דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חיילים תקפו את בני משפחת אבו עכר כשבאו לעצור את האב, מחנה הפליטים א-דוהיישה, אוגוסט 2008

פידאא אבו עכר, אחות

פידאא אבו עכר

אני אחות ואני עובדת במרפאה באזור חלחול. בעלי פקיד בתחנת דלק מול מחנה הפליטים א-דוהיישה. יש לנו שלושה ילדים בני 7, 13 ו-14.

מאז האינתיפאדה הראשונה בעלי היה כמה פעמים במעצר מנהלי. המעצר האחרון נמשך שנה ושלושה חודשים והתחיל בשנת 2006. בסך הכול הוא היה במעצר מנהלי חמש שנים. מאז שהוא השתחרר בפעם האחרונה אנחנו מפחדים שיעצרו אותו שוב ויחזירו אותו למעצר מנהלי.

ביום חמישי, 14.8.08, בסביבות השעה 02:00 בבוקר, התעוררנו מדפיקות בדלת. בעלי הלך לפתוח את הדלת. הסתכלתי החוצה דרך החלון של חדר השינה וראיתי ג'יפ צבאי עומד בקצה הכביש. הבנתי שחיילים באו. חמישה חיילים נכנסו לבית שלנו. הפנים של שניים מהם היו מכוסות בצבע. הם צעקו עלינו לצאת מהחדרים ולעמוד בסלון. בעלי עמד לידם. הילדים התעוררו בבהלה. אחד מהחיילים אמר לבעלי להביא את תעודת הזהות שלו ובעלי הביא אותה מחדר השינה. החיילים אמרו לילדים ולבעלי להרים את החולצות שלהם ולפשוט את המכנסיים. בעלי היה צריך להתפשט מול הילדים. הם אמרו לנו לשבת על הספות בסלון. שני חיילים עמדו לידנו ושלושה נכנסו לחדרים האחרים.

פידאא אבו עקר ושניים מבניה. צילום: סוהא זיד, בצלם.
פידאא אבו עקר ושניים מבניה. צילום: סוהא זיד, בצלם./>

ישבנו בסלון שעה וחצי ושמענו איך זורקים את החפצים שלנו. החיילים נכנסו גם למטבח ושמענו משם' קולות של שבירה וריסוק. אחד מהם הורה לבעלי להתלבש כדי לבוא איתם. בעלי הלך לחדר השינה והתלבש. אחר-כך הוא התקרב לארון הנעליים, במסדרון שמול חדר השינה. באותו רגע שלושה חיילים התחילו להכות אותו. לא הייתה שום סיבה לתקיפה. הם הכו אותו בקתות הרובים שלהם בגב וברגליים. בעלי התמוטט מולי ומול הילדים.

הבן שלי נעים, בן 13, לא יכול היה לראות את אבא שלו מוכה, אז הוא קילל את החיילים. חייל התקרב לנעים ונתן לו סטירה ואז התקרב אליו שוב כדי להמשיך להכות אותו, אז נעמדתי ביניהם. החייל צעק עלי ודחף אותי בשתי הידיים שלו ואני נפלתי על הרצפה. קמתי מהר כי פחדתי שהחייל ימשיך להכות את נעים. החזקתי את הבן שלי ואמרתי לחייל "אני מדברת ללב שלך, אל תרביץ לו. הוא בסך הכול ילד קטן שלא עמד בזה שהרבצתם לאבא שלו, אז הוא קילל אתכם". החייל צעק עלי כל מיני דברים שלא הבנתי. הבן הקטן שלי בכה בקול רם.

אחר עשר דקות בערך החיילים אמרו לבעלי ללכת לפניהם ולצאת החוצה. הם לא הרשו לנו לצאת מפתח הבית. הסתכלתי דרך חלון קטן בדלת וראיתי את החיילים קושרים את הידיים של בעלי באזיקים ומעלים אותו לג'יפ. אחר כך הם נסעו מהר.

נעלתי את הדלת וחיבקתי את הילדים שלי. הם היו מבוהלים ואני ניסיתי להרגיע אותם. בדקתי את החדרים בבית וראיתי שחדרי השינה מבולגנים. היו מגירות שבורות בארונות הבגדים, בגדים מפוזרים על הרצפה ומיטות הפוכות. המחשב בחדר השינה של הילדים היה שבור. כל הארונות היו פתוחים והמגירות היו זרוקות על הרצפה. הבית נראה נורא.

אני לא יודעת לאן לקחו את בעלי ואם יכניסו אותו שוב למעצר מנהלי. '

פידאא ראאפת מוחמד אבו עכר, בת 34, נשואה ואם לשלושה, היא אחות ותושבת מחנה הפליטים א-דוהיישה שבמחוז בית לחם. את עדותה גבתה סוהא זייד, ב-16.8.08 בבית העדה.