דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

מוחמד אבו חרב מספר על ההפצצה שבה נהרגה אחותו רווידה

אני ואשתי ושני הילדים שלנו, ילד בן שלוש ותינוקת בת תשעה חודשים, גרים בבית עם אמא שלי, האחיות והאחים שלי, והמשפחות שלהם, באזור החקלאי א-זוואיידה בדיר אל-בלח. הבית שלנו בנוי מאבן ומבלוקים, אבל התקרה היא מאסבסט ויש צינורות מברזל שתומכים בה.

ביום ראשון, 13.7.14, בשעות הבוקר המוקדמות, קמנו לאכול את ארוחת ה"סוחור" שפותחת את צום הרמדאן ואחר כך אני, אשתי והילדים חזרנו לישון בחדר שלנו ואמא שלי ואחותי רוויידה הלכו לישון בחדר אחר. שאר בני המשפחה היו בסלון. היה שקט. ההפצצות עוד לא הגיעו לאזור שלנו ולא שמענו מטוסים קרובים.

בניינים הרוסים מהפצצות, עזה, 19/7/2014. צילום: סוהייב סאלם, רוייטרס

בסביבות 5:30 התעוררתי משני פיצוצים חזקים. כל הבית רעד. קירות קרסו. הייתה היסטריה גדולה בבית. הגיעו שכנים והתחלנו להפוך את ההריסות ולחפש את כולם. היה ברור מההתחלה שהנזק הגדול היה בחדר של הנשים. החדר היה חשוך ומלא עשן.  מצאנו את אחותי, רוויידה. היא נפגעה קשה מרסיסים גדולים, אבל הייתה עדיין בחיים. הוצאנו אותה מתחת להריסות. אחד מהצינורות התומכים של הגג של היה נעוץ לה במותן. הוצאנו אותו מהגוף שלה. הרמנו אותה והוצאנו אותה מהבית לרחוב. אחר כך מצאנו גם את אימא שלי. היא הייתה מכוסה בדם ושכבה בפינת החדר נאנקת מכאבים. היה לה קשה לנשום, אבל הפציעה שלה נראתה פחות קשה. אחותי חנאן נפצעה קשה בבטן ובחזה. היא עדיין נשמה. גם אחי, מרוואן נפגע. השכנים עזרו לנו להוציא את הנפגעים מחוץ לבית. 

בית החולים "שוהדאא אל-אקצא" נמצא רק שני ק"מ מהבית שלנו, אבל לקח לאמבולנס עשר דקות להגיע. אני לא יודע למה לקח להם כל כך הרבה זמן. האמבולנס לקח את אמא, אח שלי והאחיות שלי לבית החולים.

זמן קצר אחרי שהגענו לבית החולים הרופאים הודיעו לנו שרוויידה נפטרה. חנאן עברה ניתוח להסרת הטחול והחיים שלה עדיין בסכנה. אמא סובלת משברים בבית החזה ומרוואן סובל משבר ביד שמאל. הם עדיין מטופלים בבית החולים.

הטיל פגע בשטח פתוח ליד הבית. החדר שבו היו אמא שלי ואחותי, רווידה, נמצא בערך במרחק של עשרה מטרים ממקום הפגיעה,  וההרס בו היה גדול.

עד לרגע הזה אני לא יודע מה הייתה הסיבה להפצצה ולפגיעה בבית שלנו. השטח שהופצץ הוא קרקע חקלאית. לא מובן לי למה היא הופצצה. לא קיבלנו שום אזהרה. עכשיו נשארנו שלוש משפחות ללא קורת גג. לאן נלך ומה נעשה?

מוחמד אחמד חוסיין אבו חרב, בן 32, נשוי ואב לשניים, הוא פועל ותושב דיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה. את עדותו גבה תחקירן בצלם ברמאללה, איאד חדאד, באמצעות הטלפון, ב-13.7.14

בהפצצה נפגעו שני ילדים, אחים, תושבי הבית השכן: יאמן אל-חמיידי, בן ארבע ואחיו, יזן, בן שבע. מצבו של יאמן הוגדר קשה. הוא פונה לבית חולים וכעבור חמישה ימים, ב-18.7.14, נפטר מפצעיו.


על עדויות בזמן מבצע "צוק איתן"

בצלם גובה עדויות מתושבי עזה תוך כדי התנהלות המבצע. בשל הנסיבות, רוב העדויות נגבות טלפונית. בצלם מוודא ככל יכולתו כי המידע הנמסר לו אמין ומדוייק, אולם מטבע הדברים עלולות ליפול טעויות. למרות חשש זה, החליט בצלם לפרסם את המידע, מתוך אמונה שחיוני להביא לידיעת הציבור את המתרחש ברצועה. לאחר המבצע, ישלים בצלם את התחקירים.

מיקום