דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: ישראל מסרבת לאפשר לג'מאל אל-ברדוויל לבקר את אשתו וילדיו ברצועה, ואוסרת עליהם לחיות איתו בגדה, יולי 2008

הדיל אל-ברדוויל, תושבת עזה

הדיל אל-ברדוויל

אני בת 22 וגרה עם הבת שלי, איסראא, בת שנה ועשרה חודשים, והבן שלי סאמי, בן עשרה חודשים, בבית של חמותי בשכונת א-שיח' רדואן בעיר עזה. בעלי ואני ילידי עזה. לפני שהתחתנו, בעלי נסע לגדה המערבית לבקר את אחותו, ומצא שם עבודה כחייט. הוא שינה את הכתובת שלו בתעודת הזהות לשכונת א-ראם ליד רמאללה.

במארס 2004, ג'מאל חזר לעזה. באותו חודש התארסנו ואחרי כמה חודשים, ביולי 2004 התחתנו. אחרי החתונה גרנו בחדר בבית של ההורים שלו. אני גרה בבית הזה עד היום. בבית יש ארבעה חדרים ומטבח ושירותים, והשטח שלו 260 מטרים מרובעים. לחצי ממנו יש תקרת בטון ולשאר יש תקרת אסבסט. בבית גרים גם שני האחים של בעלי עם המשפחות שלהם.

הדיל אל-ברדוויל וילדיה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 28.7.08.
הדיל אל-ברדוויל וילדיה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 28.7.08.

 

ג'מאל לא הצליח למצוא עבודה בעזה. הוא הגיש בקשה להיתר יציאה לגדה, ובמארס 2005 הוא קיבל היתר ויצא מהרצועה. הוא מצא בגדה עבודה בתפירה והתחיל לעבוד ולהרוויח כסף. בנובמבר 2005, אחרי שהוא חסך 10,000 שקל, ג'מאל חזר לעזה. הוא שילם חלק גדול מהכסף שחסך על השלמת הבנייה של הבית שבו אנחנו גרים. הכסף שנשאר שימש אותנו להוצאות היומיומיות.

גם הפעם ג'מאל לא הצליח למצוא עבודה ברצועה. הוא ניסה למצוא עבודה אבל לשווא.

ב-12.09.2006, נולדה הבת שלנו, איסראא. בעלי היה לצידי ועזר לי אחרי הלידה. הוא עזר גם בעבודות הבית, אבל לא היה לנו כסף למצרכים בסיסיים כמו חלב וחיתולים. הכסף שהיה לנו בקושי הספיק לאוכל. ג'מאל היה חייב ללוות כסף מאחיו ומקרובי משפחה שלו. הוא עבד בעבודות מזדמנות, יומיים או שלושה בחודש, והכסף לא הספיק לצרכים שלנו. גם אחיו, ג'לאל, עבד כחשמלאי רק מדי פעם וההכנסה שלו בקושי הספיקה לצרכים שלו ושל המשפחה שלו. האח השני, ראמי, עבד כשוטר והשתכר 1,000 שקל בחודש, שמתוכם שילם 800 שקל כהחזר של הלוואה שלקח לבניית הבית בשנת 2006.

בגלל שג'מאל לא הצליח למצוא עבודה ברצועה הוא שוב החליט לחזור לגדה ולעבוד שם. בפברואר 2007 הוא חזר לגדה ומצא שוב עבודה בתפירה. לפעמים הוא גם עשה עבודות חשמל בבתים. הוא השתכר טוב, וכדי לחסוך בהוצאות הוא גר באותו המפעל שבו הוא עבד.

ביולי 2007 ג'מאל ביקש וקיבל היתר ביקור ברצועת עזה. ב-29.7.07 הוא נכנס לרצועה והיה איתי עשרה ימים, ואז חזר לעבודה שלו בגדה. באותה תקופה אני הייתי בחודש השביעי של ההיריון עם הבן שלנו סאמי. לפני הלידה הייתי במצב נפשי קשה מאוד בגלל שבעלי לא היה לצידי, ובגלל שפחדתי שיעשו לי ניתוח קיסרי, כמו בלידה הראשונה.

ביקשתי מג'מאל להגיע ללידה והוא הגיש לצד הישראלי בקשה להיתר ביקור, אבל הישראלים סרבו. הרגשתי מאוד בודדה בלי ג'מאל לצידי, אפילו שחמותי ואמא שלי היו לידי. אף אחד לא יכול למלא את המקום של ג'מאל. הו איש מאוד עדין וטוב לב.

ב-12.10.07, ילדתי את סאמי בבית חולים א-שיפאא. הלידה הייתה רגילה ובלי שום בעיות. שמחתי מאוד על הלידה של הבן שלי, אבל השמחה הייתה מהולה בעצב בגלל שבעלי לא היה איתי.

אחרי הלידה, בעלי הגיש שוב בקשה להיתר ביקור ברצועת עזה, אבל הישראלים סרבו לתת לו היתר. במקביל, אני הגשתי בקשה לביקור בגדה, אבל הישראלים סרבו גם לבקשה שלי.

ג'מאל לא זכה לראות את הבן שלו מאז שנולד. אחרי שהתייאשנו מהגשת בקשות להיתרים, ג'מאל פנה לארגון המוקד להגנת הפרט כדי שיעזרו לי לקבל היתר ביקור בגדה המערבית. המוקד הגיש עתירה לבית המשפט העליון ונקבע דיון לתאריך '23.10.08.

עכשיו אני מחכה לדיון בעתירה. אני מקווה שבית המשפט יאפשר לי ולילדים לעבור לגור בגדה עם בעלי. כל מה שאני מבקשת זה לחיות את החיים שלי בכבוד עם המשפחה שלי. הילדים שלי רצים היום אחרי הדודים שלהם וקוראים להם "אבא". אני רוצה שהם יחיו עם אבא שלהם כמו שאר הילדים.

אני לא יכולה להמשיך לחיות במצב הזה, כשאני בעזה ובעלי בגדה.

הדיל ריאד סאלם אל-ברדוויל, ילידת 1986, נשואה ואם לשניים, היא עקרת בית, תושבת העיר עזה. עדותה נגבתה על ידי מוחמד סבאח בביתה ביום 28.7.08.