דילוג לתוכן העיקרי

הצבא התעמר במשפחה החיה באזור הנמצא כביכול בשליטת הרשות הפלסטינית בחברון תוך הפעלת אלימות קשה

הנאא וג'מאל כראמה, בני 39 ו-49 בהתאמה, וששת ילדיהם: ג'מיל, בן עשרים, ג'נה, בת 19, עות'מאן, בן 16, בראאה, בת 13, מואאמן בן עשר ותסנים בת חמש, גרים באזור ואדי אבו כתילה שבצפון מערב העיר חבר...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

הצבא התעמר במשפחה החיה באזור הנמצא כביכול בשליטת הרשות הפלסטינית בחברון תוך הפעלת אלימות קשה

הנאא וג'מאל כראמה, בני 39 ו-49 בהתאמה, וששת ילדיהם: ג'מיל, בן עשרים, ג'נה, בת 19, עות'מאן, בן 16, בראאה, בת 13, מואאמן בן עשר ותסנים בת חמש, גרים באזור ואדי אבו כתילה שבצפון מערב העיר חברון, באזור 1H הנמצא כביכול בשליטת הרשות הפלסטינית. בין התאריכים 25.8.18 ל-20.9.18 הגיעו חיילים לבית המשפחה ארבע פעמים באישון לילה.

ב-25.8.18 בשעה 1:30 לפנות בוקר, הגיעו לבית המשפחה חיילים, מסרו לשני בני הזוג זימון לחקירת שב"כ למחרת וצילמו את האב כשהזימון בידו. החיילים דרשו לצלם כך גם את האם אך היא סירבה והם ויתרו. למחרת, בסביבות השעה 22:00, לאחר שהשניים לא התייצבו לחקירה, הגיעו שוב חיילים לבית. הפעם החיילים תקפו חלק מבני המשפחה, ערכו חיפוש בבית והפכו אותו על פיו ואז עצרו את האב ג'מאל והחרימו את מכוניתה של המשפחה. זמן קצר לאחר שעזבו את הבית הודיעו ידידים למשפחה כי החיילים נטשו את מכוניתם בדרך לאחר שהתקלקלה. ג'מאל כראמה הוחזק במעצר עד ל-30.8.18. כעשרה ימים לאחר ששוחרר הגיעו שוב חיילים לבית המשפחה והחרימו בשנית את מכוניתה.

ב-19.9.18, בסביבות השעה 23:30, התקשר לג'מאל כראמה אדם שהציג עצמו כקצין שב"כ ודרש לדעת מדוע הוא ואשתו לא התייצבו לחקירה בהתאם לזימון שנמסר לבני הזוג ב-25.8.18. כשהשיב כראמה כי הוא מוכן להיחקר אך אשתו לא תתייצב הודיע לו הקצין כי חיילים יגיעו לבית המשפחה עוד באותו לילה כדי לעצור את אשתו. ואכן, למחרת לפנות בוקר, הגיעו עשרות חיילים אל הבית. מה שהתחולל לאחר מכן היה חריג בחומרתו גם בתוך שגרת האלימות אליה חשופים תושבי הגדה כדבר שבשגרה. 

באותו בוקר, בסביבות השעה 4:00, כבר היו בני המשפחה ערים והתארגנו לקראת יציאה של הילדים (כולל הבוגרים שבהם) לטיול בישראל עם קרובי משפחה. באותה שעה הקיפו את הבית עשרות חיילים. החיילים דפקו בדלת ולאחר שבני המשפחה התעכבו בפתיחה חבטו בה בפטיש עד שנשברה ונתקעה. כשפתחו אותה בני המשפחה לבסוף גררו החיילים מיד את אבי המשפחה החוצה, נכנסו והחלו לתקוף ולהכות בני משפחה אחרים. בסופו של דבר עצרו החיילים את האב, האם והבן הבכור ג'מיל, והובילו אותם לג'יפים שחנו ליד הבית.

Thumbnail
תסנים כראמה בת החמש, מבעד לדלת ששברו החיילים. צילום: ג'נה כראמה, 20.9.18

בדרכם, חלפו החיילים על-פני קרובי משפחה של בני משפחת כראמה שיצאו לרחוב לשמע צעקות בני המשפחה. אחד החיילים השליך רימון הלם שנפל מתחת לכיסא הגלגלים של סמיר כראמה, בן 30, והתפוצץ לידו. סמיר כראמה נפל על פניו וכשאחיינו זוהיר כראמה בן ה-13 ניסה לסייע לו תקפו החילים גם אותו וכן בני משפחה נוספים שנחלצו לעזרתם. בתום האירוע נזקקו שבעה מבני משפחת כראמה המורחבת לטיפול רפואי בבית החולים עאליה בחברון. רובם טופלו בגין חבורות, אחד בשל סדק בפרק כף היד ואחד בשל חתך באוזנו. 

Thumbnail
עלאא כראמה, שנפגע באוזנו. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 23.9.18

בסופו של דבר עזבו החיילים את המקום כשהם לוקחים עמם את ג'מאל והנאא כראמה ובנם ג'מיל, שאותו נטשו בסמוך ליציאה הצפון מערבית מחברון. ההורים נלקחו למשטרת עציון, שם נחקרה הנאא על הכרותה עם נשים אחרות המוחזקות במעצר, ומשם לתחנת המשטרה של קריית ארבע, שם האשימו אותה החוקרים בהשתתפות בפעילויות אסורות ובפגיעה בביטחון האזור. ג'מאל נחקר במשטרת קריית ארבע בטענה שתקף חייל במהלך הכניסה לביתו באותו בוקר. הנאא כראמה שוחררה בשעות אחר הצהריים בערבות של 3,000 שקלים ונמסר לה זימון לדיון בבית המשפט, שבוטל מאוחר יותר. ג'מאל כראמה שוחרר באותו ערב בערבות של 500 שקלים וקיבל גם הוא זימון להתייצב, שנה לאחר מכן, בבית המשפט.

כניסת חיילים לבית באישון לילה הפכה לחלק משיגרת החיים, לא רק אצל בני משפחת כארמה אלא עבור כל תושבי הגדה המערבית. כניסות אלו, גם באזורים הנמצאים כביכול בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית, מתבצעות מבלי שהחיילים נזקקים לצווי חיפוש, בכל עת ובכל מקום שהצבא קובע, בהתאם לסמכויות הגורפות והשרירותיות שצבא לקח לעצמו. לפעולות אלה, שנועדו בבירור להטיל אימה על התושבים, אין שום הצדקה.

בעדויות שמסרו לתחקירני בצלם מנאל אל-ג'עברי ומוסא אבו השהש תיארו בני המשפחה את ליל הבלהות: 

Thumbnail
ג'מאל כראמה ליד דלת השירותים ששברו החיילים. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 24.9.18

ג'מאל כראמה סיפר בעדות שמסר ב-23.9.18: 

ביום רביעי, ,19.9.18 בערך בשעה 23:30, קצין שב"כ התקשר לטלפון של אשתי וביקש לדבר איתי. בהתחלה הוא שאל "מה שלומך" ואז למה אני ואשתי לא הגענו לפגישה עם השב"כ. עניתי לו שאני מוכן לבוא אבל אני לא מוכן להביא את אשתי. הוא התעצבן והתחיל לאיים שהחיילים יפשטו על הבית שלנו לעצור אותנו ואז ניתק. 

ביום חמישי בערך בשעה 4:00 לפנות בוקר היינו ערים כי הילדים עמדו לצאת לטיול. שמענו רעש של מנוע בחוץ וחשבנו שהאוטובוס של הטיול הגיע. ג'מיל יצא החוצה וחזר מיד וצעק "צבא! צבא!". החיילים דפקו על הדלת. תסנים הקטנה התחילה לצרוח. הרמתי אותה כדי שתירגע קצת וניגשתי לחלון שמשקיף על הכניסה לבית. ראיתי את החיילים מקיפים את הבית ואחד מהם כיוון אליי את הרובה. ביקשתי ממנו לחכות רגע עד שהנשים ישימו כיסויי ראש, אבל הם לא חיכו והמשיכו לדפוק בכוח על הדלת. הילדים נבהלו וגם אנחנו פחדנו שהם ייכנסו ויתנפלו עלינו אז היססנו לפתוח. החיילים התחילו לשבור את הדלת עם פטיש תוך כדי שאני מדבר איתם ומבקש מהם להירגע, אבל זה לא עזר והם המשיכו. הילדים צעקו לשכנים לעזרה. הדלת נשברה ונתקעה בגלל הדפיקות של החיילים אבל בסוף הבן שלי ג'מיל הבן הצליח לפתוח אותה. 

Thumbnail
הנזק בחדר הישרותים של משפחת כארמה. צילום: ג'נה כראמה, 20.9.18

החיילים המשיכו לחבוט בדלת וקבוצה אחרת של חיילים נכנסה פנימה והתפרשה בתוך הבית. חמישה מהם התנפלו עליי, הפילו אותי והמשיכו להכות אותי ולבעוט בי. ראיתי חייל אחר מתנפל על הבת שלי ג'נה שצלמה בווידיאו את מה שקורה. החייל החזיק אותה מהצוואר, משך אותה וגרר אותה לחיילת שתפסה לה את הידיים מאחורי הגב והתחילה להכות אותה. חייל נתן לעות'מאן אגרוף בפנים ואז שני חיילים אחרים גררו אותו לאחד החדרים.  חיילים אחרים גררו את ג'מיל לחדר האמבטיה. ראיתי את אשתי מנסה לחלץ את הילדים מידי החיילים, ובו בזמן גם להגן עליי ולהרחיק ממני את החיילים. אחת החיילות התנפלה על אשתי וגררה אותה אל מחוץ לבית.

ארבעה חיילים תפסו אותי בידיים וברגליים וזרקו אותי מחוץ לבית. הם אזקו לי את הידיים, שמו לי כיסוי עיניים והכניסו אותי לג'יפ, שבו היו לפחות שישה שוטרי משמר הגבול. הג'יפ התחיל לנסוע ותוך כדי הנסיעה, שנמשכה עשרים דקות בערך, הם הרביצו לי עם הקנה של הרובה בכל הגוף וגם בגב ודרכו עליי. אמרתי להם שעברתי ניתוח ביד וברגל שמאל וביקשתי שלא ייפגעו בי שם אבל דווקא שם חטפתי הרבה מכות. 

הנאא כראמה סיפרה בעדות שמסרה ב-23.9.18: 

החיילים דפקו על הדלת חזק בזמן שניסיתי לשים מהר כיסויי ראש ולגשת לפתוח. בעלי דיבר איתם מהחלון ואמר שהוא בא לפתוח את הדלת. הוא היה לחוץ כי תסנים, הילדה הקטנה שלנו, בת חמש, בכתה מאוד ונצמדה אליו. החיילים לא הפסיקו לחבוט בדלת בתוקפנות עד שהם שברו את שמשת הזכוכית הקטנה שלה. הדלת נתקעה מהחבטות שלהם, אבל בסוף ג'מיל הצליח לשחרר ולפתוח אותה. כעשרה חיילים נכנסו לבית, ואחד מהם תקף את ג'מיל, ואז כמה חיילים גררו אותו לחדר האמבטיה. בינתיים החיילים האחרים התנפלו על בעלי ובעטו ברגליים שלו. חייל אחר רדף אחרי מואאמן בן העשר, תפס אותו, הכה אותו ונתן לו אגרוף בצוואר. הילדים הקטנים צעקו ובכו. חיילת תפסה את הבת שלי ג'נה והחזיקה אותה בכוח בזמן שחיילים גררו את ג'מאל החוצה. את עות'מאן בן ה-16 החיילים גררו לתוך אחד החדרים בבית.

ואז חיילת גררה אותי החוצה. צעקתי "הילדים שלי! הילדים שלי!" וביקשתי ממנה שתיתן לי להישאר איתם אבל היא המשיכה לגרור אותי עד שהגענו לאחד מהג'יפים הצבאיים שחנו בחוץ והחיילים זרקו אותי לתוכו. החיילים הביאו לג'יפ גם את הבן שלי ג'מיל, עם ידיים אזוקות ועיניים מכוסות. הם הכו אותו בתוך הג'יפ, לידי, ואז לקחו אותו לג'יפ אחר. הם כיסו לי את העיניים ואזקו לי את הידיים מלפנים עם אזיקי מתכת. 

ג'נה, בת 19, סיפרה ב-24.9.18 על שאירע לאחר שהוריה נעצרו: 

אחרי שהחיילת שהחזיקה אותי עזבה אותי, נכנסתי לחדר האורחים ושמעתי חייל אומר לאמא שלי שהיא חייבת לבוא איתם. הבנתי שעוצרים אותה. בכיתי וצעקתי שאני רוצה להיפרד מאמא. אחד החיילים דחף אותי אחורה וחיילת אחרת הובילה את אמא החוצה. כבר לא יכולתי לראות אף אחד מההורים שלי. הייתי בהלם ובכיתי. בחדר היו עדיין שני חיילים ופתאום אחד מהם תפס אותי בצוואר ודחף אותי. נפלתי על הרצפה. אחר כך התקדמו ליציאה מהבית ואני והאחיות שלי הלכנו אחריהם. ראינו חמישה חיילים מרביצים לאחי ג'מיל והתחלנו לצעוק. אחרי כמה דקות החיילים לקחו את ג'מיל. ניסינו לצאת אחריהם אבל אחד מהם חסם לנו את הדרך, סגר את הדלת וצעק עלינו להיכנס פנימה. אחותי הקטנה, תסנים, צעקה ובכתה כל הזמן הזה וקראה "אמא, אמא". ניסיתי להרגיע אותה ואמרתי לה שאם היא לא תהיה בשקט לא אקח אותה לטיול ואז היא השתתקה.

אלה היו רגעים מפחידים בשבילנו. 

כמה מקרובי המשפחה שנזעקו למקום בשל הצעקות סיפרו בעדויות שמסרו לתחקירני בצלם על תקיפתם בידי החיילים:

נאאילה כראמה, בת 28, נשואה ואם לשלושה ילדים בני 13-5, בהם זוהיר, סיפרה בעדות שמסרה ב-23.9.18: 

Thumbnail
סמיר כארמה. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 23.9.18

הפשיטות של הצבא הישראלי על הבתים שלנו כבר הפכו לשגרה. הם מתפרצים לבית שלנו מאוחר בלילה, מטרידים אותנו ומפחידים את כולם, ובמיוחד את הילדים הקטנים. בחודשים האחרונים זה קרה לעיתים קרובות יותר. 

ביום חמישי, ה-20.9.18, הבן שלי מוחמד, בן תשע, העיר אותי אחרי 4:00 לפנות בוקר ואמר שהצבא בחוץ. כולנו התעוררנו. פחדנו שהם יפרצו לתוך הבית וכשראינו שהם לא נכנסים יצאנו לחצר.  ראינו עשרות חיילים מקיפים את האזור. אחד מהם כיוון נשק לגיס שלי, עלאא, והורה לנו להיכנס בחזרה הביתה, אבל שמענו צעקות לעזרה מהבית של ג'מאל כראמה, בן דוד של בעלי, ובעיקר צרחות של אשתו הנאא. לא הסכמנו להיכנס כי דאגנו להם. ניסינו להתקרב לבית של ג'מאל, אבל החיילים לא נתנו לנו לעבור. 

כשהחיילים יצאו מהבית של ג'מאל והנאא הם עברו לידנו ואחד מהם זרק רימון הלם שנפל מתחת לכיסא הגלגלים של גיסי סמיר. הרימון התפוצץ וסמיר נפל עם הפנים על הריצפה. כולם התחילו לצעוק על החיילים, והבן שלי, זוהיר, בן 13, ניגש לדוד שלו כדי לעזור לו לקום, אבל חמישה חיילים גררו אותו ממנו מהר והתחילו להכות אותו. כשבעלי סאמר ניסה להגן עליו החיילים התנפלו גם עליו. הם בעטו בו והיכו אותו עם קתות הרובים שלהם. 

מועתז, הבן של גיסתי, שהתארח אצלנו באותו הלילה, בן 27, ניסה להתערב ולהגן על סמיר וזוהיר ואז החיילים תקפו גם אותו. הוא הצליח להיחלץ מהם ולברוח לתוך הבית שלנו.

ראיתי את הבן הקטן שלי, מוחמד, בן תשע, צורח ובוכה בהיסטריה ובורח לבית ורצתי אחריו. מועתז היה בסלון ונאנק מכאב. מאוחר יותר התברר שכשהחיילים הכו אותו עם קתות הרובים שלו נסדקה לו עצם ביד. 

אחר כך החיילים הסתלקו. המראה של החיילים מכים את הבן שלי ואת בעלי והפחד של מוחמד לא יוצאים לי עד עכשיו מהראש. הם זרקו את רימון ההלם על סמיר שיושב בכיסא גלגלים בלי שום הצדקה. הם היו כל כך תוקפניים, בלי שום סיבה. אנחנו כבר לא מרגישים בטוחים אפילו בתוך הבתים שלנו ולא יכולים להירגע. הלילות עוברים עלינו בפחד מפשיטות של חיילים. 

זוהיר כראמה  בן ה-13 סיפר בעדות שמסר ב-24.9.18:

Thumbnail
זוהיר כראמה. צילום: ג'נה כראמה. 24.9.18

כשהחיילים יצאו מהבית של ג'מאל הם היו אלימים מאוד והורו לנו להיכנס הביתה. פתאום ראיתי חייל זורק רימון הלם שהתפוצץ מתחת לכיסא הגלגלים של הדוד שלי, סמיר. הכיסא התהפך והוא נפל. כעסתי וניגשתי לעזור לו לקום ואז אחד החיילים תפס אותי חזק ביד ימין. ניסיתי להשתחרר והוא גרר אותי כמה מטרים משם ואז באו עוד כמה חיילים והתנפלו עלי במכות. נפלתי והחיילים בעטו בי והכו אותי עם אגרופים ועם קתות הרובים. שני הדודים שלי עלאא וסלמאן חילצו אותי מהם והכניסו אותי הביתה. הלחי הימנית שלי התנפחה והיו לי כאבים בכל הגוף. 

אחרי שהחיילים עזבו אבא הסיע אותי ואת  הדוד שלי עלאא שנפצע באוזן ובני הדודים  שלי מועתז ועו'תמאן לבית החולים עאליא בחברון. 

מועתז כראמה,  בן 27, בן דודו של זוהיר, סיפר בעדות שמסר ב-2.10.18:

התעוררתי מצרחות מכיוון הבית של הדוד ג'מאל. לא ידעתי למה הם צועקים. התלבשתי מהר ויצאתי לרחוב. ראיתי ליד הבית חמישה או שישה קרובי משפחה שלי, שנראו עצבניים. היו שם גם הרבה חיילים. החיילים ניסו לגרום לקרובי המשפחה שלי להיכנס הביתה ואחד מהם זרק רימון הלם מתחת לכיסא הגלגלים של הדוד סמיר, שנפל מהכיסא עם הפנים על הקרקע. ראיתי את זוהיר מתקרב ואז חמישה או שישה חיילים התנפלו עליו והתחילו להכות אותו. 

החיילים המשיכו לנסות להכניס אותנו לבתים. אני סירבתי ואז חייל תקף אותי ונתן לי אגרופים בכתף ובחזה. ברחתי לכיוון הבית של סבא שלי וארבעה חיילים רדפו אחרי ותקפו אותי. נפלתי וכשקמתי אחד החיילים הכה אותי עם קת הרובה שלו במפרק יד שמאל. כאב לי מאוד. אחר כך נכנסתי לבית והחיילים עזבו אותי. יותר מאוחר בבית החולים התברר שיש לי סדק במפרק כף ידי השמאלית.  וקיבעו לי את היד עם גבס. 

ג'נה כראמה סיפרה עוד בעדותה:

אחרי שהחיילים עזבו הדוד שלי סמיר, שגר לידינו קרא לי. למרות כל מה שקרה הדודים שלי ניסו להרגיע אותי ולשכנע אותי שהכול יהיה בסדר ושנצא לטיול. בהתחלה סירבתי, אבל הם אמרו לי שאבא שלי אמר להם לא לבטל את הטיול. 

רבע שעה אחרי שהחיילים עזבו ג'מיל התקשר ואמר שהם השאירו אותו באמצע הדרך, בשכונת פרש אל-הווא, וביקש שנבוא  לאסוף אותו. הדוד שלי עבד א-סלאם אסף אותו ואז הסיע אותנו לבית החולים עאליא בחברון. עשו לנו בדיקות וצילומי רנטגן. לכולנו היו חבלות קלות, חוץ מבן הדוד שלי מועתז שהיה לו סדק ביד ושמו לו גבס. אחר-כך חזרנו הביתה ב-7:00 ויצאנו לטיול. חזרנו הביתה ב-23:00. בזמן שהיינו בהרצליה אמא התקשרה ואמרה שהיא שוחררה. שאלתי אותה על אבא והיא אמרה שאמרו לה שהוא משתחרר. כשחזרתי הביתה הוא כבר היה בבית. 

 

ג'מאל כראמה הוסיף בעדותו:

הבת הקטנה שלי תסנים נתקפת עכשיו חרדה בכל פעם שמישהו מגיע לבקר אותנו. אני לא מבין למה הם התנכלו למשפחה שלנו. למה הפעילו נגדנו את הטרור הזה ועצרו אותנו, ובכלל בשביל מה זימנו אותנו לפגישה בשב"כ.

תיעוד וידיאו: ג'נה כראמה

סרטונים אחרונים