דילוג לתוכן העיקרי

התקיפות המשולבות של המתנחלים והצבא על הכפר עוריף נמשכות ללא הפרעה

הכפר עוריף, השוכן מדרום-מערב לעיר שכם ומונה כ- 3,600 תושבים, סובל כבר שנים רבות מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים בשל קרבתו להתנחלות יצהר ולמאחזיה. התנחלות הוקמה בשנת 1983 במרחק של כקילומט...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

התקיפות המשולבות של המתנחלים והצבא על הכפר עוריף נמשכות ללא הפרעה

הכפר עוריף, השוכן מדרום-מערב לעיר שכם ומונה כ- 3,600 תושבים, סובל כבר שנים רבות מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים בשל קרבתו להתנחלות יצהר ולמאחזיה. התנחלות הוקמה בשנת 1983 במרחק של כקילומטר בלבד מאדמותיו החקלאיות של עוריף. רוב התקיפות מבוצעות בשטחים החקלאיים הסמוכים למגדל המים של הכפר, הניצב במרחק של כ-500 מטר מבתיו המזרחיים.

בחודשים האחרונים תיעד בצלם שלוש תקיפות מתנחלים במקום, חלקן בהשתתפות פעילה של חיילים: במארס מתנחלים תקפו תושבים בכפר וחיילים שנלוו אליהם ירו למוות באחד התושבים ופצעו נער בן 14, באפריל מתנחלים כרתו 57 עצים באדמות של תושבי הכפר וניקבו צמיגים של רכב ומשאית. ובתחילת יוני מתנחלים פצעו רועה צאן ותקפו תושבים נוספים וחיילים הצטרפו לתקיפה פצעו תושב נוסף.

מאז תיעד בצלם ארבעה אירועים נוספים: באחד תקפו מתנחלים ואנשי כוחות הביטחון תושבים בעוריף והמתנחלים אף הציתו 159 עצי פרי. בשני אירועים פגעו מתנחלים במכוניות של תושבי הכפר: שרפו שתיים והשחיתו את צמיגיהן של שתיים, ובאירוע נוסף הקימו סככת עץ על אדמות פרטיות של תושבי הכפר.

התקיפות החוזרות ונשנות של מתנחלים מיצהר ומאחזיה על עוריף והכפרים הפלסטיניים הסמוכים לה, נועדו לנשל את תושביהם מעוד ועוד קרקעות באזור זה, ולספחן בפועל להתנחלויות. באופן הזה מנושלים הפלסטינים לא רק מאדמותיהם, אלא גם מפרנסתם. התנהלות כוחות הביטחון, הכוללת מתן שירותי אבטחה לתוקפים והשתתפות פעילה בתקיפות, מוכיחה שוב ושוב לפלסטינים שחייהם, ביטחונם ורכושם הם הפקר. התקפות אלה כבר הפכו לשגרה אלימה, אבל העובדה שהפכו לשגרה אינה גורמת להן להיות חמורות פחות. להפך: התמשכותה של מציאות זו היא בלתי מתקבלת על הדעת – והיא חושפת את העובדה שאין המדובר בגחמה חולפת, אלא במדיניות אלימה ומשולבת, בה המדינה – באמצעות הצבא והמתנחלים – פועלת לאורך זמן ובכוח כדי לנשל כמה שיותר פלסטינים, לגרום להם "לעזוב מרצון" את אדמותיהם ולהשתלט עליהן.

להלן תיאור האירועים וחלק מהעדויות שתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, גבתה מתושבי הכפר:

Thumbnail
הכתובת "יהודים לא שותקים" שרוססה על גדר בעוריף. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 28.6.18

28.6.18: מתנחלים השחיתו צמיגי מכוניות וריססו סיסמאות

ב-28.6.18 לפנות בוקר הגיעו מתנחלים לבית משפחת ר'אלב בפאתיו הצפון-מזרחיים של הכפר, ניקבו את כל הצמיגים בשתי המכוניות של המשפחה וריססו על קיר סמוך את הכתובת "יהודים לא שותקים". משם המשיכו המתנחלים ללול יונים בבעלות תושב הכפר מוחמד ספדי, עליו ריססו את הכתובת: "כאן גרים אויבים לגרש או להרוג", ו"וזכרת כי ה' אלוהיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".

ר'אלב עאמר, בן 59, נשוי ואב לחמישה, סיפר בעדות שמסר לבצלם ביום האירוע:

הבוקר בשעה 6:30 אני והבן שלי מחמוד, בן 25, יצאנו מהבית כרגיל כדי לנסוע לעבודה ברמאללה. כשיצאנו ראינו שכל ארבעת הצמיגים של שתי המכוניות שלנו, שחנו מול הבית, היו מפונצ'רים. התקשרתי מיד משטרת עוריף, למשרד הקישור הפלסטיני ולמועצת הכפר.

עאדל אל-עאמר ממועצת הכפר הגיע אלינו מיד והציע שנעשה סיור כדי לראות אם רוססו סיסמאות. במרחק של פחות מ-30 מטר מהבית, ראינו כתובת בעברית על קיר תומך של הכביש שמוביל לבית ובמרחק של בערך 500 מטרים ממזרח לבית שלי מצאנו עוד כתובות בעברית על לול יונים ששייך לאחד מתושבי הכפר. לבן שלי היו צמיגים חלופיים בשביל האוטו שלו, אז הוא החליף את כל הצמיגים ונסע לעבודה. אני נשארתי בבית ואיבדתי את יום העבודה כי לא היו לי צמיגים וגם כדי לחכות לנציגים של הקישור הישראלי.

Thumbnail
הסיסמאות שריססו מתנחלים על לול היונים. צילום: סלמא א-דיבעי, 28.6.18

4.7.18: מתנחלים הקימו מבנה עץ על אדמות הכפר

ב-4.7.18 לפנות בוקר הגיעו כשישה מתנחלים מלווים בחיילים לאדמות הכפר והקימו סככת עץ במרחק של כ-500 מטר מבתים הנמצאים באחת השכונות המזרחיות של הכפר. תושבי הכפר ניסו לסלק את המתנחלים מהמקום, אולם החיילים ירו לעברם של כדורי גומי והשליכו רימוני גז מדמיע. מאז הקמת הסככה המתנחלים שוהים בה בכל יום. תושבי הכפר חוששים שבמקום מוקמת נקודת התנחלות חדשה בגיבוי הצבא.

Thumbnail
הסככה שהקימו המתנחלים על אדמות הכפר. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 9.7.18

6.7.18: תקיפת מתנחלים וחיילים שבירת ושריפת 159 עצים

ב-6.7.18 בסביבות השעה 15:00 הגיעו כארבעים מתנחלים מלווים בכ-10-8 חיילים ושוטרי מג"ב לאדמות הכפר במרחש של כ-100 מטר מבתיה של שכונה נוספת בצדו המזרחי כפר. רוב המתנחלים היו רעולי פנים וחלקם נשאו מקלות עץ וצינורות ברזל. המתנחלים החלו להבעיר שדות ולכרות עצים, ובהדרגה הגיעו למקום כ-15 חיילים ושוטרי מג"ב נוספים. תושבי הכפר שהבחינו במתרחש הזעיקו תושבים נוספים ויידו אבנים לעבר המתנחלים בניסיון להרחיקם. אנשי כוחות הביטחון השליכו על התושבים רימוני גז מדמיע וירו עליהם כדורי גומי, כשהם פוצעים את אחד התושבים בראשו. הפצוע פונה לטיפול רפואי בבית החולים רפידיא בשכם. בנוסף עיכבו אנשי כוחות הביטחון צלם עיתונות תושב הכפר שניסה לתעד את האירועים, ואזקו אותו בידיו.

לקראת סוף האירוע נכנסו המתנחלים ואנשי כוחות הביטחון לשכונת המגורים. המתנחלים יידו אבנים על תושבים ואנשי כוחות הביטחון השליכו לעברם רימוני גז מדמיע. העימותים נמשכו עד שעות הערב המוקדמות. מאוחר יותר גילו התושבים כי המתנחלים שברו ושרפו 159 עצים ששייכים לחמש משפחות מהכפר. רוב העצים שהושחתו היו עצי זית, והשאר עצי תאנה, שקדיות ורימון וכן גפנים. רכב כיבוי אש ישראלי שהגיע למקום כיבה את האש רק בסמוך לסככת העץ שהקימו המתנחלים יומיים קודם לכן על אדמות הכפר.

Thumbnail
עצים ששרפו המתנחלים בעוריף. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 9.7.18

סמיר סוואלמה, בן 62, נשוי ואב לשלושה, פנסיונר, תיאר את השתלשלות האירוע בעדות שמסר ב-8.7.18:

ביום שישי, 6.7.18, בשעה 15:00 בערך, הייתי בבית ושמעתי אנשים מדברים בקול בחוץ. הסתכלתי מהחלון וראיתי עשרות מתנחלים מבעירים אש באדמה שלנו, במרחק של מאה מטרים מהבית שלי בערך. אני לא יודע למה הם עשו את זה. רובם כיסו את הפנים שלהם עם החולצה, וחלק מהם החזיקו מקלות עץ וצינורות ברזל. הם התקדמו לכיוון שלנו עם ליווי של כמה חיילים. עקבנו אחרי המתרחש דרך החלון. ראיתי שהמתנחלים גם שברו עצי זית.

אחר-כך, כשהמתנחלים והחיילים התקרבו יותר לאזור הבית שלנו, פתחתי את החלון וצעקתי לאחד החיילים: "תראו מה שהם עושים! הם שוברים את עצי הזית ושורפים אותם". אבל החייל לא עשה להם כלום, צעק עליי ואמר לי להיכנס בחזרה הביתה. ראיתי איך המתנחלים שוברים עצים גם באדמה של השכנים שלנו, מוחמד שחאדה ועיסאם א-ספדי.

כמה מתושבי הכפר הגיעו למקום, כדי לכבות את השריפות ולהרחיק את המתנחלים, והתפתחו עימותים בינם לבין החיילים, שניסו למנוע מהתושבים להגן על האדמות שלהם ולכבות את האש. החיילים התקרבו לבתי התושבים, לכיוון הבית שלי, ירו כדורי גומי ואש חיה באוויר וזרקו רימוני גז מדמיע. המתנחלים נשארו במרחק של עשרים מטרים מאחורי החיילים בערך, והמשיכו להרוס את העצים בלי הפרעה. העימותים נמשכו עד שהגיעו עוד חיילים שהרחיקו את המתנחלים, זרקו הרבה רימוני גז מדמיע לכיוון התושבים וירו אש חיה באוויר.

למחרת הלכתי עם אשתי לאדמה שלנו, במרחק של 100 מטר מהבית בערך, כדי לבדוק את מצב העצים. שרפו לנו שבעה עצי זית, תשע שקדיות, שלוש גפנים ושני עצי תאנה. כל העצים האלה נשרפו מול העיניים שלנו בלי שיכולנו להציל אותם.

Thumbnail
עץ זית ששברו המתנחלים בעוריף. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 9.7.18

אחמד ספדי, בן 20, רווק, פועל בניין, סיפר כיצד נפצע בראשו במהלך העימותים בעדותו מה-8.7.18:

כששמעתי על העימותים הגעתי לאזור וראיתי כמה תושבים מהכפר מיידים אבנים על מתנחלים שהצליחו להתקרב לאזור הבתים כדי להרחיק אותם. ראיתי גם שיש כמה מוקדים של שריפות באדמות של התושבים. החיילים ירו כדורי גומי וזרקו רימוני גז לעבר תושבים מהכפר, אבל לא עשו שום דבר למתנחלים. להפך – הם הגנו עליהם. בכל פעם שניסינו להרחיק את המתנחלים מהמקום החיילים ירו עלינו כדורי גומי. התקרבנו למתנחלים, ואז כשהחיילים ירו עלינו, ברחנו כדי להתחבא בין הבתים באזור, והחיילים התקרבו לבתים והמשיכו לירות אש חיה וכדורי גומי לכיוון שלנו ממרחק של שלושים מטר בערך. פתאום הרגשתי כאב חזק בראש והתחיל לרדת לי הרבה דם. פינו אותי באמבולנס של הסהר האדום לבית החולים רפידיא בשכם, ושם קבעו שנפגעתי מכדור גומי, שלא חדר לראש. הרופא עשה לי תפרים ושוחררתי בערך ב- 21:00 באותו ערב.

אסעד עודה, בן 23, צלם עיתונות עצמאי תושב עוריף, סיפר בעדות שמסר לבצלם ב-8.7.18 כיצד החיילים מנעו ממנו לתעד את העימותים ועיכבו אותו במשך שעה:

כשהגעתי לאזור ראיתי את מתנחלים, שוטרי מג"ב וחיילים וראיתי אש במרחק של קילומטר בערך מזרחית למאגר המים של עוריף. היה שם גם רכב כיבוי אש ישראלי שכיבה את האש שהגיעה עד מבנה עץ קטן שהמתנחלים הקימו באדמות הכפר, במרחק של 500 מטר מבתי הכפר. לבשתי ווסט של עיתונאי אבל כשהתחלתי לצלם, במרחק של כמה מטרים מהחיילים, הם צעקו עלי. המשכתי והחיילים לא היו מרוצים והתחילו להתקדם לכיוון שלי. ניסיתי להתמקם במקום אחר בזמן שתושבים מהכפר ניסו להתחמק מהירי של החיילים. החיילים והמתנחלים התקרבו יותר ויותר לבתים. החיילים ירו גז מדמיע ואש חיה באוויר ולכיוון שלנו. הם היו במרחק של עשרים מטר ממני. כשניסיתי לצלם כמה מתנחלים ששברו עצי זית נצמדו אלי שני שוטרי מג"ב. אחד מהם החזיק לי את היד מאחורי הגב ואמר לשני בעברית לשים לי אזיקונים מפלסטיק ולקחת אותי למקום. הבנתי שהם עוצרים אותי.

הם אזקו לי את הידיים ורצו להוביל אותי לכיוון המתנחלים. סירבתי והם העמידו אותי ליד מאגר המים של הכפר. ראיתי איך המתנחלים ממשיכים לשרוף עצים של תושבים, ולשבור שתילי זית ואת שוטרי משמר הגבול מסתכלים עליהם ולא עוצרים אותם. הייתה גם קבוצה אחרת של חיילים שעמדה בין המתנחלים לתושבי הכפר ומנעה מהתושבים להתקרב ולמנוע מהם להרוס את העצים.

עיכבו אותי שם בערך שעה, ואז הגיעו שני חיילים שהורידו לי את האזיקונים ושיחררו אותי. החלטתי לחזור הביתה כי בשלב הזה העימותים עברו מאזור האדמות לבין הבתים של התושבים, ואין איך לצלם במצב כזה חוץ מלהצמד לחיילים. ברור שהם לא היו נותנים לי לעשות את זה, וגם לא רציתי להסתכן בירי או בתקיפה של מתנחלים.

Thumbnail
המכוניות השרופות של זיאד שחאדה, ליד ביתו. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 15.7.18

13.7.18: מתנחלים שרפו שתי מכוניות וריססו סיסמאות

שבוע לאחר מכן, ב-13.7.18, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, מתנחלים שרפו שתי מכוניות ששייכות לזיאד שחאדה, תושב עוריף שביתו ניצב על הכביש המחבר בין עוריף לעסירה אל-קיבלייה, וריססו על גדר בית המשפחה את המילה "תיזהר" בערבית ולידה מגן דוד. הבית נמצא במרחק של כקילומטר וחצי מההתנחלות יצהר.

בעדות שמסר לבצלם ב-15.7.18 סיפר שחאדה, בן 33, נשוי ואב לשניים, מורה בבית ספר בכפר עוורתא, על הרגעים שבהם גילה את ההצתה ועל השפעת האירוע עליו ועל משפחתו:

Thumbnail
זיאד שחאדה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 15.7.18

ביום שישי, 13.7.18 בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, חזרתי הביתה ממסיבה לכבוד חתונה של חבר שלי. החנתי את מכונית הסיטרואן מול הבית. אחרי שהתקלחתי אשתי רג'אא אמרה לי שהיא שמעה קולות בחוץ, ואז שמענו פיצוץ. הסתכלתי מהחלון בסלון וראיתי ששתי המכוניות שלי עולות באש. ראיתי שני מתנחלים הולכים במרחק של בערך 20 מטר מהבית שלי צפונה, לכיוון ההתנחלות יצהר. צעקתי לעזרה לשכן שלי, מחפוז שחאדה. צעקתי מתוך הבית כי פחדתי שנשארו עוד מתנחלים באזור אבל הוא לא התעורר ונאלצתי לצאת לקרוא לו. ביקשתי מאישתי לנעול מיד את הדלת אחריי. ניסיתי לכבות את האש עם צינור מים מהגינה אבל לא היו מים. דפקתי על הדלת של השכן עד שהוא התעורר. לא הצלחנו להביא מים. האש התגברה. ניסינו להשתמש במטפים. בינתיים הגיעו עוד כמה קרובי משפחה מהכפר ועזרו לנו לכבות את האש. אחרי בערך ארבעים דקות הגיעה כבאית. האש כבר כילתה את שתי המכוניות לגמרי. ראינו שריססו גרפיטי בערבית - "תזהר" ולידו מגן דוד. הסיטרואן עלתה לי 103,000 ₪ בתשלומים, והאופל 20,000. בערך בשעה 9:00 בבוקר, הגיעו שוטרים וכמה חיילים, גבו עדות ממני, מאשתי ומהשכנים וצילמו את זירת האירוע. הגשתי תלונה בתחנת המשטרה בעוריף.

ביומיים האחרונים, מאז האירוע, אנחנו לא מצליחים לישון. הבן שלי, מלכ, בן ארבע, מסרב ללכת לישון ואתמול הוא נשאר ער עד 3:00. הוא גם מסרב לצאת מהבית כי המראה של המכוניות השרופות מפחיד אותו. גם אישתי סירבה לישון בחדר השינה שלנו וכולנו ישנו בחדר אחר ביחד, במרכז הבית. לא הצלחתי להירדם והתקשרתי לחברים שלי וביקשתי שיבואו כי פחדתי שהמתנחלים ישרפו את כל הבית. הם באו ונשארנו על הגג והשגחנו על האזור. אני לא יודע מה לעשות. אנחנו מרגישים שהחיים שלנו בסכנה ומפחדים לישון. ההרגשה של חוסר ביטחון בתוך הבית היא קשה מאוד.

Thumbnail
הכתובת "תזהר" שריססו מתנחלים על גדר בית משפחת שחאדה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 15.7.18

23.8.18: מתנחלים השחיתו מכונית חדשה שרכש זיאד שחאדה ושתיים ממכוניות שכניו

ב-23.8.18 הגיעו שוב מתנחלים לבית משפחת שחאדה והשחיתו מכונית חדשה שקנתה המשפחה לאחר ששתי המכוניות הקודמות שלה הוצתו על-ידי מתנחלים. הפעם שברו המתנחלים שתיים משמשות המכונית וניקבו שניים מצמיגיה. כמו כן שברו המתנחלים שמשות במכוניתו של אחד השכנים וניקבו צמיגים במכונית של שכן אחר.

Thumbnail
הנזק שהסבו מתנחלים למכוניתם של זיאד ורג'אא שחאדה בהתקפה האחרונה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 27.8.18

בעדות שמסרה לבצלם ביום האירוע סיפרה רג'אא שחאדה, אשתו של זיאד שחאדה:

Thumbnail
רג'אא שחאדה עם ילדיה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 27.8.18

מאז האירוע הקודם הבן שלי מלכ, בן הארבע, התחיל לגמגם. ועכשיו, אחרי החוויה הזו הוא שוב אחוז פחד. הוא מפחד לעבור מחדר לחדר בבית ומסרב לצאת לחצר. הוא לא מוכן לישון לבד בחדר שלו ובלילה הוא מתעורר כמה פעמים בבהלה.

גם אני מפחדת וכבר לא פותחת את החלונות והדלת למרפסת, גם לא במשך היום, בגלל שהם עלולים להופיע בכל רגע. מאוד קשה לחיות במתח הזה. אני מתקשה לישון והחיים שלי בעלי התהפכו לגמרי - הוא נשאר ער בלילות כדי לשמור עלינו, כדי שנרגיש בטוחים. אבדה לנו תחושת הבטחון אפילו בתוך הבית שלנו. זו הרגשה מתישה ומורטת עצבים. אנחנו גרים בקומת קרקע וחשופים מאוד. אני מפחדת שהמתנחלים ישרפו את הבית עלינו.
 
בעלי לקח הלוואה כדי לקנות מכונית חדשה ועכשיו השחיתו גם אותה. בגלל המצב הזה, בעלי העמיד את הבית למכירה, למרות שרק לפני שנתיים השלמנו את הבנייה שלו.

  

צילום: עאדל אל-עאמר, עובד מועצת הכפר ומתנדב בצלם, עוריף

סרטונים אחרונים