דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: חיילים תקפו את אדהם זוואיתה במקום עבודתו בלול בזוואתא והכו אותו, פברואר 09

עדכון: ב-12.9.10 נמסר לבצלם מהפרקליטות הצבאית כי תיק החקירה נסגר. לא נמסרו הנימוקים לסגירת התיק.

אדהם זוואיתה, פועל

אדהם זוואיתה

אני עובד בערך חודש כשומר בלול במערב זאוואתא ששייך למאהר אבו סאלחה, בעל אטליז משכם. בלול יש בערך 6,000 עופות. במבנה של הלול יש קומה עליונה, שבה יש חדר עם כל הדברים שלי ויש בו גם עוד חדר, שבו יש מקרר וגז. אני עובד לבד ואף אחד לא מבקר אותי בעבודה. הלול נמצא במרחק של 200 מטרים מכביש שמקשר בין שבי שומרון למחסום 17.

ביום ראשון ה-15.2.2009 בסביבות השעה 20:30 בערב האכלתי את העופות, ופתאום שמעתי דפיקות חזקות בדלת הלול. פתחתי את הדלת ומיד חטפתי מכה חזקה בבטן ונפלתי. נכנסו ללול בערך שמונה חיילים. שישה חיילים עלו לקומה העליונה ושני חיילים נשארו לידי. אחד מהם שאל אותי בערבית "למה לא פתחת קודם?" אמרתי לו "לא שמעתי אתכם, כי האכלתי את העופות. פתחתי מיד כששמעתי את הדפיקות". החייל לקח את תעודת הזהות שלי.

אחרי כמה דקות החיילים חזרו מהקומה העליונה ואחד מהם שאל אותי "איפה מי שישן פה?" אמרתי לו שאין אף אחד בלול חוץ ממני. הוא אמר שמישהו ישן בלול כל יום כבר חודש. אמרתי לו שאף אחד לא ישן בלול מלבדי. החיילים הכו אותי ביידים ובקתות של הרובים שלהם ובעטו בי במשך כמה דקות. המכות הגיעו מכל הכיוונים.

אחר כך החיילים ערכו חיפוש בלול. אחד מהם החזיק סכין והתעסק עם שקי המספוא, אז אמרתי לחייל אחר, שאולי היה האחראי, שיראה מה החייל השני עושה עם המספוא. החייל דיבר עם החייל השני ואז הוא עזב את המספוא.

החייל שהחזיק סכין תפס אותי בחולצה וגרר אותי. הוא דיבר עברית ואני לא הבנתי מה הוא אומר. הוא בעט ברגליים שלי והרים אותי מהצווארון. הוא אמר בערבית "איפה מי שישן אצלך?" אמרתי לו שאף אחד לא ישן אצלי.

אדהם זוואיתה בביתו. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 19.2.09.החייל שאל אותי מה יש בחדר שבקצה של הלול. אמרתי לו שזה חדר קטן שבו אני מבשל ואוכל ושיש שם גז ומקרר. הוא אמר לי לשים את הידיים מאחורי הראש וללכת לחדר. הלכתי לחדר. החייל קרא לחיילים האחרים והם הלכו מאחוריי. נכנסתי לחדר והדלקתי את האור, החיילים נכנסו אחרי. הם הפכו את כל מה שהיה בחדר, את המקרר, הגז והאוכל. אחרי החיפוש הם אמרו לי לשבת על הברכיים ולשים את הידיים שלי על הראש ואז הכו אותי ובעטו בי בגב. המכות נמשכו כמה דקות.

החיילים אמרו לי לצאת מהחדר וללכת עד לדלת של הלול ואז הם הכו אותי עוד. אחד מהם דחף אותי ואני נפלתי. הם בעטו בי, הרגשתי שהם בועטים בי כמו שבועטים בכדור. כאב לי מאוד ביד שמאל ובגב. הרגשתי סחרחורת. אחרי שהם הפסיקו הם התרחקו ועצרו במרחק של 50 מטרים ממני.

אחרי כמה דקות הצלחתי לקום. סגרתי את הדלת מאחורי בקושי והלכתי לכיוון העיירה. החיילים ראו אותי וצעקו "לאן אתה הולך?" אמרתי להם שאני לא רוצה לעבוד ושאני הולך הביתה. לא יכולתי להגיע עד הבית. הגעתי עד לבית של קרוב משפחה שלי, שגר בקצה העיירה וביקשתי ממנו עזרה. הוא התקשר לאחים שלי ולאבא שלי, והם באו מיד והסיעו אותי לבית החולים רפידיא. הרופאים בדקו אותי ועשו לי צילום רנטגן, ואז אמרו' שיש לי קרע בגיד ביד שמאל היו לי גם חבורות על הגוף. הרופא אמר במשך שבועיים אסור לי להזיז את היד ואני צריך רק לנוח. הוא נתן לי זריקה לשיכוך כאבים ועוד כמה תרופות ואחר כך שחררו אותי מבית החולים.

אדהם עבד א-רחים זוואיתה, בן 24, נשוי ואב לילד, הוא פועל ותושב זוואתא שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמא א-דיבעי בבית העד ב-19.2.09.