דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: חיילים במחסום חווארה מנעו מאישה שכרעה ללדת לעבור והתינוק נולד מת, ספטמבר 2008

ריבחייה אבו רידה, בת 56

ביום חמישי ה-4.9.08, בערך חצי שעה אחרי חצות, מואייד הבן שלי התקשר אלי ואמר לי שהוא צריך לקחת את אשתו נהיל, שהייתה בחודש השביעי להריון, לבית החולים כי היא במצב לא טוב. בגלל שלמואייד אין מכונית, ביקשתי מהבן השני שלי, עודיי, בן 23, להסיע אותנו. תוך כמה דקות הגענו לבית של מואייד.

נהיל התפתלה על הרצפה מרוב כאבים. ביקשתי ממנה לקום אבל היא לא הצליחה. הבאתי לה כיסא אבל היא לא הצליחה גם לשבת. מואייד הרים אותה והשכיב אותה במכונית. ניסיתי להרגיע אותה אבל היא צעקה ובכתה בלי הפסקה.

נסענו דרך מחסום זעתרה וכשהחיילים שמעו את הצעקות של נהיל הם נתנו לנו לעבור. כשהגענו למחסום חווארה החיילים לא נתנו לנו לעבור. הם אמרו שאנחנו צריכים להראות להם אישור מעבר בשביל המכונית ושאם אין לנו אנחנו יכולים לעבור רק ברגל. עודיי ניסה להסביר להם בעברית שנהיל לא יכולה ללכת ברגל בגלל המצב שלה ואחד החיילים התקרב למכונית והסתכל עליה אבל הם לא הסכימו שניכנס עם המכונית.

אני נשארתי במכונית ומואייד עמד בחוץ וניסה לשכנע את החיילים שירשו לנו לעבור אבל החיילים נשארו אדישים ולא התייחסו אליו או לצעקות של נהיל. אחרי זה גם אני יצאתי מהמכונית כדי לנסות לשכנע את החיילים לתת לנו לעבור. אמרתי לחייל בערבית: "האישה גוססת! קח את תעודות הזהות שלנו אם אתה רוצה", אבל החייל לא אמר שום דבר חוץ מ"אירג'ע אירג'ע" [תחזור תחזור] כמה פעמים.

אחרי ארבעים דקות בערך מואייד התקשר לאח שלו שגר בשכם וביקש ממנו להזמין אמבולנס. כשנכנסתי למכונית ראיתי שהראש של התינוק כבר בחוץ אבל לא הצלחתי לעשות כלום. פחדתי שיקרה לו משהו ויצאתי מהמכונית. בכיתי וביקשתי שוב מהחיילים שיתנו לנו לעבור ושירחמו על נהיל כי היא עומדת למות אבל אף אחד לא התייחס אלינו.

כשמואייד שמע שהתינוק התחיל לצאת הוא נלחץ, ראיתי שהוא מתרגש מאוד. הוא דיבר עם שלושה חיילים בעברית ואז ראיתי אחד מהם נותן לו מכה בכתף. משכתי מהר את מואייד וביקשתי ממנו להירגע, פחדתי שיירו בו.

אחרי בערך עשר דקות האמבולנס הגיע אבל כבר היה מאוחר מדי. החובשים העבירו את נהיל לאמבולנס והוציאו את התינוק שהיה כבר מת. הצטערתי מאוד שהתינוק מת בצורה כזאת ולא זכה לחיות. אחר כך אני ומואייד נסענו עם נהיל לבית החולים רפידיא ועודיי חזר הביתה. בבית החולים ניתחו את נהיל ולמחרת נסענו בחזרה הביתה. נהיל הייתה במצב מאוד לא טוב. מאז האירוע היא לא מפסיקה לבכות ולא אוכלת מרוב צער.

ריבחייה שאכר רשיד אבו רידה, בת 56, נשואה ואם לשישה עשר, היא עקרת בית ותושבת קוסרא שבמחוז שכם. את עדותה גבתה סלמא א-דיבעי ב-8.9.08 בבית העדה.

/>/>