דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: הצבא הפציץ את בית משפחת א-דאיה בעיר עזה, 21 מבני המשפחה נהרגו, ינואר 09

מוחמד א-דאיה, אב לארבעה

אשתי הייתה בהריון בחודש התשיעי. היא הייתה צריכה ללדת בכל רגע. הם הרגו אותה והרגו את התינוק שלה לפני שהספיק להיוולד. לפני שהוא ראה את אור העולם. אני שם את מבטחי באללה וסומך עליו.

בלילה הייתי בדירה שלנו, בקומה השלישית, עם אשתי והילדים. כל בני המשפחה היו בדירות שלהם, חוץ מאחי נאפז שהיה אצל המשפחה של אשתו. במשך כל הלילה, מטוס ללא טייס חג מעל הראשים שלנו, והילדים לא הצליחו לישון בגלל הרעש שהוא עשה. הם לא ישנו גם בגלל קולות ההפצצות והירי.

לקראת תפילת הבוקר התלבטתי אם ללכת למסגד או לא, כי המצב קשה. מסגד חסן אל-בנא נמצא במרחק של 50 מטר מהבית שלנו. בסוף החלטתי ללכת והספקתי להגיע לחלק הראשון של התפילה.

תוך כדי תפילה שמעתי רעש של הפצצות ממטוס 16-F. הצבא הפציץ את המטעים החקלאיים שנמצאים 300-200 מטר מהמסגד.

בסביבות 5:45, כשהייתי בדרך הביתה מהמסגד, עמדתי עם השכן שלנו, אבו חסן מורתג'י, במרחק של בערך 15 מטר מהבית. פתאום המטוס ללא טייס הטיל פצצה. בהתחלה, לא ראיתי בדיוק איפה היא נפלה, אבל אחרי כמה שניות קלטתי שהיא נפלה על הגג של הבית שלנו. היא חדרה דרך ארבע הקומות והגיעה לאדמה. נהדפתי אחורה מעוצמת הפיצוץ, והסתתרתי בפינת הדרך.

אמרתי לאבו חסן שאולי הפצצה כוונה לבית משפחת א-שתיווי. שמעתי שהצבא הישראלי מאיים לפגוע בבית הזה, ושהוא ביקש מהדיירים להתפנות לפני 5-4 ימים. חשבתי שהצבא בטח מימש את האיום שלו. לפני שהספקתי לגמור לדבר, מטוס 16-F הטיל פצצה שנייה על הבניין שלנו. הפצצה פגעה בקומת הקרקע, ושמעתי קול חזק של פיצוץ. אף פעם לא שמעתי פיצוץ כל כך חזק, ואני מקווה מאוד שלא אשמע בכל החיים שלי עוד פיצוץ כזה. כל האזור רעד. הבניין התמוטט. הפיצוץ שיטח את הבניין לגמרי. רק כמה עמודים נשארו עומדים בקושי. חלק מהתקרות והרסיסים עפו והרסו חלק מהבתים הסמוכים, כמו בניין שתי קומות של השכנים. החלק המערבי של הבית שלהם, שצמוד לבניין שלנו, נהרס.

ברגע שהתפכחתי מההלם הראשוני ראיתי אנשים רצים לכיוון הבית שלנו. הם צעקו: "הלך הבית של משפחת א-דאיה, הלך הבית של משפחת א-דאיה!" רצתי מהר כדי לראות מה קרה לילדים שלי, לאשתי, להורים ולאחים שלי.

לא מצאתי אף גוף שלם. עאמר, רדוואן ורידא, האחים שלי, בקושי ניצלו. רדוואן היה במצב קשה מאוד. הוא מאושפז בטיפול נמרץ במצב של מוות קליני. לא מצאנו אף צוות מכוחות ההצלה שיעזור לנו. שכנים עזרו לנו להרים את ההריסות ולהוציא את הגופות.

בכיתי וצעקתי וקראתי לאשתי ולילדים. קיוויתי לשמוע קול של אחד מהם. לא שמעתי. עד עכשיו אנחנו מחפשים, יממה וחצי אחרי ההפצצה. לא מצאתי את אשתי ולא את הילדים שלי. אני אומר לך בכנות, כל מה שמצאנו זה חלקי גופות. שלושה שקים של חלקי בשר קטנים, שבתוכם שלוש אצבעות, שעל אחת מהן הייתה טבעת נישואין מזהב. ידעתי שהטבעת הזאת שייכת לאשתי, כי השם שלי חרוט עליה. מעבר לזה לא זיהינו אף אחד מהם. המשכנו לחפש עד לשעה של תפילת הערב השנייה. משהו כמו 30 בני משפחה ושכנים התנדבו לעזור בחיפושים. נעזרנו בשני טרקטורים. הבוקר המשכנו את החיפושים. לפני כמה רגעים מצאנו חלק נוסף.

עדותו של מוחמד פאייז א-דאיה, 28, נשוי ואב לארבעה, תושב העיר עזה, העדות נגבתה על ידי איאד חדאד בטלפון ביום 7.1.09