דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: שוטר מג"ב ירה כדור מתכת מצופה גומי מטווח קצר ברגלו של תושב אל-עיזרייה בתוך בית, יולי 2008

מוחמד עדוואן, בן 46

מוחמד עדוואן

ביום רביעי בלילה, 23.7.08, הייתי במפגש משפחתי בבית עם חצר פנימית בשכונת אל-קסטל באל-עיזרייה. היו שם בערך 15 בני משפחה שלי: אחים ובני דודים, בני עשרים עד ארבעים בערך.

בסביבות השעה 1:30 אחרי חצות ראיתי שבעה ג'יפים של משמר הגבול מגיעים מכיוון מעלה אדומים. הג'יפים עצרו מול הבית של ר'גאא עדוואן, וירדו מהם בערך 30 שוטרים של משמר הגבול והמשטרה. '

אנחנו לא התייחסנו להגעה שלהם עד שכמה שוטרים נכנסו לבית של רג'אא עדוואן. הם פרצו את דלת הכניסה ושמעתי רעש של ריהוט נשבר וצעקות. '

אחרי רבע שעה ניגשו אלינו חמישה שוטרי מג"ב. אחד מהם היה כנראה קצין, כי הוא חילק הוראות. הוא היה גבוה, שחרחר, עם גוף בינוני, ונראה בן 35 בערך. הוא הורה לנו בעברית להסתלק מהמקום ונופף בסכין גדולה, דומה לחרב. אמרנו לו שאנחנו עומדים מול הבתים שלנו, אז אין סיבה שנלך. השוטרים תפסו את עלאא עבדאללה עדוואן בן 20, הובילו אותו למקום שבו חנו הג'יפים והתחילו להכות אותו. דיירים ששמעו את הצעקות יצאו לראות מה קורה. '

כמה צעירים ניסו לחלץ את עלאא מהשוטרים וגם אני ניגשתי לשם, אבל השוטרים כיוונו אלינו את כלי הנשק שלהם והורו לנו להסתלק. לא הסכמנו ללכת משם והשוטרים התחילו לירות רימוני הלם ואחר כך גז מדמיע. ברחתי לבית של דוד שלי, איוב עדוואן, יחד עם עשרה צעירים. נעלנו מאחורינו את הדלת ובחוץ נמשך הירי. שמעתי אש חיה ורימוני הלם.

הסתתרנו חצי שעה בערך עד שהירי נפסק. חשבתי שהשוטרים הסתלקו, אז יצאנו החוצה וכל אחד הלך לבית שלו. לא ראינו ג'יפים. אני הלכתי לבית שלי, שנמצא במתחם עם חצר פנימית במרחק של 30 מטר בערך מהבית שבו הסתתרנו. רוב הצעירים התאספו שוב מחוץ לבית שלי ועמדנו שם ודיברנו.

רבע שעה אחרי שהתכנסנו והתחלנו לדבר על מה שקרה, הופיעו פתאום כמה שוטרי מג"ב שהתחבאו כנראה בין המכוניות ובסמטאות השכנות. ראיתי שמונה שוטרים שהתחילו לירות עלינו כדורי [מתכת מצופים] גומי, אש חיה ורימוני הלם. נבהלנו. הירי נשמע כמו מלחמה. התחלנו לברוח לתוך הבית. השוטרים רדפו אחרינו ועלו לקומה השניה של הבית שבו גר אחי, סמיר עדוואן, בן 49, והכו שם את הצעירים שהם מצאו בפנים. שמעתי צעקות מהמרפסת ועליתי לבדוק מה קורה. ראיתי ששמונת השוטרים נאבקים עם האחיינים שלי, רג'אאי סמיר עדוואן, בן 23, ועלאא בסאם עדוואן, בן 20, ועם אחי סמיר והבן שלי פהמי, בן 15.

השוטרים הכו אותם בכתות הרובים וחלק מהם היו פצועים. רג'אא דימם מהראש. אחד מהשוטרים זרק רימון הלם לתוך הבית של סמיר. באותו זמן היו בבית זמן ילדים ונשים. צעקתי על השוטרים ודחפתי את השוטר שזרק את הרימון כדי להרחיק אותו משם. השוטר היה בהיר, עם תספורת קצרה, והוא היה נמוך. דחפתי גם את הקצין שתיארתי קודם ואמרתי להם בעברית: "אתם לא מבינים, אתה זורקים רימונים לתוך הבתים", ואז השוטר זרק עוד רימון וצעקתי עליהם שוב.

שמעתי את הקצין אומר לאחד השוטרים: "תן לו כדור!". השוטר כיוון את הרובה שלו על הרגל שלי וירה בי ממרחק של מטר או מטר וחצי. נפצעתי מתחת לברך מאחור והתחלתי לדמם. צעקתי מכאב. רק' בבית החולים התברר לי שהוא ירה בי כדור גומי. השוטר שירה היה קצת גבוה, שחום ורזה. הוא נראה בן '36 בערך. השוטרים הצליחו לעצור את רג'אאי ועלאא ולקחו אותם.

נכנסתי לבית של אחי וליפפתי מסביב לרגל חתיכת בד כדי לעצור את הדימום. הזעקנו אמבולנס ואמרו לנו שהוא יגיע מיד. חיכיתי חמש דקות ואז התקשרתי שוב לנהג האמבולנס. הנהג אמר לי שמשמר הגבול מונע ממנו להיכנס ושהם סגרו את הכניסה לשכונה. '

בזמן שחיכיתי לאמבולנס ראיתי דרך החלון של הקומה השנייה את בן דוד שלי, בסאם ג'וודת עדוואן, בן 44. הוא היה פצוע ברגל והתמוטט. '

התקשרתי שוב לנהג האמבולנס והודעתי לו שיש עוד פצוע, אבל הוא אמר שהשוטרים של מג"ב לא מאפשר לו להיכנס למחנה. בערך חצי שעה אחרי שנפצעתי הגיעו שני אמבולנסים. אחד לקח אותי ואחד את בן דוד שלי. האמבולנסים יצאו לכיוון בית החולים אל-מוקאסד אבל כשהגענו למחסום א-זעיים, שוטרים עצרו אותנו ומנעו מהאמבולנסים לעבור. הם דרשו שנעבור באמבולנסים ישראלים. '

חיכינו שם שעה או שעה וחצי ואז הסהר האדום שלח אמבולנסים אחרים שלקחו אותנו לבית החולים אל-מוקאסד. קיבלנו שם טיפול ראשוני ובשעה 6:00 בבוקר העבירו אותנו לבית החולים שיח' זאיד ברמאללה. 'שם נותחתי והוציאו מהרגל שלי שלושה כדורי גומי בצורת גליל.'

מוחמד פהמי מוסלח עדוואן, בן 46, נשוי ואב לשישה הוא מובטל ותושב אל-עיזרייה

שבמחוז אל-קודס. את עדותו גבה איאד חדאד, בבית החולים שיח' זאיד ברמאללה ב-24.7.08.

/>/>/>