר לאחד מדיירי הבית: "עוד כמה דקות זה יהיה אצלך בבית, בסדר, דקה אני בא. חמש דקות וזה אצלך. תכניס את הילדים, חבל".

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש ב-5.11.19 סיפרה פידאא דענא, בת 33, נשואה ואם לשישה ילדים, עקרת בית, על ההתנהלות האלימה של הצבא בשכונה ועל מה שהתרחש באותו יום:

החיילים מסתובבים הרבה בשכונה שלנו וזורקים רימוני גז והלם ברחובות, ולפעמים הגז חודר לנו לתוך הבית. באחת הפעמים האלה התינוק שלי חמזה, בן שלושה חודשים, נחנק מהגז והייתי בטוחה שהוא עומד למות. לפעמים החיילים גם יורים ברחובות אש חיה וכדורי גומי ופוגעים בדודי השמש שעל הגגות.

לפני שבוע, בזמן שמסקנו זיתים קרוב לבית חיילים זרקו פתאום גז מדמיע לכיוון שלנו. אני, הגיסות שלי והילדים הקטנים שלנו ברחנו הבייתה וחיכינו שם עד שהגז התפוגג.

כבר שבוע שהחיילים מגיעים כל יום לבניין שבו אנחנו גרים עם עוד בני משפחה ועולים לגג. הם נשארים שם מ-6:00 בבוקר ועד 22:00 בלילה. הם יורים מהגג אש חיה באוויר, וכל הזמן עולים ויורדים במדרגות הפנימיות של הבניין.

לפני יומיים, בשעות הצהריים של ה-3.11.19, כשהילדים חזרו מבית הספר, שני חיילים שהיו על הגג שלנו ירדו וניסו לחסום להם את המעבר. הילדים ברחו. אחרי כמה זמן אחד החיילים חזר לבניין ושאל את גיסי, מוחמד, בן 35, שעמד בכניסה, ומה שהבין ממנו שהוא שואל על הילדים, כשגיסי אמר שהם בתוך הבית אחד החיילים השליך רימון גז לכניסה של הבניין. כשהרחתי את הגז הכנסתי את הילדים מהר לחדר פנימי, סגרתי את הדלת ושמתי להם על האף נייר מבושם. ואחרי שעתיים בערך, שני החיילים עלו בחזרה לגג של הבניין. עד היום יש ריח של גז בכניסה לבניין שלנו.

בתי משפחת דענא. ברקע ההתנחלות קרית ארבע. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 28.11.19

חיילים תקפו שניים מבני משפחת דענא ברימוני הלם וגז מדמיע, 4.11.19

באירוע נוסף, שתועד גם הוא בווידאו, נכנסו חיילים, בסביבות השעה 17:00, למתחם של כמה מבתי משפחת דענא המורחבת, בטענה שהם מחפשים אחר מיידי אבנים. כשהתפתח ויכוח בינם לבין אחד מבעלי הבתים, עדנאן דענא, בן 55, השליך לעברו אחד החיילים רימון הלם. לאחר שהחיילים יצאו מהמתחם, כשהם מלווים בצעקות הדיירים, השליכו שניים מהם רימון הלם נוסף וכן רימון גז לעבר בני המשפחה, שנאלצו להימלט לתוך אחת הדירות.

בעדות שמסר ב-12.11.19 לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש תיאר עדנאן דענא, בן 55, נשוי ואב ל-11 ילדים, מנהל בית ספר יסודי, את מה שאירע:

עדנאן דענא. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 28.11.19

ביום שני, 4.11.19, בסביבות השעה 17:00, הייתי אצל ההורים שלי וישבתי איתם ועם עוד כמה מבני המשפחה. שוחחנו ושתינו תה ואז הופיעו פתאום בכניסה לבית ארבעה חיילים. יצאתי מהסלון וניגשתי לדלת. שאלתי את החיילים "מה העניין?" ואחד מהם, שנראה לי כמו המפקד, שאל אותי בחזרה בלגלוג: "מה העניין?" עניתי לו "העניין אצלכם, כי אתם אלה שבאתם עד לבית שלנו".

המפקד טען שילדים מהשכונה זרקו אבנים. הוא ושאר החיילים היו עצבניים ותוקפניים ועצבניים. אחרי ויכוח קצר הם התרחקו בערך 40 מטרים, בכיוון הכביש. הלכתי אחריהם כדי לוודא שהם אכן מסתלקים.

ראיתי את גיסתי מאי מצלמת בווידיאו את החיילים. החיילים נעצרו כשהגיעו לרחוב הראשי. אני ומאי עמדנו בחצר, בכניסה לבניין שלנו, במרחק של כמה מטרים מהחיילים. פתאום, בלי שום סיבה, המפקד זרק רימון הלם מתחת לרגליים שלי. הרימון התפוצץ ורעש אדיר הדהד לי באוזניים.

הייתי בהלם, כשקלטתי מה קורה צעקתי על המפקד ושאלתי אותו למה הוא עשה את זה. עוד לפני שהוא ענה לי חיילים אחרים זרקו עוד רימוני הלם וגם רימוני גז מדמיע לכיוון שלנו.

ברחנו לתוך הבית של ההורים שלי וסגרנו את הדלת כדי להתגונן מהגז המדמיע שהתפשט בחצר.

חיילים פשטו על חתונה של שניים מבני משפחת דענא, תקפו את החוגגים בגז מדמיע ורימוני הלם וירו ירי חי באוויר, 24.10.19

ביום חמישי, ה-24.10.19, בשעות הערב, התארגנה משפחת דענא לחגוג את כלולותיהם של שניים מבני המשפחה ובחירות לבם באירוע שכלל סעודה והופעה של זמר. במהלך היום הציבו כמה מבני המשפחה במה ליד בתיהם. חיילים שהגיעו לשכונה הורו להם לפרק את הבמה, אך בני המשפחה התעלמו, והחיילים איימו עליהם כי יישאו בתוצאות לכך.

בסביבות השעה 23:00, בעיצומה של החתונה, פשטו עליה חיילים כשהם יורים באוויר ומשליכים רימוני הלם וגז מדמיע. בתגובה, השליכו לעברם כמה מהנוכחים כסאות. כמה מהחיילים עלו לגג אחד הבתים והשליכו גם משם רימוני הלם וגז מדמיע . לפחות עשרה מבני משפחת דענא נפגעו משאיפת הגז והועברו לטיפול בבית החולים.

סמיח דענא, בן 51, נשוי ואב לארבעה ילדים, סוחר, תיאר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-28.10.19 כיצד הרס הצבא את חתונת בנו:

סמיח דענא

זו הייתה החתונה של הבן שלי, זייד, בן 19 ושל בן אחי, ספוואן, בן 20. החגיגה התחילה באולם רחוק מהבית, באזור 1H, והסעודה התקיימה אחר-כך, ברחוב מול הכניסה לבית שלנו, בשכונת אל-חריקה.

כבר במהלך ההכנות הגיעו חיילים וניסו למנוע מהצעירים להקים את הבמה בשביל הזמר. הבחורים התעלמו מהם והחיילים איימו עליהם שהם יהיו אחראים למה שיקרה בלילה, ורשמו את הפרטים שלהם.

אני והאחים שלי הגענו לשם מהאולם בסביבות השעה 22:00 והמסיבה התחילה. בערך שעה אחר-כך חיילים התחילו להתפרס באזור. פחדנו שהדברים יסתבכו אז ביקשנו מהזמר לרדת מהבמה ומהאורחים להיכנס לאולם שליד הרחבה כדי לאכול ארוחת ערב.

בזמן שהאורחים התחילו להיכנס לאולם חיילים התחילו לדחוף אותם, לזרוק רימוני הלם וגז מדמיע ולירות באוויר. בתגובה הצעירים זרקו עליהם כיסאות פלסטיק ואז החיילים הכו כמה מהם עם קתות הרובים שלהם.

ניסיתי להרגיע את הבחורים וגם צעקתי על החיילים וביקשתי שייתרחקו. ראיתי חיילים רצים לבניין שמול הבית שלנו. הם עלו לגג והמשיכו להשליך משם רימוני הלם וגז מדמיע לרחוב.

הגז חדר לתוך הבתים ולתוך האולם שבו כבר שמנו את הכול על השולחנות. החיילים השליכו עוד ועוד רימוני הלם וגז מדמיע וירו ירי חי באוויר. בינתיים הגיעו אמבולנסים. פרמדיק מתנדב שהגיע איתם התעלף בגלל הגז. עזרתי בהגשת עזרה ראשונה לילדים ולנשים שנפגעו משאיפת גז ופינינו אותם לאמבולנסים.

אחרי שעה בערך גם אני שאפתי כבר יותר מדי גז. נפלתי על הרצפה והתקשיתי לנשום, ולקחו אותי באמבולנס לבית החולים "מוחמד עלי אל-מוחתסב" בדרום העיר. נתנו לי שם עזרה ראשונה והעבירו אותי לבית החולים הממשלתי "עלייא". הרופאים רצו שאשאר שם תחת מעקב אבל זה היה ערב החתונה של הבן שלי והתעקשתי לחזור הביתה. אבי החתן חייב להיות נוכח. בסביבות השעה 6:00 בבוקר שחררו אותי על אחריותי.

כשחזרתי הביתה הבנתי שיותר מעשרה מבני המשפחה הועברו לבית החולים, בהם אימא שלי, בת 70, ובן אחי, בן חודשיים. כולם סבלו משאיפת גז. עד עכשיו אני משתעל ויש לי כאבים בחזה. חלק מהמכוניות שחנו באזור ניזוקו מרימוני הגז שהחיילים זרקו באותו לילה.

אנחנו סובלים מהתקפות יומיומיות של מתנחלים וחיילים אבל הלילה הזה היה הלילה הכי קשה שעבר עלינו, במיוחד בגלל האווירה החגיגית והשמחה שכולנו הרגשנו עד שהחיילים הרסו הכול. זה היה יכול להיגמר באסון.

מתנחלים תקפו באבנים בתי משפחת דענא, 16.9.19

ביום שני, 16.9.19 , בסביבות השעה 20:30, תועדו ארבעה מתנחלים במרחק של כ-250 מטר מהגדר החוצצת בין שכונת אל-חריקה להתנחלות קריית ארבע מיידים אבנים לכיוון אחד מבתי משפחת דענא. לאחר כשעתיים הגיעו למקום שני אוטובוסים שמהם ירדו עשרות מתנחלים, וחלקם הצטרפו ליידוי האבנים והטיחו קללות בתושבי שכונת אל-חריקה. חיילים ושוטרי מג"ב שהגיעו למקום הצטרפו למתקפה והשליכו רימוני גז מדמיע לשכונת אל-חריקה.

מאי דענא, בת 28, נשואה ואם לשלושה ילדים, עקרת בית, סיפרה בעדות שמסרה ב-19.9.19 לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי:

ביום שבת, 14.9.19, בסביבות השעה 20:30, ארבעה מתנחלים שעמדו על גבעה בהתנחלות קריית ארבע התחילו ליידות אבנים על אחד מבתי המשפחה שלי. לקחתי מיד את המצלמה שלי, עליתי לגג הבניין שמול זה שבו אני גרה, והתחלתי לצלם. בינתיים הגיעו שני אוטובוסים שמהם ירדו כמה עשרות מתנחלים. חלק מהם התחילו גם ליידות אבנים ולקלל. האבנים פגעו בחלונות הבתים שלנו והחבטות היו כל-כך חזקות שהרגשנו כאילו יורים עלינו.

חמי התחיל לצעוק על המתנחלים בניסיון להרחיק אותם ולהפסיק את יידוי האבנים. בעלי, סמיח, התקשר לכמה גורמים כדי שיתערבו, ביניהם הצלב האדום ומנהלת התיאום והקישור הפלסטינית. הרבה חיילים ושוטרי מג"ב הגיעו לאזור אבל המתנחלים המשיכו ליידות אבנים מולם והם לא ניסו להרחיק אותם. במקום זה, החיילים התחילו לירות רימוני גז מדמיע על בתים בשכונה. הגז התפשט ולא יכולתי להמשיך לצלם מגג הבניין אז ירדתי לאחת הדירות שם, שממנה יכולתי לראות את מה שקרה בחוץ. הילדים שלי, ג'אסר, בן ארבע ושווק, בת שנתיים, היו אתי ופחדו מהצעקות של המתנחלים ומהחבטות של האבנים על החלונות. ניסיתי להרגיע אותם ותוך כדי כך להמשיך לצלם.

המתנחלים המשיכו ליידות אבנים במשך שעה בערך, ומיד אחרי הצבא פשט על בתים בשכונה עד אחרי השעה 23:00 בערך. ההתקפות של המתנחלים על השכונה חוזרות על עצמן כל הזמן ותמיד הצבא מגבה אותם ותוקף אותנו עם ירי גז מדמיע. זה כבר הפך לשגרה יומיומית כמעט. קורה פה הרבה שאנשים נפגעים משאיפת גז וצריך לפנות אותם לטיפול בבית החולים.

בגלל ההתקפות של המתנחלים בעלי והאחים שלו התקינו סורגים על כל החלונות, ובגלל זה למרבה המזל לא נשבר פה אף חלון בהתקפה.

מתנחלים תוקפים באבנים את בית משפחת דענא בשכונת אל-חריקה בחברון. מתוך תיעוד וידיאו, 6.7.19

מתנחלים תקפו באבנים בית משפחת דענא, 6.7.19

ביום שבת, 6.7.19, החל בסביבות השעה 19:00 בערב, תיעדה מתנדבת בצלם מאי דענא בווידיאו כחמישה מתנחלים שיידו אבנים במשך כחצי שעה לכיוון אחד מבתי משפחתה ומכלאת צאן הצמודה לבית. חייל שנכח במקום לא נקף אצבע. בתגובה החלו ילדים מהשכונה ליידות אבנים בחזרה על המתנחלים. בשלב זה התערב הצבא וכ-20 חיילים נכנסו לשכונה והחלו לרדוף אחר הילדים כשהם משליכים ברחובות רימוני גז מדמיע ורימוני הלם ברחובות. רק בסביבות השעה 23:00 עזבו החיילים את השכונה.

דלאל דענא, בת 35, נשואה ואימא לשישה ילדים, בחודש השמיני להריונה, עקרת בית, תיארה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-9.7.19 את מה שאירע:

ב-6.7.19, בערך בשעה 19:00, הייתי בחצר של הבית עם הילדים שלי, בתול, בת 12, תאמר, בן 8, מוחמד, בן שנתיים וחצי. בצמוד לבית שלנו בנו את הגדר של ההתנחלות קריית ארבע. פתאום נפלה אבן ממש בינינו. כמה מתנחלים צעירים התחילו לצרוח עלינו. הם זרקו עוד ועוד אבנים. הילדים נבהלו והתחילו לצעוק ולבכות. הכנסתי אותם מיד הביתה וניסיתי להרגיע אותם.

אחר-כך יצאתי מהר מהבית למכלאת הצאן שלנו, שהמתנחלים יידו אבנים גם עליה. הבן שלי, עודיי, בן 17, האכיל שם את הצאן. קרוב משפחה שלנו, עדנאן, בן 55, רץ לשם והוציא את עודיי, ותוך כדי כך המתנחלים המשיכו ליידות אבנים לשם ועל חלונות הבית שלי. זה נמשך ככה חצי שעה בערך. חייל שעמד שם לא עשה כלום. כשילדים מהשכונה התחילו לזרוק אבנים בחזרה על המתנחלים, המתנחלים ברחו לראש הגבעה שבהתנחלות והמשיכו לזרוק אבנים משם.

האבנים פגעו בחלונות של הבית וזה הפחיד מאוד את הילדים שלי. למרבה המזל, אחרי שמתנחלים שברו את החלונות שלנו בעבר, בעלי, נאייף, התקין עליהם סורגים. בכל זאת, המתנחלים הצליחו לשבור את החלון שבשירותים ואבנים חדרו פנימה.

אחר-כך הגיעו הרבה חיילים, בערך עשרים, והתחילו לרדוף אחרי הילדים מהשכונה שזרקו אבנים, ולזרוק רימוני גז מדמיע והלם. אני בהריון, ובאזור התפשט הרבה גז. חששתי לעובר שלי. ניסיתי להרגיע את הילדים שפחדו מהחבטות של האבנים על החלונות ומהצעקות של המתנחלים.

 

סרטונים אחרונים