דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: שנה אחרי מבצע עופרת יצוקה לומדים תלמידי חטיבת ביניים בבית לאהיה במבנה שהופגז ולא שוקם עקב המצור על הרצועה, פברואר 2010

ח'לאד א-סולטאן, תלמיד כיתה ז'

ח'אלד א-סולטאן

'אני לומד בכיתה ז' בבית הספר ע"ש אבו ג'עפר אל-מנסור בבית לאהיה. אחרי המלחמה אני ושאר התלמידים חזרנו לבית הספר וגילינו שהוא הופצץ. הכל היה מלא הריסות ובכיתות היו חסרים חלונות ודלתות.

הבית שלי גם נפגע במלחמה. חלק מהחדרים נהרסו וגם המטבח, והדלתות והחלונות. אנחנו ברחנו מהבית בימים הראשונים של המלחמה וישנו בבית ספר של אונר"א במחנה א-שאטי. אחרי המלחמה חזרנו לבית. שמנו ניילון על החלונות, קנינו כמה דברים ותיקנו מה שיכולנו. המצב הכלכלי שלנו לא טוב ולא יכולנו לשכור דירה אחרת.

בגלל המצב הגרוע של בית הספר העבירו אותנו ללמוד במשך חודש בבית ספר תל א-זעתר, שנמצא במרחק של 2 ק"מ מהבית שלי והייתי צריך ללכת לשם ברגל וזה היה מעייף.

ח'אלד א-סולטאן בכיתתו. חלונות הכיתה נאטמו בניילון במקום הזגוגיות שנופצו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם,
ח'אלד א-סולטאן בכיתתו. חלונות הכיתה נאטמו בניילון במקום הזגוגיות שנופצו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 14.2.10/>

אחרי חודש העבירו אותנו לשבוע לבית ספר אחר - בית הספר אום אל-פחם שנמצא במרחק של קילומטר מהבית שלי, כי עוד לא גמרו לפנות את ההריסות ולסדר מה שאפשר.

אחר-כך חזרנו לבית הספר אבל אנחנו עדיין מרגישים שהוא הרוס. עדיין קר לנו בתוך הכיתות כי אין חלונות, החשמל נופל לפעמים וקשה לראות מה כתוב על הלוח, ויש סימנים של קליעים בקירות, ויש הרבה תלמידים בכתה - בערך חמישים, אז המורים לא יכולים להסביר לכל מי שלא מבין את החומר. לפני המלחמה היינו 38 תלמידים בכיתה. חוץ מזה, אנחנו שומעים את הרעש מהכביש, וקשה לנו לשמוע את המורים. הם צריכים לחזור על עצמם ולבזבז את הזמן של השיעור. גם החצר של בית הספר הרוסה. זו לא אווירה של לימודים זה יותר מזכיר אווירה של מלחמה ומוות, ואת הפחד שהרגשנו כשמטוסים וטנקים הפציצו פה בתים ובתי ספר.

ח'אלד מוחמד עלי א-סולטאן, בן 13, הוא תלמיד כיתה ז' ותושב בית לאהיה שבצפון רצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, ב-14.2.2010, בבבית הספר שבו לומד העד.