דילוג לתוכן העיקרי

"הרס עצמי": עיריית ירושלים מאלצת תושבים פלסטינים להרוס את בתיהם במו ידיהם

בשנת 2019 חלה עלייה משמעותית במספר הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים שנאלצו להרוס בעצמם את בתיהם או חלקים מהם – לאחר שבנו אותו ללא היתר בנייה. התושבים בחרו בדרך זו כדי להימנע מתשלום של עשרות א...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

"הרס עצמי": עיריית ירושלים מאלצת תושבים פלסטינים להרוס את בתיהם במו ידיהם

בשנת 2019 חלה עלייה משמעותית במספר הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים שנאלצו להרוס בעצמם את בתיהם או חלקים מהם – לאחר שבנו אותו ללא היתר בנייה. התושבים בחרו בדרך זו כדי להימנע מתשלום של עשרות אלפי שקלים לעירייה, שהיה מושת עליהם במקרה שזו הייתה מבצעת את ההריסה. מתחילת השנה ועד ל-31.3.19 נהרסו באופן זה במזרח ירושלים 15 בתי מגורים, חלקים משני בתים נוספים וכן חנות ומוסך. מעשי ההרס הותירו 69 בני אדם, בהם 40 קטינים, ללא קורת גג.

שנה סה"כ יחידות דיור שנהרסו תוכן - הריסות שבוצעו בידי הבעלים אנשים שאיבדו את ביתם קטינים שאיבדו את ביתם
2017 61 9 (15%) 155 86
2018 57 10 (18%) 144 58
2019 (עד סוף מארס 2019) 27 15 (56%) 115 61

 

הבנייה הנרחבת ללא היתרים במזרח העיר היא תוצאה ישירה של מדיניותן של כל הרשויות הישראליות, אשר יצרו במכוון מצוקת בנייה חריפה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, אל מול בנייה נרחבת והשקעות עצומות בשכונות שהוקמו עבור האוכלוסייה היהודית. כחלק ממדיניות זו, ישראל גם הפקיעה למעלה משליש מהשטח שסיפחה ובנתה עליו 11 שכונות שנועדו לאוכלוסייה היהודית בלבד (שמעמדן על פי המשפט הבינלאומי זהה לזה של ההתנחלויות בשאר הגדה המערבית).

בכל הנוגע לאוכלוסייה הפלסטינית פעלה ישראל בדיוק הפוך: היא ביטלה את כל תכניות המתאר הירדניות שהיו תקפות בשטחים שסופחו. רק בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת הכינה עיריית ירושלים תכניות מתאר לכל השכונות הפלסטיניות במזרח העיר שמטרתן העיקרית הייתה להגביל את הבנייה בהן. המאפיין הבולט ביותר של תכניות אלה הוא היקף השטחים העצום שהוגדר כ"שטח נוף פתוח" שהבניה בו אסורה: נכון לשנת 2014 היקפם של שטחים אלה בשכונות הפלסטיניות עומד על כ-30%. תכניות אלה מייעדות כ-15% בלבד משטחי מזרח ירושלים (שהם כ-8.5% מכלל השטח המוניציפאלי) למגורים עבור התושבים הפלסטינים, שכיום מהווים כ-40% מאוכלוסיית העיר. אמצעי נוסף ששימש את ישראל לצמצום היקף הקרקעות העומד לרשות האוכלוסייה הפלסטינית הוא הכרזה על גנים לאומיים במזרח העיר, במטרה לחסום באופן כמעט מוחלט בנייה ופיתוח עירוני בתחומיהם.

מציאות זו אינה מותירה לתושבי מזרח ירושלים כל ברירה אלא לבנות ללא היתר. על-פי הערכות של עיריית ירושלים נבנו במזרח ירושלים בשנים האחרונות, ללא היתר, בין 15,000 ל-20,000 בתי מגורים. אלפי פלסטינים בעיר חיים תחת איום מתמיד בהריסת בתיהם או בתי העסק שלהם ובמקרים רבים הרשויות מיישמות איומים אלה או כופות על בעלי הבתים להרוס אותם בעצמם. מתחילת שנת 2004 ועד לחודש מארס 2019 הרסה עיריית ירושלים 830 בתי מגורים, ו-120 בתים נוספים נהרסו בהוראתה על-ידי בעליהם. בכך הותירה העירייה בכוונה תחילה 2,927 בני אדם ללא קורת גג, 1,574 מהם קטינים.

ישראל אינה רואה בתושבי מזרח ירושלים בני אדם שווי זכויות אלא אנשים שהיא חותרת לסלק מבתיהם היות שהם עומדים בדרכה למימוש שאיפותיה לייהד את העיר. לצורך כך נוקטת ישראל בשיטות שונות – כולן בלתי חוקיות: היא מונעת במכוון מפלסטינים לבנות בעיר למגורים ולצרכים אחרים, מוציאה צווי הריסה לבתים שהוקמו ללא היתר מחוסר ברירה והורסת מדי שנה עשרות מהם. מדיניות זו, שנועדה לטהר חלקים מהעיר מפלסטינים, מיושמת על ידי ישראל מאז כבשה את הגדה וסיפחה את מזרח ירושלים וכפרים שסבבו אותה לשטחה שלה.

במהלך החודשים ינואר-מארס השנה גבה תחקירן בצלם, עאמר עארורי, עדויות מפלסטינים תושבי מזרח ירושלים שנאלצו להרוס במו ידיהם את בתיהם. להלן תיאורי המקרים וקטעים מהעדויות :

דירת בנו של ג'מיל מסאלמה, לאחר שהחל בתהליך ההריסה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 16.2.19

משפחת מסאלמה, סילוואן, 22.1.19

משפחת מסאלמה גרה מאז שנת 1936 בשכונת ואדי חילווה, בסילוואן. ג'מיל מסאלמה, בן 58, נשוי ואב ל-13 ילדים , נישא בשנת 1985 ומאז גר עם אשתו בבית הוריו שכבר הלכו לעולמם. בשנת 1999 הוסיף מסאלמה מרפסת לבית הוריו, אך זו נהרסה בידי העירייה בשנת 2005 בטענה שנבנתה ללא היתר.

לפני כחמש שנים בנה ג'מיל מסאלמה דירה קטנה מעל ביתו עבור בנו אדם, שנישא זמן קצר לאחר מכן וכיום הוא בן 28 ואב לילד בן ארבע. סמוך למועד הבנייה קיבלה המשפחה צו הריסה לדירת החדר, אך התעלמה ממנו ולא ערערה עליו בפני הרשויות. ב-15.1.19 קבלה המשפחה צו הריסה נוסף שהוציאה העירייה, ובו נדרשה להרוס את דירת החדר בעצמה או לשלם עלות ההריסה בידי העירייה - 80 אלף ש"ח. ב- 22.1.19 החלו ג'מיל מסאלמה ובניו להרוס את הדירה, אך טרם השלימו את העבודה.

נקודת התנחלות ליד בית משפחת מסאלמה. צילום: עאמר עאורי, בצלם, 16.2.19

בעדות שמסר ב-16.2.19, תיאר ג'מיל מסאלמה כיצד נאלץ להרוס את ביתו של בנו:

ג'מיל מסאלמה

לפני כמה שנים בניתי דירה קטנה מבלוקים ועץ, בשטח של 55 מ"ר, בשביל שהבן שלי אדם יגור בה אחרי שיתחתן. מאז הוא התחתן ונולד לו ילד לפני ארבעה שנים. העירייה הוציאה כמובן צו הריסה לדירה כבר לפני ארבע שנים בערך, אבל ב-15.1.19 קיבלנו צו חדש שבו נאמר שאנחנו צריכים להרוס אותה או שהעירייה תהרוס ונצטרך לשלם את עלות ההריסה - 80 אלף שקלים.

ב-22.1.19 הרסתי את הגג של הדירה ואדם ואשתו עברו לגור איתנו בבית. עוד לא סיימתי את ההריסה. אני צריך להרוס גם את הקירות לפני שהעירייה תבוא להרוס בעצמה, אחרת אצטרך לשלם להם על זה. אני מחכה שהבנים שלי יהיו פנויים לעזור לי כדי שלא אצטרך לשכור פועלים ולהוציא עוד כסף. נגרמו לי כבר מספיק נזקים כספיים ונפשיים מהעניין.

אדם עובד כפועל בניין וההכנסה שלו נמוכה. כרגע הוא גר אתנו בבית, אבל יש לנו בסך הכול שלושה חדרי שינה, מקלחת, מטבח וסלון. הקציתי לו, לאשתו ולבן שלהם את הסלון, והבית נהיה צר. כרגע אנחנו 10 נפשות בבית, כולל שלושה קטינים, כי חלק מהילדים כבר התחתנו ועזבו את הבית. אני לא יודע כמה זמן נוכל לסבול את המצב הזה וכמה זמן אדם והמשפחה שלו יסתדרו עם חדר אחד, כשהם חולקים איתנו את המקלחת והמטבח. אני מנסה לעזור לו כמה שאני יכול אבל יש גבול לסיבולת של כל אדם.

קרוב משפחה של עאמר אבו חוסיין מסייע בהריסת החדרים. התמונה באדיבות המשפחה

משפחת אבו חוסיין, ג'בל אל-מוכבר, 2.2.19

בשנת 1996 בנו שלושת האחים מחמוד, נאסר ונג'יב אבו חוסיין , שלושה בתים על חלקת קרקע שירשו מאביהם, שבמרחק של כ-3 קילומטר ממנה הקים הצבא את מחסום א-סוואחרה א-שרקייה. באותה שנה, לאחר שסיימו את הבנייה, קיבלו האחים צו הריסה מטעם משרד הפנים. הם פנו לעורך דין אשר הצליח להביא להקפאת הצו, בכפוף לתשלום קנס של 35 אלף ש"ח עבור כל אחד מהבתים ולפתיחה בהליכים להסדרת הבנייה. לאחר שנה של מאבקים משפטיים עבר התיק לעיריית ירושלים, שהודיעה שהקרקע מוגדרת כשטח ירוק ואינה מיועדת לבנייה. לשלושת הבתים נשקפת עד היום סכנת הריסה.

בין השנים 2016 ו-2018 בנו עמאר (33) וח'אלד (23) אבו חוסיין, בניו הנשואים של מחמוד, שני בתים ליד בית הוריהם. עם תום הבנייה, בשנת 2018, קיבלו הבנים צו הריסה. ההריסה נדחתה בשל מאבק משפטי שניהלה המשפחה, אך בחודש ינואר 2019 הוציאה העירייה צו הריסה חדש לשני הבתים. ב-2.2.19 נאלצו הבנים להרוס בעצמם את בתיהם, כדי להימנע מתשלום בסך 80 אלף ש"ח לעירייה לכיסוי עלויות ההריסה.

בעדות שמסר ב-14.2.19, תיאר עמאר אבו חוסיין כיצד נאלצו הוא ואחיו להרוס את בתיהם במו ידיהם:

בשנת 2013 התחתנתי ושכרתי דירה בג'בל אל-מוכבר. לא יכולתי לבנות מעל הבית של ההורים כי הוצא נגדו צו הריסה ולא רציתי לקחת סיכון. במשך שישה חודשים שילמתי דמי שכירות של 1,600 שקל לחודש ואז החלטתי שעדיף בכל זאת לבנות דירה קטנה על גג הבית שלהם וכך עשיתי.

בשנת 2016 אני ואחי ח'אלד התחלנו לבנות עוד שתי יחידות דיור ליד הבית של ההורים. לקח לנו שנתיים לבנות את הדירות. עבדנו יום ולילה וחסכנו כסף עד שב-2018 השלמנו את הבניה. היה עצוב מאוד כשבאותה שנה, 2018, קיבלנו צו הפסקת עבודה לשתי הדירות מעיריית ירושלים. פנינו לעורך דין שניהל הליך משפטי, והצליח לדחות את ההריסה כמה פעמים עד שבחודש ינואר 2019 קיבלנו צו הריסה חדש לשתי הדירות שלנו. הם נתנו לנו ארכה של שבוע לבצע את ההריסה בעצמנו, ומפני שריחפה מעלינו סכנת הריסה, עזבתי עם משפחתי את הדירה ועברנו לגור בשכירות בג'בל אל-מוכבר.

הדחפור ששכרה המשפחה הורס את החדרים. התמונה באדיבות המשפחה

ביום שני, 2.2.19, אני והאחים שלי התחלנו להרוס את שתי הדירות. התחלנו עם כלי עבודה ידניים ואחר כך השתמשנו בדחפור. עלה לנו 12 אלף שקל להרוס אותן. אם העירייה הייתה מבצעת את ההריסה היינו משלמים 80 אלף שקל. לכן העדפנו להרוס בעצמנו ולחסוך כסף.

אני יודע שבזבזתי 150 אלף שקל כשהסתכנתי ובניתי בית על קרקע שהוגדרה כשטח ירוק. עד היום אני מחזיר חובות על הוצאות הבנייה. אבל הבעיה היא לא אצלי אלא במדיניות של העירייה, שלא נותנת פתרונות דיור לזוגות הצעירים. למה הם לא מכינים תכניות מתאר לשכונות הפלסטיניות? למה הם מאלצים את התושבים לבנות ללא היתר?

חורבות דירותיהם של בני משפחת אדכיידכ. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 16.2.19

משפחת אדכיידיכ, ראס אל-עמוד, 4.2.19

משפחת אדכיידיכ מונה שש נפשות, וגרה מזה כעשרים שנה בבית שכור בשכונת ראס אל-עמוד. בשנות התשעים קנתה המשפחה את זכויות הבנייה על גג ביתה של משפחה אחרת בראס אל-עמוד, וכן שטח אדמה בחצר הבית. בדצמבר 2018 בנתה המשפחה שתי דירות על הגג, אחת עבור ההורים וילדיהם ואחת עבור הבן מאאמון, בן 27, העומד להינשא בקרוב. כמו כן הקימה המשפחה מחסן על הקרקע שרכשה בחצר. אולם, עוד בטרם הספיקו בני המשפחה לעבור לדירותיהם החדשות, קיבלו צו הריסה מהעירייה.

מאממון אדכיידיכ שכר פועלים וב-4.2.19 החל בהריסת שתי הדירות. הוא הרס תחילה את הדירה שיועדה להוריו ותכנן להמשיך במלאכה אך ב-12.2.19 הגיעו לבית דחפורי העירייה והרסו את הדירה שיועדה לו ואת המחסן.

בעדות שמסר ב-16.2.19 תיאר מאאמון אדכיידיכ, בן 27, רווק, עובד במאפייה, את שאירע:

הדירות לאחר שמאמון א-דכיידיכ החל בהריסתן

ב-4.2.19 התחלתי להרוס את הדירות בעזרת פועלים. השתמשנו בכלים ידניים כי הן נבנו מעל הבית של השכנים. עבדנו בזהירות כדי לא לפגוע בבית שלהם ולקח לנו בערך שמונה ימים להרוס רק את הדירה של ההורים.ואז ב-12.2.19, הגיעו פתאום אנשי העירייה עם דחפורים ורצו להרוס את הדירה שלי ואת המחסן.

אמרתי להם שסיימתי להרוס דירה אחת ושאני מתכוון להשלים את הריסת הדירה השנייה והמחסן. הסברתי שאני חושש משימוש בדחפור בגלל שהבית נמצא בקומה שנייה ושאני לא רוצה לפגוע בשכנים שבקומה הראשונה. הם לא הקשיבו, ודחפור של העירייה התחיל להרוס את הדירה שלי ואת המחסן.

כל מה שנשאר משתי הדירות והמחסן זה ערימות של הריסות. כל דירה הייתה בשטח של 80 מ"ר והמחסן היה בשטח של 60 מ"ר בערך. הנזק שספגנו מוערך ב-250 אלף שקל בערך. אני מתחתן בקרוב ולמרות שאני במצב נפשי לא טוב לא אדחה את החתונה. התחלתי לחפש דירה בשכירות וזה לא פשוט, כי הדירות בירושלים יקרות. אני פועל וההכנסה שלי מוגבלת, אני מפחד שאצטרך לשלם לעירייה את עלות ההריסה כי לא הספקתי להרוס את הכל.

משפחת סובח, א-שיאח (ראס אל-עמוד), 5.2.19

מוסטפא סובח, בן 55, נשוי ואב לחמישה ילדים, רכש בשנות התשעים קרקע בשטח של חצי דונם בשכונת א-שיאח, והקים עליה בית בשטח של 80 מ"ר. זמן קצר לאחר מכן הוא הוסיף על אותה קרקע דירת חדר בה גרים בתו זינב ושלושת ילדיה, בני שנה עד שבע. בעלה, תושב חברון, שוהה עמם בסופי השבוע. במהלך השנים הוסיף מוסטפא לביתו שני חדרים נוספים ושירותים.

לפני שמונה שנים קיבלו בני המשפחה צו הריסה ראשון, לדירתה של זינב ולתוספות הבנייה. מוסטפא סובח שכר עורך דין והגיש בקשה להיתר בנייה בצירוף תכניות, אך בקשתו נדחתה. במהלך השנים התנהלו בבית המשפט מספר דיונים לגבי צו ההריסה ובאחרון שבהם נקבע כי ההריסה תידחה ל-13.3.19. למרות זאת, הגיע בתחילת פברואר פקח עירייה לבית המשפחה והודיע לבני המשפחה כי אם לא יהרסו את הבית בעצמם לאלתר העירייה תהרוס אותו והם יידרשו לשאת בעלות ההריסה, בסך 150 אלף ש"ח.

ב-5.2.19 הרס מוסטפא סובח את תוספת הבנייה ואת דירת החדר של בתו ומשפחתה. ב- 12.2.19 הגיע לבית פקח מטעם העירייה כדי לוודא שההריסה אכן בוצעה, ומסר למוסטפא סובח צו הריסה חדש, למבנה המקורי ולמוסך שתחתיו.

מוסטפא סובוח על חורבות הדירה שבנה לבתו ולילדיה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 13.2.19

בעדות שמסר ב-13.2.19, סיפר מוסטפא סובח כיצד הוא ומשפחתו עומדים להיוותר ללא קורת גג:

לפני שבע שנים הבת שלי, זינב, עברה לגור בדירה החדשה שבניתי לה מאחורי הבית שלנו. בעלה, שהוא תושב חברון, ביקר בסופי שבוע. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים. צו ההריסה הראשון הגיע לפני שמונה שנים, בעילה של בנייה ללא היתר. שכרתי עורך דין שהצליח לדחות את ביצוע ההריסה. בנוסף פניתי למהנדס שהכין עבורי תכנית בנייה, כדי להגיש בקשה להיתר בנייה. אבל התכנית נדחתה.

עורך הדין שלי אמר לי שהוא הצליח לדחות את ביצוע ההריסה עד ל-13.3.19, אבל פתאום בתחילת החודש הזה, חודש פברואר, הגיע פקח של העירייה ודרש ש ממני להרוס בעצמי את הבית שלי, אחרת יגיעו דחפורים של העירייה ויהרסו אותו ואז אני אצטרך לשאת בהוצאות ההריסה.

ב-5.2.19 התחלתי להרוס בעצמי, ידנית, את תוספת הבנייה. את הדירה השנייה, שבה גרה הבת שלי זינב, הרסתי בעזרת דחפור.

עכשיו קיבלתי עוד צו הריסה ואני עובר את התקופה הכי גרועה בחיים שלי. כבר הרסתי בעצמי את התוספת ואת הבית של הבת שלי. עכשיו אני צריך להרוס גם את מה שנשאר מהבית שלי. במשך שמונה שנים שילמתי לעירייה קנסות בסך של 68 אלף שקל. זה בנוסף לכסף ששילמתי לעורך דין ולמהנדס, שמסתכם בעשרות אלפי שקלים. גם ההריסה שביצעתי בעצמי עלתה לי 35 אלף שקל, כי הייתי צריך לשכור דחפור ופועלים. איפה בדיוק העירייה רוצה שאנחנו נגור?

זינב סובח תיארה בעדות שמסרה ב-26.2.19 כיצד נאלצה לצפות בהריסת ביתה:

יום אחד הגיע הרגע הקשה שפחדתי ממנו כל השנים. אבא שלי הודיע לי שלא נותרה לנו שום ברירה ואנחנו מוכרחים להרוס בעצמנו את שתי הדירות. הרגשתי כאב עמוק וייאוש. הסתכלתי על הילדים שלי והייתי מאוד עצובה. חשבתי לעצמי מה צופן להם העתיד? הרגשתי תחושה של כישלון, כי לא הצלחתי לספק למשפחה שלי ביטחון ומקלט.

ביום ההריסה עמדתי ביחד עם הילדים שלי והסתכלנו על ההריסה. אימא שלי ביקשה שניכנס לבית שלהם כדי שהילדים לא יראו איך הורסים להם את הבית. אבל אני נשארתי שם, כדי לראות ולהתאבל על הבית, חיבקתי את ילדיי ובכיתי בכי מר.

עכשיו אנחנו גרים עם ההורים בבית הישן. שכר דירה מינימלי בירושלים עומד על 2,500 שקלים לחודש, שזה מה שאני מרוויחה בחודש בעבודה שלי בחלוקת עיתונים. גם לבעלי יש הכנסה נמוכה. בבית של ההורים כבר יש חמש נפשות, ויחד איתנו זה תשע נפשות בבית קטן מאוד. זה מאוד צפוף.

לוחות הבטון שנותרו לאחר שחוסאם אל-עבאסי נאלץ להרוס חלק מביתו. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 9.3.19

משפחת אל-עבאסי, ראס אל-עמוד, 2.3.19

חוסאם עבאסי, בן 31, נשוי ואב לילדה, עובד כפועל בניין. בשנת 2013, לפני נישואיו, הוא החל לבנות לעצמו דירה מעל בית אביו, אך נאלץ להפסיק את העבודה מסיבות כספיות. בשנת 2015 התחתן אל-עבאסי ובשל מחירי הדיור הגבוהים, נשאר להתגורר בבית ההוריו יחד עם אשתו.

בשנת 2016, לאחר שאשתו הרתה, החליטו הבני זוג להשלים את בניית הדירה שעל גג בית ההורים ואף להרחיבה. באותה שנה עברו חוסאם ואשתו לגור בביתם החדש. בינואר 2019 הגיע פקח מטעם עיריית ירושלים והודיע לבני המשפחה כי עליהם להרוס את הבית, וכי אם לא יעשו כן הוא ייהרס בידי העירייה והם יידרשו לשאת בעלויות בסך 80 אלף שקלים. ב-2.3.19 הרס חוסאם את ביתו.

 

בעדות שמסר ב-9.3.19, תיאר חוסאם אל-עבאסי את ההריסה העצמית:

חוסאם אל-עאבסי עם בתו רפיף. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 9.3.19

לפני חודש, הגיע פקח מטעם עיריית ירושלים ומסר לי צו הריסה עבור התוספת שבניתי. גם את החלק הראשון של הבית בניתי ללא רישיון, כי העירייה לא נותנת היתרי בנייה בשכונות הפלסטיניות. ב-2.3.19 נאלצתי להרוס את הבית בעצמי, כי אם העירייה הייתה מבצעת את ההריסה הייתי צריך לשלם את העלות - 80 אלף שקלים. הרסתי את החדר של הבת שלי בת השנתיים וחצי, רפיף, את הסלון, את השירותים ואת המרפסת. עכשיו אני גר בחלק הישן יותר של הבית שהתחלתי לבנות ב-2013, שכולל חדר אחד, מטבח ושירותים.

אמנם הפסדתי בערך 150 אלף שקל, אבל הפגיעה הנפשית יותר קשה. החוויה הזאת תלווה אותי תמיד, בכל פעם שאסתכל בחלק ההרוס של ביתי.

משפחת ג'עאביס (שאפיטה), ג'בל אל-מוכבר, 9.3.19

אילהאם וסעאדה, בני 35 ו-38 בהתאמה, הורים לשבעה ילדים בני 18-4, גרו במשך 18 שנה בשכירות בבתים שונים במזרח ירושלים. בסוף שנת 2017 קנו אחיה של אילהאם חלקת אדמה בג'בל אל-מוכבר על-מנת שהיא ובני משפחתה יוכלו להקים שם את ביתם.

במארס 2018 עברה המשפחה לגור בביתה החדש, אך עד מהרה קיבלה צו מעיריית ירושלים המורה לה להרוס את הבית עד ל-10.3.19. חודש לפני התאריך המיועד הגיע פקח עירייה לבית והודיע לבני המשפחה כי אם לא יהרסו את ביתם בעצמם עד למועד זה העירייה תבצע את ההריסה והם יידרשו לשלם את עלותה, בסך 50 אלף שקלים. ב-9.3.19 הגיעו אחיה של אילהאם לבית עם דחפור והרסו אותו.

חורבות בית משפחת ג'עאביס. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 9.3.19

בעדות שמסרה ב-9.3.19 תיארה אילהאם ג'עאביס, נשואה ואם לשבעה ילדים בני 18-14 את אובדן ביתה:

הבוקר, 9.3.19, האחים שלי הביאו דחפור והרסו את הבית. בינתיים אני, בעלי והילדים עברנו לגור בבית שכור בשטח של 70 מ"ר. זה פתרון זמני עד שנמצא בית גדול יותר. הפסדנו יותר מ-200 אלף שקלים על הבית, בנוסף לעלות של הקרקע שקנינו. העירייה טוענת שמדובר בשטח ירוק ושאסור לנו לבנות עליו. הילדים שלי לא מבינים למה הרסו לנו את הבית ונאלצנו לעבור. הם דורשים לחזור לבית הקודם.

יחד עם הבית נהרס החלום שלי, לגור בבית ששייך לי, ולא בבית שכור. כולנו מיואשים עכשיו. הלילה יהיה הלילה הראשון שלי מחוץ לבית שלנו, בבית השכור, וזה גורם לי עצב וכאב.

סרטונים אחרונים