דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: מתנחלים תקפו בני משפחה בחברון בעקבות פינוי ההתנחלות בשכונת א-ראס, 4.12.08

רג'אא מטרייה, אם לחמישה

רג'אא מטרייה

אני ובעלי, ריבחי אבו סעיפאן, גרים עם חמשת הילדים שלנו בשכונת ואדי אל-חוסיין. בבניין שלנו גרה גם המשפחה של גיסי חוסני אל-מטריה, שיש לו עשרה ילדים.

הבית נמצא במרחק של עשרים מטר מהגדר של ההתנחלות קריית ארבע ומאתיים מטר מבית א-רג'בי שהמתנחלים פלשו אליו לפני שנה וחצי בערך ["בית המריבה"]. כבר הרבה זמן מתנחלים תוקפים אותנו כמעט כל יום. מאז שהם פלשו לבית א-רג'בי הם תוקפים אותנו יותר.

לפני עשרים יום, כשבית המשפט העליון של ישראל החליט שהם צריכים להתפנות, המתנחלים חתכו את גדר התיל שמקיפה את קריית ארבע קרוב לבית שלנו. הצבא לא סגר בחזרה את הגדר.

הנזק על גג בית המשפחה. צילום: עיסא עמרו, בצלם, 12.12.08.
הנזק על גג בית המשפחה. צילום: עיסא עמרו, בצלם, 12.12.08. />

ביום שבת, ה-29.11.08, מתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הבית שלנו. התגוננו וזרקנו עליהם אבנים בחזרה והם ברחו. באותו יום הגיע לבית שלנו קצין מהמנהל האזרחי ואמר לנו: "אתם באחריותנו, ואנחנו נגן עליכם". הוא 'ביקש שנגיש תלונה במשטרה. אמרנו לו: " כבר התלוננו הרבה פעמים וזה לא עזר לנו", אבל הוא התעקש. למחרת, בעלי הלך למשטרה הישראלית והגיש תלונה נגד המתנחלים שתקפו את הבית שלנו.

בלילה של יום שני, ה-1.12.08, המתנחלים שוב תקפו את הבית שלנו. הם עמדו ליד הפרצה בגדר של ההתנחלות וזרקו עלינו הרבה אבנים. המתנחלים גם' ניסו להיכנס לבית שלנו. הם עלו על הגג והשחיתו דברים שהיו שם. צעקנו לעזרה אבל החיילים הגיעו רק אחרי שעתיים בערך.

ביום חמישי, ה-4.12.08, בסביבות השעה 14:30, כוחות גדולים של משטרה נכנסו לבית א-רג'בי. אני ובני המשפחה שלי היינו בחוץ והסתכלנו על המבצע של פינוי הבית. הילדים שלי והילדים של גיסי שיחקו בחוץ. כשהתחילו לפנות את הבית, ראינו מתנחלים עוברים בשביל שליד הבית שלנו, כנראה בדרך לבית א-רג'בי, כדי למנוע את הפינוי.

פתאום הגיעו שני מתנחלים וניסו לתקוף את גיסי חוסני. אחד מהמתנחלים החזיק אקדח. חמי, עבד אל-חיי אל-מטריה, אמר למתנחל עם האקדח ללכת משם כי אנחנו לא רוצים בעיות ואז המתנחל ירה כדור שפגע בחוסני בחזה. חמי ניסה להשתלט על היורה ואז אותו מתנחל ירה בו ופגע ביד שמאל שלו. אחרי זה, עשרות מתנחלים תקפו את הבית שלנו באבנים וניסו לשרוף את הבתים של השכנים. היו שם גם מתנחלים חמושים שירו באוויר. זרקנו עליהם אבנים בחזרה כדי להגן על הבית שלנו, וחלק מהם ירו לכיוון שלנו.

אחרי בערך רבע שעה הגיעו ארבעה חיילים והורו לנו להיכנס לתוך הבית. כולנו נכנסנו פנימה ולא יכולנו יותר להגן על עצמנו. החיילים בחוץ לא ניסו לעצור את ההתקפה של המתנחלים.

המתנחלים המשיכו בהתקפה במשך שעתיים בערך. אני והילדים שלי נשארנו בחדר אחד. הילדים היו מבוהלים וכולנו בכינו. שמענו איך מנפצים את החלונות ומנקבים את מיכלי המים. להבות של אש התפשטו לתוך הבית וכיבינו אותן עם שמיכות כי המתנחלים הרסו את מערכת המים שלנו.

לאורך כל ההתקפה היו ליד הבית בערך ארבעה חיילים, אבל זה לא עזר. המתנחלים ניסו לשרוף את הבית של משפחת א-ראזם השכנה. אמרתי את זה לחיילים אבל הם לא עצרו את המתנחלים. רק אחרי חצי שעה בערך אחד מהחיילים הלך לשם והביא את האשה והילדים אלינו הביתה.

ההתקפה נפסקה רק אחרי שעיתונאים הגיעו לבית שלנו. עיתונאי ישראלי התקשר למשטרה ואז המשטרה הגיעה, אבל המתנחלים כבר הרסו את רוב הרכוש בבתים באזור שלנו. הם ניקבו בערך עשרה מיכלים של מים, הרסו שני דודי חשמל, דוד שמש וחמש צלחות לווין בערך. חלק מהבית שלנו נשרף, תשתיות החשמל, הטלפון והמים נהרסו לגמרי, ורוב החלונות נופצו.

איבדנו את האמון שלנו שהמשטרה הישראלית תגן עלינו. גם הצבא היה שם כדי להגן על המתנחלים ולא עלינו. עכשיו אין לנו מים זורמים ואין לנו טלפונים. החלונות מנופצים והטלביזיה לא עובדת, ואנחנו מרגישים מנותקים מהעולם החיצון.

רג'אא יוסף רשיד מטרייה, בת 40, נשואה ועם לחמישה, היא עקרת בית ותושבת העיר חברון. את עדותה גבה עיסא עמרו ב-7.12.08 בבית העדה.
/>