דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: מתנחלים תקפו רועי צאן באלות סמוך לח'רבת סוסיא, יוני 2008

ח'ליל א-נוואג'עה, בן 61

ח'ליל א-נוואג'עה

אני גר בח'רבת סוסיא, שניים-שלושה קילומטרים מדרום מזרח להתנחלות סוסיא, עם אשתי תמאם, בת 60, ועם שניים מהבנים שלי - הישאם, בן 25, ומוחמד, בן 18. לידנו גרים בן אחי, עימראן א-נוואג'עה, בן 32, והמשפחה שלו. אנחנו גרים באוהלים מבד ויש לנו חלקת אדמה בשטח של עשרים דונם. אנחנו מגדלים בחלקה שעורה בשביל הצאן שלנו. לי יש חמישים ראשי צאן ולעימראן יש שמונים.

אתמול, יום ראשון ה-8.6.2008, בסביבות השעה 17:00, בילאל, הבן של עימראן, הגיע לבית שלנו ואמר לי שמתנחלים עומדים לתקוף את אבא שלו. רצתי למקום שבו עימראן רעה את הצאן שלו, 300 מטר ממערב לבית שלנו. אשתי הצטרפה אלי יחד עם מונא, אשתו של הישאם, ורביחה, אשתו של עימראן. הן הביאו איתן את מצלמת הווידיאו שקיבלנו מפרויקט חמושים במצלמות של בצלם.


מתנחל מכה את עימראן א-נוואג'עה באלה. צילום: מתוך פרויקט "חמושים במלצמות" של בצלם.

הגענו לעימראן תוך חמש דקות וראינו ארבעה מתנחלים, שנראו בסביבות גיל עשרים, עם חולצות על הפנים. הם החזיקו מקלות והתקרבו אלינו מהר. אחד המתנחלים הכה את עימראן בראש עם מקל והוא נפל. עוד שני ממתנחלים הצטרפו אליו ושלושתם הכו אותו בזמן שהוא שכב על האדמה. המתנחל הרביעי רץ אלי והכה אותי בראש עם מקל. נפלתי ושמעתי את תמאם צועקת לעזרה. אחר כך לא הבנתי יותר מה קורה סביבי. כנראה שעימראן ואני איבדנו את ההכרה לכמה דקות. כשחזרנו להכרה והצלחנו לקום, ראינו את המתנחלים בורחים לכיוון ההתנחלות סוסיא. ראיתי את תמאם ואת מונא הולכות לכיוון הבית. תמאם נשענה על הכתף של מונא והבנתי שגם היא נפגעה.

הצלחתי להשיג אותן לפני שהן הגיעו לבית וראיתי שלתמאם יורד דם מהיד ומהפנים. הפציעה שלה נראתה חמורה והייתי המום. שלחתי את הבנים של עימראן, בילאל, בן 8, וחמזה, בן 10, להזעיק עזרה. אמרתי להם ללכת לכביש הראשי, לעצור כל רכב צבאי שיעבור ולספר לחיילים מה קרה. אחרי בערך חצי שעה הם הצליחו לעצור ג'יפ האמר צבאי שנסע על הכביש וסיפרו לחיילים על התקיפה. אני, עימראן ורביחה הרמנו את תמאם וסחבנו אותה אל החיילים, שהיו במרחק של בערך 200 מטר ממזרח לבית שלנו. השכבנו אותה על האדמה ליד הג'יפ והחיילים הזעיקו אמבולנס צבאי והתקשרו למשטרה הישראלית.

כשהאמבולנס הגיע, הפרמדיקים הכניסו לתוכו את תמאם והגישו לה עזרה ראשונה. אחר כך הם החליטו לפנות אותה לבית החולים סורוקה בבאר שבע. ביקשתי שייתנו למישהו מהמשפחה לנסוע איתה, אבל הפרמדיקים לא הסכימו ולקחו אותה לבית החולים לבדה. היא עדיין מאושפזת שם והמצב שלה מוגדר יציב.

יחד עם האמבולנס הצבאי הגיעה המשטרה. השוטרים גבו עדות ממני וממונא ולקחו את הקלטת שעליה היא צלמה את ארבעת המתנחלים מתקרבים לעימראן לפני התקיפה.

אחרי שהאמבולנס הצבאי נסע הגיע אמבולנס של הסהר האדום. הפרמדיקים הגישו עזרה ראשונה לרביחה, שהמתנחלים הכו אותה בגב ובפנים, ואחר כך פינו אותי ואת עימראן לבית החולים הממשלתי עאליה בחברון.

הגענו לבית החולים בסביבות 19:20 בערב. הרופאים בדקו אותנו ועשו לנו צילומי רנטגן. היו לי חבורות ונפיחות בלחי ימין ובכתף ימין, ופצע בראש. הרופאים תפרו את הפצע בשלושה תפרים. לעימראן היו חבורות בגב, פציעה באצבע האמצעית של יד שמאל ונפיחות בראש.

היום, 9.6.08, אני ועימראן הגשנו תלונה במשטרה.

גם בשנה שעברה מתנחלים תקפו אותי, והם שברו לי שן. אני לא יודע מה יקרה בפעם הבאה שנצא לרעות את הצאן באדמות שלנו.

ח'ליל סלאמה איסמאעיל א-נוואג'עה, בן 61, נשוי ואב לאחד עשר, הוא חקלאי ותושב ח'רבת סוסיא שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש ב-9.6.2008 בחברון.