דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: חיילים ירו בדייג מוחמד מוסלח מול חופי רפיח ופצעו אותו, אוקטובר 2008

מוחמד מוסלח, דייג

מוחמד מוסלח

אני גר בשכונת א-סולטאן בעיר רפיח עם ההורים שלי, שלושה אחים ושלוש אחיות .

בשנת 2006 התחלתי לעבוד כדייג בים של רפיח. למדתי את המקצוע מאבא שלי. עבדתי עם אבא במשך חודשיים בערך ואחר כך עברתי לעבוד עם הדייג עומר אל-ברדוויל. לעומר יש שתי סירות, אחת עם מנוע והשנייה סירת משוטים. כשהדלק זמין בעזה אנחנו עובדים על סירת המנוע וכשאין דלק אז בסירת המשוטים .

ביום ראשון, 5.10.08, בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר, יצאתי לים עם אחמד אל-ברדוויל, הבן של עומר, בסירת המשוטים. חתרנו ושטנו מערבה, מול נמל הדייגים של רפיח. המשכנו לשוט עד שהגענו למרחק של שני קילומטרים בערך מהחוף, מול הנמל, ושלושה קילומטרים מהגבול הפלסטיני-מצרי. ידענו בדיוק מה המרחקים כי יש לנו מכשיר GPS.

עצרנו ליד כמה סלעים בים, שלידם יש בדרך כלל הרבה דגים, והתחלנו להוריד קרסים למים. יש לנו חבל באורך של 1,800 מטרים שאליו מחוברים מצופים וקרסים. לחבל קשורים 600 קרסים עם פתיונות וכל דג שמנסה לאכול את הפיתיון נתפס בקרס. הקרסים האלה משמשים לדיג של דגים מסוג לוקוס, פרידן, סרוס ודניס.

אחרי שהורדנו למים מאה קרסים ראינו ספינת קרב ישראלית מתקרבת אלינו. הספינה התקרבה למרחק של 300 מטרים מאיתנו בערך, ואז החיילים ירו באוויר ועל המים מסביב לסירת המשוטים. אני ואחמד משכנו חזרה את הקרסים מהמים וחתרנו צפונה ולכיוון החוף, כדי להתרחק מהספינה הישראלית ולהמשיך לדוג במקום אחר. לידנו הייתה עוד סירת משוטים שבה היו שני דייגים, שאחד מהם, עלי אל-ברדוויל, בן 20, הוא בן דוד של אחמד .

אנחנו והסירה השנייה התרחקנו בערך 500 מטרים צפונה, אבל הספינה הישראלית המשיכה להתקדם אלינו והגיעה למרחק של מאה מטרים מאיתנו בערך. הצורה שלה הייתה מפחידה, היא הייתה גדולה מאוד וגבוהה מאוד והחיילים שהיו עליה כל הזמן ירו באוויר .

ישבתי באמצע הסירת וחתרתי צפונה. החיילים ירו מסביב לסירה, ופתאום הרגשתי כאבים ברגל שמאל.' הסתכלתי על הרגל שלי וראיתי שנפצעתי בשוק השמאלית. היה לי חור בשוק ודממתי חזק. הפסקתי לחתור, אמרתי לאחמד שנפצעתי ושכבתי על הגב. אחמד המשיך לחתור כדי להוציא אותנו משם. כל הזמן הזה המשיכו לירות עלינו מהספינה. החיילים לא דיברו איתנו בכלל, בשום שלב .'

אחמד ביקש מעלי, שהיה בסירה השנייה, לעבור לסירה שלנו ולעזור לו בחתירה כדי שנגיע לחוף כמה שיותר מהר. הגענו לנמל הדייגים של רפיח בשעה 04:30 לפנות בוקר, כלומר כחצי שעה לאחר שנפצעתי .

בנמל הדייגים אחמד דיווח למשטרה הימית על האירוע ואנשי המשטרה לקחו אותי במכונית שלהם לתחנת ההצלה של הסהר האדום ברפיח. משם לקחו אותי באמבולנס לבית החולים אבו יוסף א-נג'אר, ואחרי שהרופאים ראו שהפציעה שלי קשה, העבירו אותי באותו יום להמשך טיפול בבית החולים האירופי בעזה. בבית החולים האירופי הרופאים אמרו לי שנפצעתי מקליע בשוק השמאלית. יש פצע כניסה בגודל של 2*2 ס"מ רבוע, ופצע יציאה גדול של 10*15 ס"מ רבוע. עצם השוק שלי נשברה והעורקים נחתכו .

ניתחו אותי במשך יותר מארבע שעות. הרופאים ניסו לחבר את העורקים, אבל הם לא הצליחו והדימום עוד לא נפסק. עד היום נתנו לי כבר שש מנות דם .

הרופאים החליטו להעביר אותי להמשך טיפול בבית חולים אל-מקאסד בירושלים. הם הכינו את מסמכי ההפנייה ועכשיו אני מחכה לתשובה ממשרד הבריאות הפלסטיני שמתאם מול הישראלים. הרופאים אמרו שאני חייב לקבל טיפול בבית החולים בירושלים כדי להציל את הרגל שלי מקטיעה .

אני לא מבין למה חיל הים הישראלי ירה עליי ועל אחמד אל-ברדוויל. בסך הכל רצינו לדוג כדי להביא אוכל למשפחות שלנו במצב הכלכלי הקשה שבו אנחנו חיים. היה לנו מכשיר GPS וידענו שאנחנו באזור שמותר לדיג. לא סיכנו בשום צורה את החיילים ולא היה לנו בסירה שום דבר חוץ מקרסים ומשוטים .

אנחנו יוצאים באופן קבוע לדיג באזור הזה ועד היום אף פעם לא נתקבלנו בבעיות. הפחד הגדול שלי הוא שיכרתו לי את הרגל ואשאר נכה כל החיים .

מוחמד ג'יהאד ריזק מוסלח, בן 18, הוא דייג ותושב רפיח. את עדותו גבה מוחמד סבאח בבית החולים האירופי בעזה ב-7.10.08.