דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

מוחמד אבו מועמר מספר על ההפצצה שבה נהרגו אשתו, אביו ואחיו בח'אן-יונס ב-13.7.14

אנחנו גרים באזור חקלאי בשכונת א-סלאם, מצפון מזרח לעיר ח'אן יונס בדרום הרצועה. אשתי, הנאדי חמדאן אבו מועמר, הייתה בת 24. יש לנו שני ילדים: חאזם, בן 9 חודשים ומוסא, בן ארבע. אנחנו גרים כל המשפחה בשכירות בקומת קרקע של בניין: אמא ואבא שלי, שנהרג בהפצצה ושלושת האחים שלי: סדאם, בן 24, שנהרג בהפצצה, והיה מאורס, המאם, בן 17 ושחאדה, בן 20, שנשוי אבל אשתו חיה בגרמניה. כולנו גרים בשכירות בקומת הקרקע.

ב-13.7.14, בשעות הערב, אכלנו ביחד כל בני המשפחה את הסעודה המפסקת של הצום, כמו בכל יום ברמדאן. בסביבות השעה 22:00 בלילה אני והאחים שלי חזרנו הביתה מתפילת "א-תראוויח" במסגד הקרוב לבית. כל המשפחה ישבה במרפסת של הבית ונהנתה מהאווירה של אחרי ארוחת שבירת הצום. למרות אווירת הפחד הכללית של המלחמה, והעובדה שאנשים מסתגרים בבתים מפחד ההפצצות, המצב בסביבה באותו זמן היה רגיל. שמענו רעש של מזל"טים באוויר, אבל זה דבר שגרתי פה. זה ככה כל הזמן. לא חששנו שעומד לקרות משהו.

הבן שלי, מוסא, בן ארבע, ישב עלי. אשתי החזיקה על הידיים את חאזם התינוק. שאר בני המשפחה ישבו איתנו במרפסת. זה היה רק כמה דקות אחרי שחזרנו מהתפילה.

ואז נחתו עלינו שני טילים. בין טיל אחד לשני היה הפרש של שניה או שתיים. אני חושב שהטיל הראשון התפוצץ באוויר, בערך עשרה מטרים מעלינו. הטיל השני פגע ממש במרכז המרפסת, איפה שישבנו. היה פיצוץ גדול שהעיף את כולם מהמקום שלהם. חלק עפו למרחק של שני מטר, אחרים למרחק של שלושה מטר ויותר. בור נפער בקרקע. זכוכיות בבית התנפצו. חלונות ודלתות נשברו.

כמה שניות אחרי הפיצוץ התעשתי והבנתי מה קרה. בדקתי את עצמי וראיתי שנפצעתי בפנים ואני מדמם מהלסת. עברתי לבדוק את הילדים שלי ואת יתר בני המשפחה. באותם רגעים הייתה היסטריה גדולה והיה המון בלגאן. קשה לי לתאר את הרגעים אחרי הפיצוץ. ראיתי כמה מבני המשפחה שלי זרוקים על הארץ. חלק מהם שכבו בלי לזוז. דם הכתים את הפנים שלהם ואת הבגדים שלהם. הילדים הקטנים בכו. הפנים של כולם היו מכוסים באבק והיה לי קשה לזהות אותם. כל האזור היה מלא עשן.

אני ושני האחים שלי, שחאדה והמאם, לא נפגענו בצורה רצינית. התחלנו לנסות לאתר את כל הנפגעים. חיים, פצועים או מתים. אבא שלי היה במצב קשה. היה נראה לי שהוא לא נושם. אח שלי סדאם עוד נשם, אבל היה במצב קשה. גם אשתי הנאדי נפגעה קשה. כל הגוף שלהם היה מלא פצעים וכוויות. הם היו מכוסים באבק. התחלנו לצעוק לשכנים שיבואו לעזור לנו. היו אנשים שכבר הגיעו אל הבית אחרי שהם שמעו את הפיצוץ. לאחרים שגרים רחוק יותר, לקח קצת זמן להגיע כי כולם באו ברגל. הבית שלנו נמצא בשטח חקלאי ואף אחד לא מעז להסתובב ברכב הפרטי שלו מחשש שירו עליו טיל.

גם הבן של השכנים, וליד שעת', בן 12, נפצע מרסיס בבטן בזמן שהיה בבית שלו. חיכינו עד שיגיע אמבולנס. בית החולים האירופי נמצא רק במרחק של שני ק"מ מהבית שלנו, אבל לקח לאמבולנס בערך עשר דקות להגיע. אין כביש גישה ישיר לבית, רק דרך חקלאית צרה וקשה למעבר. האמבולנס לא הצליח לעבור בה ונעצר במרחק של ערך 50 מטר מהבית. נאלצנו ללכת כמה פעמים מהבית עד האמבולנס עם הפצועים בידיים. ברגע שכל הנפגעים היו על האמבולנס הצוות הרפואי פינה אותם לבית החולים האירופי.

בבית החולים הודיעו לנו שאבא, מוסא אבו מועמר, נפטר. הרופאים אמרו שהוא הגיע על סף מוות והם ניסו להחיות אותו, אבל כל הניסיונות כשלו. אחי סדאם ואשתי הנאדי הוכנסו לחדר ניתוח. אחרי שעה בערך הרופאים הודיעו לנו שגם הם נפטרו.

אני נבדקתי וטופלתי בבית החולים. התברר שיש לי שברים בלסת והרופאים תפרו לי את החתכים בפנים. הילדים שלי נפצעו קל מרסיסים. כולנו שוחררנו מבית החולים למחרת בבוקר. ככל שידוע לי, גם המצב של הילד של השכנים שנפצע השתפר והוא שוחרר מבית החולים.

כואב לי הלב על שני הילדים הקטנים שלנו שנשארו בלי אמא. חזאם הוא רק תינוק, שעדיין ינק. איך אטפל בהם לבד בכל המצב הנורא הזה? מאיפה אביא לחאזם חלב כשסכנת חיים עכשיו לצאת מהבית? לא נשאר לי מה לומר, רק להתפלל.

מוחמד מוסא שיחדה אבו מועמר, בן 30, אלמן ואב לשניים, הוא פקיד במשרד הבריאות הפלסטיני, תושב שכונת א-סלאם בח'אן יונס בדרום רצועת עזה. את עדותו גבה איאד חדאד, תחקירן בצלם ברמאללה, באמצעות הטלפון ב-16.7.2014

שמות ההרוגים באירוע:

מוסא שיחדה אבו מועמר, בן 57.

הנאדי חמדאן אבו מועמר, בת 24.

סדאם מוסא שיחדה אבו מועמר, בן 24.


על עדויות בזמן מבצע "צוק איתן"

בצלם גובה עדויות מתושבי עזה תוך כדי התנהלות המבצע. בשל הנסיבות, רוב העדויות נגבות טלפונית. בצלם מוודא ככל יכולתו כי המידע הנמסר לו אמין ומדוייק, אולם מטבע הדברים עלולות ליפול טעויות. למרות חשש זה, החליט בצלם לפרסם את המידע, מתוך אמונה שחיוני להביא לידיעת הציבור את המתרחש ברצועה. לאחר המבצע, ישלים בצלם את התחקירים.

מיקום