דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עאאידה אל-מג'דלאווי, בת 63, מספרת כיצד נפצעה מירי חי ברגלה כשניסתה לסייע לצעירים שנפצעו ליד גדר המערכת של עזה ב-30.3.18

Thumbnail
עאאידה אל-מג'דלאוווי. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 1.4.18

אני גרה עם הבן שלי איבראהים, אשתו והילדים באחד ממגדלי ביסאן בשכונה שנקראת "הכפר הבדואי" מצפון לעיירה בית לאהייה.

שבוע לפני יום האדמה הכריזו ברמקולים של המסגדים ובטלוויזיה על תהלוכת השיבה הגדולה שתתקיים ב-30.3.18 ליד הגבול בכל הרצועה.

ביום התהלוכה, יום שישי, 30.3.2018, יצאתי מהבית בסביבות תשע בבוקר והלכתי לאדמות אבו ספייה שממזרח לג'באליא, מרחק של כמה קילומטרים. כשהגעתי היו שם הרבה צעירים וגם נשים, גברים וילדים שהפגינו ליד הגבול או ישבו בתוך אוהלים. התקרבתי עד למרחק של 200 מטרים מגדר המערכת וראיתי חיילים ישראלים יורים, מאחורי ערימות עפר. ראיתי כמה צעירים נפגעים וכמה שנהרגו למרות שהמפגינים היו אזרחים, לא חמושים, ורק קראו קריאות, הניפו דגלי פלסטין וזרקו אבנים שלא הגיעו לגבול. המרחק בין המפגינים לחיילים היה לפחות מ-250 מטרים.

בסביבות השעה 12:20 בצהריים ראיתי צעירים מתקרבים לגבול ופתאום אחד מהם נפגע מירי של החיילים. אף אחד לא העז להתקרב כדי לתת לו עזרה ראשונה. לא יכולנו להתקרב כי החיילים ירו לכיוון כל מי שניסה להתקרב לשם.

אני ואישה נוספת שהייתה לידי החלטנו לנסות לתת לו ולפצועים אחרים עזרה ראשונה. התקדמנו אליהם. אחרי עשרה מטרים הרגשתי פתאום מכה חזקה בירך שמאל וכאב עז. כמה נשים החזיקו אותי ועזרו לי להתרחק משם ואז צעירים הרימו אותי ולקחו אותי לאמבולנס בכביש ג'כר. פינו אותי לבית החולים האינדונזי. הסתבר שנפגעתי מקליע חי ברגל שמאל, והוא נכנס ויצא. קיבלתי עזרה ראשונה ושלחו אותי הביתה.

אני סובלת עדיין מכאבים ומקבלת טיפול בבית. חשבתי שבגלל שאני מבוגרת החיילים יאפשרו לי לגשת לנפגעים ולטפל בהם, אבל הם ירו בי בכל זאת.

עאאידה עבד א-ראזק דרוויש אל-מג'דלאווי, בת 63, היא תושבת אל-קרייה אל-בדווייה אל-מסלח' שבצפון רצועת עזה. את עדותה גבה תחקירן בצלם מוחמד סבאח ב-1.4.18 בביתה