דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: חיילים תקפו את מוחמד אדעיס באזור דרום הר חברון והכו אותו קשות, ספטמבר 2009

עדכון: ב-13.5.13 נמסר לבצלם מהפרקליטות הצבאית כי תיק החקירה נסגר. לא נמסרו הנימוקים לסגירת התיק.

מוחמד אדעיס, נהג

מוחמד אדעיסאני גר בכפר בית עמרה ליד יטא. אני עובד כבר הרבה שנים בהסעת פועלים מהיישובים שליד יטא וא-סמוע לאזור ח'רבת ג'נבה שממנו הפועלים נוסעים למקומות העבודה שלהם בתוך ישראל. לחלק מהפועלים יש היתרים ולחלק מהם אין. בשנה האחרונה יש לי הרבה עבודה בתחום הזה. אני נוסע כל יום ראשון בבוקר ומסיע 5 פועלים ברכב שלי מסוג מזדה. מכל פועל אני לוקח בין 70 ל-80 שקלים. כשאני מסיע פועלים שאין להם היתר, הם מסתננים דרך הגדר ואז נהגים בדווים מאזור באר שבע מסיעים אותם למקומות העבודה בישראל.

ביום ראשון ה-6.9.2009, בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר, אספתי חמישה פועלים מא-סמוע, ביניהם נער בן 15 שהיה היחיד בלי היתר. יצאתי עם הפועלים בכביש העוקף שעובר ממזרח לא-סמוע ומשם נסעתי לכפר א-תואני.

החלטנו להתפלל את תפילת הבוקר במסגד של א-תואני והחניתי את המכונית ליד המסגד. אחרי תפילת הבוקר חזרתי למכונית שלי והתיישבתי מאחורי ההגה. שניים מהפועלים נכנסו למכונית ושלושת האחרים היו בדרך אליה. פתאום הופיע ג'יפ צבאי מסוג האמר. הוא הגיע מהכביש העוקף ונכנס לכפר. מההאמר ירדו ארבעה חיילים, ביניהם קצין. הקצין, שנראה עצבני מאוד, ניגש למכונית. הוא פתח את הדלת של הנהג ומשך אותי החוצה בכוח מהצוואר. נפלתי על הקרקע. הקצין תפס את זרוע ימין שלי, דרך עם הנעל שלו על הצוואר שלי וקשר את הידיים שלי מאחורי הגב עם אזיקונים. בהתחלה הקצין לא דיבר איתי וביקש מחייל אחד, אתיופי, להקים אותי. הקצין אמר לי לתת לו את תעודת הזהות שלי ואני אמרתי לו שהיא נמצאת בכיס שלי. הוא הוציא אותה והשאיר אותה אצלו.

החייל האתיופי תפס אותי מאחורה והחזיק את הזרועות שלי בכוח. הוא עמד מאחוריי ושם את הברך שלו על הגב שלי. הקצין אמר לי בעברית: "הרגתי ארבעה עזתים ואתה תהיה החמישי". לפני שעניתי או אמרתי משהו, הקצין נתן לי שלוש מכות חזקות ומהירות עם הקת של הרובה בבטן שלי. צעקתי מכאב והרגשתי שאני מאבד שיווי משקל. החייל האתיופי דחף אותי חזק עם הברכיים שלו על הגב שלי. נפלתי עם הפנים על הקרקע ואני לא זוכר מה קרה אחר כך. אני חושב שעברו בערך 15 דקות עד שהתעוררתי כשמישהו התיז לי מים על הפנים. כשהתעוררתי ראיתי את הקצין בודק את תעודות הזהות של הפועלים שעמדו במרחק של בערך שניים או שלושה מטרים ממני. ראיתי אותו נותן לכל הפועלים סטירות חזקות. הוא החזיר להם את התעודות ואמר להם להסתלק משם.

אחר כך הקצין חתך לי את האזיקונים מהידיים ואמר לי להיכנס למכונית שלי. הוא אמר לי לנסוע אחרי הג'יפ עד למחסום. נכנסתי למכונית והתיישבתי מאחורי ההגה. הייתי מותש והיו לי כאבים חזקים בבטן. הקצין נכנס והתיישב לידי במושב הקדמי וחייל אחר התיישב במושב האחורי. הקצין הצמיד את הקנה של הרובה שלו לראש שלי ואמר לי להתחיל לנסוע.

נסעתי מרחק של 150-100 מטרים בערך ולפני שיצאתי מהכפר א-תואני הרגשתי שאני מתחיל לאבד את ההכרה עוד פעם. אמרתי לקצין שאני לא יכול להמשיך יותר בנהיגה. הוא משך את מעצור היד והרכב נעצר. הקצין משך אותי בכוח למושב שליד הנהג, עבר למושב של הנהג והתחיל לנהוג במכונית. אני לא זוכר מה קרה אחר כך רק שהתקרבנו למחסום שני ("קונגו"). התעוררתי שוב אחרי שמישהו התיז לי מים על הפנים, ומצאתי את עצמי במחסום. הקצין עצר את המכונית ולפניו נעצר ג'יפ ההאמר. השעה הייתה בסביבות 7:30 או 8:00.

הקצין ירד מהמכונית ופתח את הדלת של המושב שבו ישבתי. הוא חזר למושב של הנהג ובעט אותי בכוח החוצה מהמכונית. נפלתי על הקרקע. הקצין קרא לשני חיילים שהיו בהאמר ואמר להם לקחת אותי למקום שיש בו חצץ במרחק של כמה מטרים מהמכונית. שני החיילים עזרו לי עד שהגעתי לשם. לא הייתי מסוגל ללכת והתמוטטתי על הקרקע. שני החיילים בעטו בי בבטן ובגב ואני צעקתי ואמרתי לאחד מהם: "יא בן זונה, למה אתה מרביץ לי".

החיילים התעצבנו מאוד. הם המשיכו לבעוט בי בגב ובבטן במשך עשר דקות בערך. צעקתי בקול רם וביקשתי מהם להפסיק. שכבתי על הארץ והקצין והחייל האתיופי צילמו אותי בטלפונים הניידים שלהם.

ראיתי חיילת רצה לכיוון שלי מתוך המחסום. שמעתי אותה אומרת לשני החיילים שהיא אחראית על המחסום ושיפסיקו להכות אותי. הקצין שעמד ליד שני החיילים אמר לחיילת שלא תתערב ושאני נמצא באחריותו. החיילת הציעה להזמין אמבולנס כדי לבדוק אותי ולטפל בי, אבל הקצין ענה שהוא יעשה את זה בעצמו ואמר לה שוב לא להתערב.

שני החיילים הפסיקו לבעוט בי אחרי שהחיילת התערבה. אני שכבתי על הארץ צועק מכאבים ומבקש עזרה ראשונה. הקצין לא התייחס אלי.

מתישהו שמעתי את הקצין אומר לחיילים שניידת משטרה מגיעה. ראיתי ניידת מתקרבת למחסום מכיוון מזרח. הקצין אמר לחיילים להזיז אותי מהמקום שבו שכבתי כדי שהמשטרה לא תעשה להם בעיות.

שני חיילים הרימו אותי מהרגליים שלי והקצין ועוד חייל הרימו אותי מהכתפיים. הם הכניסו אותי לתוך המגדל הצבאי שהיה בתוך המחסום. הראש שלי היה בלט החוצה מהמגדל ואני המשכתי לצעוק. שני החיילים שהכו אותי קודם בעטו בי ואמרו לי לשתוק.

הניידת של המשטרה עצרה קרוב מאוד אלי וירדו ממנה שוטר ושוטרת. השוטר שאל אותי מה קורה לי ואני סיפרתי לו בעברית שהחיילים הכו אותי באכזריות. התחננתי אליו שיעזור לי למען הילדים שלו. השוטר ריחם עלי והבטיח לעזור לי. הוא אמר לי לחכות 5 דקות. חיכיתי יותר מחצי שעה ואז הגיע צוות אמבולנס של הסהר האדום. שניים מהצוות של האמבולנס נכנסו למגדל. שמעתי אותם מבקשים מהקצין שעמד מול המגדל לעזור להם להעביר אותי לאמבולנס. הקצין לא הסכים לעזור ואמר שזה לא מעניין אותו. שני הפרמדיקים הביאו אלונקה, העלו אותי עליה והעבירו אותי לאמבולנס.

באותו רגע ראיתי את אבא שלי, אחי אוסאמה, דוד שלי אבו פייסל ובן דוד שלי רצים לכיוון האמבולנס. אבא שלי קרא לי: "מוחמד, מוחמד", אבל לא יכולתי לענות. דוד שלי, אבו פייסל, בן 60, נכנס לאמבולנס ונסענו מהר לבית החולים הממשלתי "עאליה" בחברון. הרגשתי שהבטן שלי הולכת להתפוצץ והיו לי כאבים חזקים. הרופאים בבית החולים אמרו לי שהם יפתחו לי את הבטן כדי לוודא שאין דימום פנימי או פגיעה ישירה באיברים פנימיים, בעיקר בטחול. בהתחלה לא הסכמתי עד שאבא שלי הגיע וחתם על הסכמה הניתוח. התעוררתי אחרי הניתוח וראיתי מסביבי את אבא שלי, את בני הדודים שלי ועוד קרובי משפחה.

אבא שלי סיפר לי שהוא ואחי אוסאמה שאלו את קצין במחסום למה החיילים עשו לי את זה. הקצין אמר לו שהוא אחראי על המחסום ושהוא לא זה שתקף אותי ושהחיילים בהאמר הם אלה שתקפו אותי. אבא שלי גם אמר שהגיע קצין אחר בג'יפ צבאי והוא פנה אליו בעברית והקצין ענה לו בערבית טובה ואמר: "תגיד תודה לאללה שהבן שלך חי. קח אותו ותטפל בו. הוא היה יכול למות או להיות בכלא".

אני עדיין מאושפז בבית החולים ומרגיש תשישות וכאבים בבטן. מצילומי הרנטגן, הבדיקות והניתוח התברר שיש לי חבלות במעיים ובאיברים פנימיים אחרים. הרופאים אמרו לי שאני צריך לנוח כמה ימים ולהיות במעקב עד שישחררו אותי מבית החולים.

מוחמד מחמוד אדעיס אדעיס, בן 27, נשוי ואב לשניים, הוא נהג, תושב בית עמרה שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש בבית החולים עאליה שבחברון ב-7.9.09.