דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: שוטרים שהתחזו למיידי אבנים תקפו את פיראס אל-אטרש במזרח ירושלים והכו אותו קשות, אוקטובר 2009

עדכון: ב-12.8.10 נמסר לבצלם ממח"ש כי התיק הועבר לטיפול בדין משמעתי.

פיראס אל-אטרש, עובד במאפייה

פיראס אל-אטרש

כבר שלוש שנים אני נשוי לבחורה ישראלית, יהודייה, ואני חי איתה בתל אביב. יש לנו שני ילדים קטנים: לין, בת שנה וחצי, ועמרו, שנולד לפני 20 ימים.

ביום ראשון, ה-4.10.2009, באתי לבקר את האבא החולה שלי ואת האחים שלי בירושלים. הייתי בבית של המשפחה שלי בשכונת ראס אל-עמוד ארבעה ימים, והיה מתח בירושלים. הבית שלנו משקיף על הכביש הראשי בשכונה.

ביום חמישי, ה-8.10.2009, רציתי לחזור לתל אביב, אבל בגלל המצב לא יכולתי להגיע למערב ירושלים כדי לקחת מונית לתל אביב כי המשטרה סגרה את אזור ראס אל-עמוד.

ביום שישי, ה-9.10.2009, התעוררתי בסביבות השעה 11:00. אכלתי ארוחת בוקר וישבתי קצת מול המחשב. בסביבות השעה 12:30 [שעת סיום התפילה בהר הבית], שמעתי רעש גדול בחוץ. יצאתי לרחוב וראיתי שם עשרות עיתונאים והרבה שוטרים. עמדתי כמה זמן והסתכלתי על השוטרים שנחו בצד הכביש. אחרי כמה דקות אבא שלי, שעמד ברחוב, ביקש ממני להביא בקבוק מים שתייה כדי לתת לעיתונאים. כשהבאתי את המים ראיתי שהשוטרים כבר עזבו את הרחוב. העיתונאים עדיין היו שם ונתתי להם מים לשתות. השעה הייתה בערך 13:00.
פתאום ראיתי קבוצה של שישה צעירים בלבוש אזרחי רגיל. כולם היו רעולי פנים, ונראו כמו הצעירים שמיידים אבנים. הם צעקו "אללה אכבר" והחזיקו אבנים בידיים. פניתי אליהם ואמרתי להם: "יא שבאב, תלכו מפה, חבל שתגרמו לשוטרים לירות רימוני גז אל השכונה, תלכו מפה". גם אבא שלי התחיל לצעוק עליהם כדי שיסתלקו משם. הם התקרבו אלי ואחד מהם שלף ת גז שהוא הסתיר ביד שלו והתחיל לרסס גז מדמיע לכיוון הפנים שלי. אדם אחר, תפס אותי ושניהם גררו אותי אל סמטה קרובה שנמצאת במרחק של בערך חמישה מטרים מהמקום שבו עמדתי. '
האנשים האחרים התחילו לירות אש חיה באוויר באקדחים שלא ראיתי קודם שהיו להם. שני האנשים שהכניסו אותי לסמטה הצדדית דחפו אותי ונפלתי על הארץ. אחד מהם לקח אבן והתחיל להכות אותי בראש עם האבן. האיש השני בעט בי בכוח בכל הגוף. הרגשתי שאני מאבד את התחושה לגבי מה שקורה מסביב. הדבר היחיד שהרגשתי היה כאב מאוד חזק בראש ובכל הגוף והרגשה של מחנק וצריבה בדרכי הנשימה.

זמן קצר אחר כך הרגשתי שגוררים אותי על הארץ. מהגרירה ירדו לי המכנסיים ונשארתי עם תחתונים. מאוד כאב לי בגלל הגרירה על הארץ ולא יכולתי לפתוח את העיניים בגלל הצריבה, הכאבים ותחושת המחנק החזקה. הייתי מאוד מטושטש והרגשתי שאני הולך לאבד את ההכרה. הרגשתי שיש לי אזיקים על הידיים ושהן קשורות מאחורה. מאוד כאב לי בידיים, ולא זכרתי מתי שמו לי אזיקים על הידיים. מסביבי היו הרבה שוטרים במדים שחורים שגררו אותי. אחרי כמה זמן, אני לא יודע כמה, הרגשתי שזורקים אותי לתוך ג'יפ של משמר הגבול. זרקו אותי על הרצפה של הג'יפ. הייתי מטושטש אבל הרגשתי מה שקורה סביבי. כנראה שבגלל שכל כך כאב לי, לא איבדתי את ההכרה.

שוטרים במדים סוחבים את אל-אטרש. צילום: באז רטנר, רויטרס.
שוטרים במדים סוחבים את אל-אטרש. צילום: באז רטנר, רויטרס.

בג'יפ התחיל עוד סיבוב של מכות. הוא עצר ליד המפעל של הבלוקים שנמצא בכניסה לראס אל-עמוד, בערך 100 מטרים מהבית של ההורים שלי. השוטרים שהיו בג'יפ, אני חושב שהם היו חמישה שוטרי מג"ב ויס"מ, בעטו בי והכו אותי עם הקתות של הרובים. כל כך כאב לי בכל הגוף שהרגשתי שאני עומד למות.

בשלב מסוים השוטרים הפסיקו להכות אותי, הג'יפ המשיך בנסיעה ואחרי בערך רבע שעה או 20 דקות הג'יפ הגיע למגרש הרוסים. השוטרים הובילו אותי לחדר החקירות החיצוני שנמצא במגרש הרוסים. הייתי עדיין בתחתונים. לבשתי את המכנסיים רק לפני שהכניסו אותי לחדר החקירות.

אחרי בערך שעה השוטרים הכניסו אותי לחדר שבו ישב אדם בלבוש אזרחי. הוא האשים אותי שזרקתי אבנים ואני הכחשתי את זה. אמרתי לו שאני צריך טיפול רפואי ולא חקירה. רק אז שמתי לב שיורד לי דם מהרבה מקומות בגוף. לפני כן לא הרגשתי את זה. דיממתי מהאף ומהפה וגם מהאוזניים ומהצדדים של הגוף שלי.

אחרי שנגמרה החקירה השוטרים הוציאו אותי מחדר החקירות ולקחו אותי בניידת משטרה כחולה לבית החולים הדסה עין כרם. הגעתי לשם בסביבות השעה 16:00. בבית החולים עברתי בדיקות והתברר שיש לי שבר ביד ימין, שבר באף, חבלות בכל חלקי הגוף ונזק שנגרם לעיניים מהריסוס הישיר של הגז לתוכן. גם מאוד כאב לי בצד שמאל של הגוף.

הייתי מאושפז ב"הדסה" עד למחרת, יום שבת ה-10.10.2009. כששחררו אותי מבית החולים לקחו אותי שוטרים למגרש הרוסים ושמו אותי במעצר. כבר באותו יום הביאו אותי בפני בית המשפט. הפנים שלי היו נפוחות וראו עליהן את הסימנים של המכות. התביעה בבית המשפט ביקשה להאריך את המעצר בחמישה ימים, אבל השופטת האריכה את המעצר שלי ביומיים וביקשה לצלם אותי ולהעביר את התיק שלי למח"ש.

ביום שני, ה-12.10.2009, השוטרים לקחו אותי לבית משפט השלום. השופטת לא הסכימה להאריך את המעצר שלי והורתה לשחרר אותי. התביעה ערערה לבית המשפט המחוזי שהאריך את המעצר שלי לעוד יומיים. שוטרים החזירו אותי למגרש הרוסים ולקחו אותי לחדרי השב"כ, ושם חקר אותי איש בבגדים אזרחיים על האנשים שזרקו אבנים על המסתערבים בזמן שאני חטפתי מכות. אמרתי לו שאני חטפתי מכות ולא יכולתי לראות את האנשים שהרביצו לי, ובטח שלא ראיתי מי זרק אבנים. אחרי פחות מרבע שעה השוטרים החזירו אותי לחדר המעצר.

ביום רביעי, ה-14.10.2009, לקחו אותי עוד פעם לבית המשפט השלום ושיחררו אותי אחרי תשלום ערבות בסך 5,000 שקלים וחתימה על 5,000 שקלים נוספים על תנאי, בתור ערבות למקרה שאני לא אגיע לחקירה או למשפט.

ביום שישי, ה-16.10.2009, התחלתי להקיא דם והיו לי כאבים חזקים בבטן. הלכתי לבית החולים הדסה הר הצופים ושם רק החליפו לי הגבס ביד. בקשר לבטן הרופאים הפנו אותי להדסה עין כרם, כי שם טיפלו בי קודם, אבל לא הלכתי באותו יום.

ביום ראשון, ה-18.10.2009, הלכתי לבית החולים הדסה עין כרם וטיפל בי מומחה עיניים שנתן לי הרבה תרופות. סבלתי מיובש בעיניים בגלל ריסוס הגז הישיר. בבית החולים קבעו לי תור ליום שני, ה-19.10.2009, כדי לעבור בדיקות ולקבוע תאריך לניתוח באף, בגלל השבר. אני עדיין סובל מכאבים בצד השמאלי שלי ואני לא מסוגל לישון על הצד הזה.

פיראס נאג'י אל-אטרש, בן 25, נשוי ואב לשניים, עובד במאפייה, הוא תושב תל-אביב, נשוי ואב לשניים. את עדותו גבה כרים ג'ובראן בבית משפחת העד בראס אל-עמוד ב-18.10.09.