דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: חמש בנות ממשפחת בעלושה נהרגו כשהצבא הפציץ מסגד הסמוך לביתן, דצמבר 08

עדכון : ב-14.11.13 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי לא תיפתח חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע. הפרקליטות נימקה את החלטתה בכך ש"התקיפה כוונה לעבר מסגד אשר שימש את ארגוני הטרור לאכסון אמל"ח וכספים... טרם התקיפה, ננקטו אמצעי זהירות שונים, לשם צמצום הפגיעה באזרחים, זאת לרבות בחירת חימוש מתאים. התקיפה כוונה כלפי מטרה צבאית מובהקת, ונעשתה תוך נקיטה באמצעי הזהירות הנדרשים". הקליקו כאן למידע נוסף.

סמירה בעלושה, אם לתשעה

אני ובעלי גרנו עם הילדים שלנו בבית מאסבסט עם שלושה חדרים במחנה הפליטים ג'באליא, ליד מסגד עימאד עקל. היו לנו תשעה ילדים: תחריר בת 17, אימאן בת 16, איכראם בת 14, סמר בת 12, סמאח בת 10, דוניא בת 7, ג'וואהר בת 4, מוחמד, בן שנה וחצי ובראאה בת שבועיים.

ביום שבת, 27.12.08, אחרי ההפצצה הישראלית של בניין המימשל המחוזי חתיכות אסבסט נפלו מהבית שלנו. אני ובעלי לקחנו את הילדים והלכנו לבית של אבא שלי. נשארנו שם יום אחד ואחר-כך חזרנו הביתה והמשכנו בשגרה שלנו - אני עשיתי עבודות בית והבנות התכוננו למבחני אמצע השנה שהיו אמורים להתקיים במהלך השבוע.

המתחם המופצץ שבו שכן בית משפחת בעלושה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 30.12.08.
המתחם המופצץ שבו שכן בית משפחת בעלושה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 30.12.08.

ביום שני, 29.12.08, בסביבות השעה 23:50, התעוררתי מהשינה ושמעתי את בעלי קורא לי: "סאמירה סאמירה, הפגיזו את המסגד, קומי ותראי ותגידי את השהאדה". היה חושך ולא ראיתי כלום. אמרתי את השהאדה. התקרה התמוטטה מעלי. הרגשתי שמשהו כבד חונק אותי ולוחץ על הגוף שלי. הייתי קבורה מתחת לגושי בטון, אבנים וחול ובקושי הצלחתי לזוז. הצלחתי לשחרר יד אחת ופיניתי את הדברים שנפלו עלי ואז קמתי וניגשתי לחפש את הילדים שלי.

מצאתי את הבת שלי בראאה, בת השבועיים. היא ניצלה, למרות שהמיטה שלה נקברה תחת ההריסות. ראיתי את בעלי יוצא מההריסות ונתתי לו את בראאה.

אחר כך ניגשתי לחפש את הבן שלי מוחמד, שישן לידי. בהתחלה לא ראיתי אותו בגלל ההריסות אבל מצאתי אותו חי מתחתן. הצלחתי להוציא אותו ונתתי אותו לאחד האנשים שהגיעו לעזור בפינוי של ההריסות.

המשכתי לחפש את הבנות שלי. החדר שבו הן ישנו היה מכוסה בגושים של בטון ובאבנים וחול. חיפשתי אותן, ועוד אנשים עזרו לי, אבל נחלשתי מאוד בגלל שנפצעתי בראש ופינו אותי לבית החולים "כמאל עדוואן".

בבית החולים אמרו לי שחמש מהבנות שלי, תחריר, איכראם, סמר, דוניא וג'וואהר, נהרגו, ושלוש האחרות פצועות. הבן שלי מוחמד נפצע בכל הגוף שלו ובעיקר בפנים.

ישראל הפציצה את המסגד שליד הבית שלנו בלי לתת שום התראה ובלי להתחשב באזרחים שגרים לידו. המון בתים באזור נפגעו בהפצצה.

סמירה תאוופיק סעיד בעלושה, בת 36, נשואה ואם לתשעה היא עקרת בית ותושבת מחנה הפליטים ג'באליא. את עדותה גבה מוחמד סבאח, בטלפון, ב-30.12.08.